הצילו!

הצילו!

מה אתם מציעים לי לעשות כאשר אמא שלי מעבירה עלי ביקורת אינסופית ובוורסיות שונות על כל פעולה ו/או מילה ו/או אנשים שאני בקשר אתם, ואף לא מילה אחת טובה? (ואין לי ברירה כרגע - חייבת להיות אתה בקשר). אני על סף ייאוש ואיבוד העשתונות! הביקורת שלה מחלחלת לתת מודע שלי גם כשהיא לא בסביבתי ולא עזרו שיחות אתה, היא בשלה - יודעת מה הכי טוב בשבילי.
 

11122233311

New member
הממ

2 בקשות יש לי אלייך. אחת היא שתכתבי דוגמא לביקורת שהיא אומרת לך. ושנייה שתכתבי מה את אומרת לה כשאתן מדברות על זה. זה יעזור לי להבין יותר את המצב.
 
דוגמא

לביקורת: ברגע שהיא מגיעה אלי הביתה: איכס... איזה בלגן, איזה בית חשוך, כמה כביסה יש לך פה, כמה כלים... (יש לי זאטוטים בבית ולא תמיד מצליחה לסדר, להדיח כלים, להכניס כביסה למכונה - לפני שהיא מגיעה), "קודם הבית צריך להיות נקי ומסודר ואח"כ תורידי את הילדים לחצר/תשחקי אתם". (הביקורת שלה שנאמרה כל כך הרבה פעמים כל כך חילחלה אצלי שהיום אני כל היום טרודה כמעט רק בסידור הבית מבלי להקדיש זמן איכות משמעותי לילדים (מלבד לטפל בהם כמובן), וגם כך לא מספיקה להגיע לכל הסדר והניקיון). תשובה: אם אתחיל מהניקיון של הבית לא אוריד אותם למטה ולא יהיה לי זמן לשחק אתם. היא: שוב - כמה כביסה יש לך, איכס...(תוך כדי כך שהיא ממיינת את הבגדים המלוכלכים ומכניסה על דעת עצמה למכונה -כשלמעשה ביקשתי שתשמור על הילדים (בייבי סיטר). ומוסיפה : הבית לא בטיחותי, אתם חייבים לעבור מהדירה הזו, איזו דירה מגעילה... תשובה: נכון, אני יודעת, כשנמצא דירה אחרת נעבור. היא: אתם חייבים לעבור, למה אתם לא מפרסמים? תשובה: כשנמצא את הזמן, נעשה את זה. היא: איזה מסכנים הילדים שלך, אתם חייבים לעבור מהדירה הזו, הדירה הזו ממש מסוכנת ... תשובה: את צודקת הילדים שלי מסכנים. היא: אף אחד לא ירצה לגור בדירה הזו, אתם לא תצליחו להשכיר אותה... תשובה: בשלב זה אני כבר מתחילה להתעצבן :אנחנו נצליח! די עם הביקורת, מספיק, הבנתי כבר...(בצעקות שבר). היא (בשלה, בשלווה סטואית): אני לא מבינה למה אתם לא עוזבים, למה את מחכה למשיח? תשובה: די, מספיק כבר, בבקשה די.... היא: אני רק אומרת דברים לטובתך...הדירה הזו לא בשבילכם...אני אומרת לך את כל האמת בפנים ולא מדברת עליך מאחורי הגב כמו אבא שלך.. (הביקורת הזו נמשכת ונמשכת גם לפעם הבאה שאנחנו מתראות וגם בטלפון היא משחילה אותה....אתם חייבים לעבור מהדירה הזו...מסכנים הילדים שלך וכיו"ב וזו רק נושא אחד מני רבים אחרים) כעיקרון, ידוע לי שהיא צודקת בחלק מהדברים ואני אומרת לה שהיא צודקת אבל ללא הועיל, היא לא מכבדת את הבקשה שלי להפסיק להעביר ביקורת, אני אדם בוגר ואלו החיים שלי, לטוב או לרע. אחרי כל מפגש אתה אני במצב רוח מדוכדך ומרגישה אנרגיות מאוד שליליות ומועקה גדולה ומתחילה לדאוג, במקרה זה, שאולי באמת לא נצליח להשכיר את הדירה, שיקרה משהו רע לילדים, שאני לא מתלבשת יפה, שאינני מטפלת נכון בילדים שלי וכיו"ב. לצערי זו דוגמא לשיחה אתה. לדעתי, כבר אבדה תקווה להבהיר לה שהביקורת שלה לא מדרבנת אותי לשום מקום אדרבא, היא רק גורמת לי לדכדוך גדול. פתוחה לעצות טובות. תודה.
 

