הצילו!!!
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי 8 חודשים ורק עכשיו הנושא הזה עלה, הנושא של טראומה מינית שעברתי, למעשה טראומות... למעשה, הפעם הראשונה שדיברנו על זה הייתה לפני כחצי שנה. מיד לאחר מכן לא יכולתי לשאת את הדברים ואת הרגשות ואת הזכרונות שלפתע הציפו אותי ובאותו יום חתכתי את עצמי (מה שלא היה לי לא מוכר, רק שעברו שנים ארוכות מאז הפעם האחרונה) אחרי אותה פעם החלטנו לעזוב את הנושא ולאחר זמן מה חזרתי והעליתי את הנושא שכן הוא שב והטריד אותי- במחשבות, בחלומות. באותו היום בערב קפצתי מהחלון. למזלי אני חוזרת למצבי הקודם ושום נזק ארוך טווח לא קרה. לפחות פיזית... לפני שבועיים שוב דיברנו על הנושא ועל כך שאני חושבת שהגיע הזמן לדבר ממש על ולא רק מסביב... באותו יום עברתי תאונת דרכים ושברתי את הרגל. ממש בכל פעם שהנושא עלה קרה לי משהו. ואני אומרת "קרה" כי בשלושת הפעמים הרגשתי שזה לא בשליטתי. גם הפסיכולוגית שלי וגם אני הגענו למסקנה שהנושא הוא המשותף לשלושת ה"אירועים". השבוע, למעשה ביום שני האחרון, ממש פתחנו את הנושא, ופעם ראשונה שהפסקנו לדבר מסביב אלא ממש עלו פרטים ונגענו בהם. מיד אחרי הפגישה הרגשתי מצוין, התגאיתי בעצמי על ההישג, שיתפתי את חברה שלי ושתינו שמחנו מאד. באותו יום נזהרתי, בדקתי, חשתי, מה קורה לי. ובמקום שיקרה משהו אני שמתי לב לשינוי שהחל בתוכי. בתוך דקות ממש כאילו שהאישיות שלי השתנתה לחלוטין. הראייה שלי התהפכה, דברים ומחשבות שעשו לי טוב כמה דקות קודם לכן כבר הפכו למחשבות שליליות, שעשו לי רע. המחשבות על מוות צצו וחרדת הנטישה הייתה בעיצומה. באותו יום הפכתי למישהי שאני לא מכירה. מאז אני לא אוכלת, לא יכולה להכניס כלום לפה, בקושי יוצאת מהמיטה, לא עונה לטלפונים, אין לי חשק לנשום, אין לי חשק לחיות. אני נאבקת עם החיים. אני צריכה עזרה אבל אני לא מצליחה לקבל אותה. אני פתאום נהפכת לתלותית מאד במטפלת שלי וזה מפחיד אותי כי אני לא רוצה להטריד אותה. מה אני יכולה לעשות??? איך לצאת מזה או לפחות להרגיע את הכאב הבלתי נסבל והבלתי נשלט הזה ולהמשיך לתפקד עד לפגישה הבאה שלי עם הפסיכולוגית שלי?
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי 8 חודשים ורק עכשיו הנושא הזה עלה, הנושא של טראומה מינית שעברתי, למעשה טראומות... למעשה, הפעם הראשונה שדיברנו על זה הייתה לפני כחצי שנה. מיד לאחר מכן לא יכולתי לשאת את הדברים ואת הרגשות ואת הזכרונות שלפתע הציפו אותי ובאותו יום חתכתי את עצמי (מה שלא היה לי לא מוכר, רק שעברו שנים ארוכות מאז הפעם האחרונה) אחרי אותה פעם החלטנו לעזוב את הנושא ולאחר זמן מה חזרתי והעליתי את הנושא שכן הוא שב והטריד אותי- במחשבות, בחלומות. באותו היום בערב קפצתי מהחלון. למזלי אני חוזרת למצבי הקודם ושום נזק ארוך טווח לא קרה. לפחות פיזית... לפני שבועיים שוב דיברנו על הנושא ועל כך שאני חושבת שהגיע הזמן לדבר ממש על ולא רק מסביב... באותו יום עברתי תאונת דרכים ושברתי את הרגל. ממש בכל פעם שהנושא עלה קרה לי משהו. ואני אומרת "קרה" כי בשלושת הפעמים הרגשתי שזה לא בשליטתי. גם הפסיכולוגית שלי וגם אני הגענו למסקנה שהנושא הוא המשותף לשלושת ה"אירועים". השבוע, למעשה ביום שני האחרון, ממש פתחנו את הנושא, ופעם ראשונה שהפסקנו לדבר מסביב אלא ממש עלו פרטים ונגענו בהם. מיד אחרי הפגישה הרגשתי מצוין, התגאיתי בעצמי על ההישג, שיתפתי את חברה שלי ושתינו שמחנו מאד. באותו יום נזהרתי, בדקתי, חשתי, מה קורה לי. ובמקום שיקרה משהו אני שמתי לב לשינוי שהחל בתוכי. בתוך דקות ממש כאילו שהאישיות שלי השתנתה לחלוטין. הראייה שלי התהפכה, דברים ומחשבות שעשו לי טוב כמה דקות קודם לכן כבר הפכו למחשבות שליליות, שעשו לי רע. המחשבות על מוות צצו וחרדת הנטישה הייתה בעיצומה. באותו יום הפכתי למישהי שאני לא מכירה. מאז אני לא אוכלת, לא יכולה להכניס כלום לפה, בקושי יוצאת מהמיטה, לא עונה לטלפונים, אין לי חשק לנשום, אין לי חשק לחיות. אני נאבקת עם החיים. אני צריכה עזרה אבל אני לא מצליחה לקבל אותה. אני פתאום נהפכת לתלותית מאד במטפלת שלי וזה מפחיד אותי כי אני לא רוצה להטריד אותה. מה אני יכולה לעשות??? איך לצאת מזה או לפחות להרגיע את הכאב הבלתי נסבל והבלתי נשלט הזה ולהמשיך לתפקד עד לפגישה הבאה שלי עם הפסיכולוגית שלי?