11122233311

New member
הרעיון שלי

חחח אני חייב להגיד שכשקראתי את השיחה שלך איתה אפילו אני ממש התחלתי להרגיש מעוצבן במובן מסוים. לדעתי הפתרון הוא ליצור שיח על התקשורת ביניכן. האם את רואה כמוני שבזה שהיא נותנת ביקורת כזאת היא בעצם מנסה לעזור? אם כן, תגידי לה את זה. אני אתן דוגמא: "אמא, לפעמים כשאת מבקרת אותי בדירה, את אומרת הרבה דברים שליליים על הבית, על הסדר, על אורח החיים בבית. אני מבינה שאת בעצם מנסה לעזור ואני מודה לך על זה. אבל אני כבר לא חיה בבית, ויש לי חיים משלי ועצמאות, וכשאת חוזרת על הדברים האלה, אני מרגישה שאת פולשת לי לפרטיות והורסת את העצמאות שלי, ואז אני גם מרגישה סוג של כישלון שאני לא מצליחה לנהל אורח חיים "כמו שצריך".(כל זה בהנחה שלי שאת באמת מרגישה ככה כן?) ואני אודה לך מאוד אם תתני לי קצת יותר מרחב בכל מה שקשור לדירה שלי ולאורח החיים שמתנהל שם" את כל זה כתבתי ברוח הדברים שהבנתי שקורים, אני בטוח שלא הבנתי את המצב כמו שאת חווה אותו, אז תשני את הכל לפי איך שזה באמת אצלך. זה יכול לעזור גם אם לפני כל השיחה הזאת עלייך תהיה גם שיחה עליה ועל למה היא אומרת את כל הדברים, שאלות אמפתיות אליה "כשאת אומרת לי X את בעצם מנסה לעזור לי?" "את דואגת לי?" וכו'. ולאחר מכן להסביר איך את מרגישה. משהו מהדברים שאמרתי את חושבת שתוכלי להעזר בהם?
 
תודה רבה לך.

אנסה את הדרך השניה שהצעת לי, היא נראית לי מאוד. למעשה הביקורת שלה נאמרת מכוונה טובה "לטובתי" ואני מודעת לכך, אבל הדרך שבה היא נאמרת ותדירות החזרות על אותה ביקורת ממש הן אלה שמוציאות אותי מדעתי, וכמו שאמרת היא נותנת לי את ההרגשה שאני כישלון מהלך. (במפורש כך, מרוב שהיא רואה רק את הדברים השליליים שבחיי - אני עצמי לא מוצאת דברים חיוביים בעצמי וזה די מתסכל, בעיקר מאחר שהביקורת נאמרת מפי אדם יקר לי שגידל אותי). אעדכן אותך בתוצאות. שוב תודה על תשומת הלב.
 
פרספקטיבה שונה

היום אמא שלי נפלה למשכב, וזה קורה אחת למיליון שנה. אמא שלי היא אישה מאוד מאוד חזקה, חרוצה, איכפתית ונמרצת. פתאום כל הביקורת שהטיחה כלפי והכעס שלי עליה מתגמדים. פתאום אני מגלה כמה היא צודקת בכל מילה שאמרה, מחלתה האירה בפני את העובדה שהיא פשוט לא יודעת כיצד לבטא איכפתיות ואהבה מלבד בהעברת ביקורת, במטרה לשפר את דרכי. והאמת, שהיא באמת באמת רוצה בטובתי. אני אוהבת אותה מאוד. הפעם החלטתי שכאשר שוב תעביר עלי ביקורת, פשוט אניח לה להשמיע אותה ובמקום לכעוס עליה אומר לה באהבה רבה: אמא את צודקת, ואח"כ אחבק אותה, "אני יודעת שאת אוהבת אותי ורוצה רק בטובתי, ואני כל כך זקוקה לעידוד שלך" את האמא היחידה שיש לי בחיים ואין לך תחליף...
 

11122233311

New member
עוד נפלאות התקשורת המקרבת

חלק מהתקשורת המקרבת היא ההבנה שכל פעולות האחר נובעות מצרכים. ולפעמים אחרי השלב הזה, כבר לא צריך שום "עימות" על הנושא. בהצלחה =)
 
הצעה - הקשבה אמפתית

שלום לך, וברוכה הבאה! נהניתי לקרוא את השיחה בינך לבין 112233.. מה שהכי נהניתי ממנו הוא היכולת שלך לראות את הביקורת של אמא שלך באור אחר - של אכפתיות ואהבה אלייך ולנכדים שלה, למרות המילים שיוצאות לה מהפה. וזהו אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו עושים כאן בעצם - מנסים לראות אל הלב של האדם שמולנו, אל מה שחשוב לו - ופחות להתייחס אל המילים שהוא מדבר. אז אחרי שהצלחת למצוא סדק קטן בחומת הביקורת של אמא שלך, וראית פתאום אכפתיות ואהבה מאחורי המילים שלה, ולאחר שהחלטת להניח לה להשמיע אותה - הייתי רוצה להתקדם שלב נוסף, ולהציע לך הקשבה מסוג אחר. היא בעצם הקשבה מהסוג ש-1122233 הציע לך, אני רק אחדד אותה קצת. אוקיי? הרעיון הוא במקום להגיד "אמא את צודקת" - לפנות אליה עם סימני שאלה. לדוגמא - אז כשאת אומרת שכדאי לנו לעבור דירה את בעצם דואגת לבטחון של הילדים? או - כשאת אומרת שיש המון כביסה בבית ושנורא מלוכלך כאן, אז בעצם מאוד אכפת לך ממני? או - כשאת ממיינת לי את הכביסה, אז מה שבעצם את רוצה זה להקל עליי? או - כשאת חוזרת שוב ושוב על אותם משפטים (בקשר למכירת הבית), מה שהיית רוצה זה לוודא שאני מקשיבה לך? וכיוצא באלו - כיד הדמיון הטובה עלייך. זאת נקראת הקשבה אמפתית לפי המודל של תקשורת מקרבת (לא-אלימה). זה לנסות להיכנס אל הלב של אמא שלך, ע"י ניחושים עם סימני שאלה בסוף. ומה שזה עושה - זה בעצם תורם לחיבור ביניכם, היא מרגישה שהקשבת לה והבנת אותה, ואת מצליחה להתחבר למניע האמיתי שלה (לצורך) ולא למילים שיוצאות לה מהפה. מה את אומרת על ההצעה שלי? ואני מאוד אשמח לשמוע איך הלך אם תחליטי לנסות אותה.
 
ההצעה נהדרת,

די דומה להצעת 112233. היא דורשת סוייץ רציני בדרך החשיבה, משמעת עצמית גדולה ובעיקר בינת הלב, לנסות להבין את המניע שמעבר למילים. לא יהיה לי קל בהתחלה ליישם אותה אני מודה, התרגלתי לתשובות מסוימות אבל בהחלט אנסה את דרך האמפתיה בהזדמנות הראשונה שתהיה לי, היא בהחלט פותחת פתח לתקווה ולמחשבה על קשרים הרבה יותר בריאים ואוהבים. תודה רבה לך על התשובה והדוגמאות הממוקדות. אעדכן אותך בשמחה איך הלך.
 
למעלה