הקשר שבין אהבה לדאגה

הקשר שבין אהבה לדאגה../images/Emo42.gif

בעקבות דיונים שעלו פה בנושאי דאגה אני בוחרת לרשום את ההבנה שלי בעניין... אני מוצאת שרבים מאיתנו מקשרים לא פעם את החיבור של: דאגה= אהבה והדרך שאנו מביעים את אהבתנו לאחר באה הרבה פעמים לידי ביטוי בדאגה לאחר ובעשיה של פעולות ש"מוכיחות" שאכפת לי וזה אומר שאני "אוהבת" ואחת "ההוכחות" היא שככל שאני דואגת יותר זה אומר שאני אוהבת יותר בעבודה של שנים רבות עם אנשים אני גם מוצאת שאם יש לנו דפוס מסוים של התנהגות שמייצר בעבורנו משהו או שדרכו אנו מביעים את עצמנו אנו לא מוותרים על הדפוס הזה בקלות לדוגמא - אם אני מביעה את האהבה שלי דרך דאגה לאחר אז המיינד מפרש את זה כ- אם אפסיק לדאוג = אני אפסיק לאהוב / אני לא אוהבת ומה שאני מצאתי כדרך מאוד יעילה בתהליכים של שינוי זה ליצור חלופה לדבר שאנו מבקשים להשתחרר ממנו ז"א אם אני רוצה לוותר על הדאגה כי היא מחלישה אותי, לא נעימה לי וכו' ובמקביל אני לא רוצה לוותר על הבעת האהבה לאחר הדרך היעילה היא למצוא דרכים נוספות להביע אהבה, ללמד את עצמנו להביע אהבה בעוד דרכים שאינן דאגה ומתוך התהליך הזה כשלמיינד יהיו חלופות להבעת אהבתו לזולת כבר יהיה לו קל יותר להשתחרר מהדאגה שמחלישה אותו. ותהליך זה הוא תהליך מדהים בכל תחום שאנו מבקשים ליצור שינוי ולהחליף ישן בחדש אני אודה לכם אם תשתפו את כולנ ותתנו לכולנו רעיונות - איך אתם מביעים את אהבתכם באופן האותנטי ביותר שאתם מכירים? חיבוק ותודה טל
 
בצורה הכי פשוטה../images/Emo13.gif

פשוט אומרת- אני אוהבת אותך
ואת המילה דאגה כמובן אפשר להחליף בעוד מילים אחרות... זה מזכיר לי שאמהות אומרות- "זה שאני כועסת לא אומר שאני לא אוהבת אותך" אור ואהבה משנה מזל
 
כעס ואהבה......../images/Emo23.gif

יקירה תודה על שהעלית את זה.... נכון זה שאני כועסת לא אומר שאני לא אוהבת אותך להפריד בין התגובה- הכעס לבין האהבה עלתה לי מחשבה זה שאני כועסת אומר ש.....? חיבוק ושבת שלום טל
יודעים על מה יושבת התגובה-כעס?
 
שלום טל ../images/Emo13.gif

אהבתי מאד את מה שכתבת ! רציתי להוסיף נקודה למחשבה / חוויה - אם ההיפוך אליו התייחסת הוא מ"אם אני אפסיק לדאוג לו, אני אפסיק לאהוב אותו", ל-"אם אני אפסיק לדאוג לו, אני לא אפסיק לאהוב אותו" (למשל- כי אני יכול ללמוד דרכים חדשות להביע את האהבה אליו) פחד נוסף שיכול להיות מאחורי הוויתור על הדאגה הוא "אם אני אפסיק לדאוג לו, אני אפסיק לאהוב את עצמי" (כי אני לא יודע איך לחוות את עצמי. אני רגיל לחוות את הקיום שלי דרך תבניות של דאגה שחוזרות על עצמן, ואני לא יכול לדמיין מה "יהיה שם במקום זה", כאשר הדאגה לא תהיה שם. וה"ריק הקיומי" הזה מפחיד אותי). אז דבר ראשון לראות ולקבל את הפחד הזה. הפחד להרפות מהדאגה- בגלל הפחד ש"אני אעלם". בגלל השאלה שעולה "מי אני אהיה בלי הדאגה?!?" ואז אולי כדאי לחקור את המשפט "בלי הדאגה, אני אעלם".. תודה לך, ושבת שלום
 
תודה בוחרת לצמוח- מי אני אהיה בלי...../images/Emo42.gif

תודה רבה רעיון מצוין למחשבה אכן מי אנחנו נהיה בלי אותו דפוס? ב'עבודה' בשאלה 3 -יש תת שאלה של - מה הכי מפחיד בלוותר על המחשבה הזו? והתשובה כמו שרשמת - בלי הדאגה אני אעלם או - בלי הדאגה אני לא יודעת מי אני וכד' וזו אחת הסיבות המשמעותיות שבה אנו הרבה פעמים נאחזים בישן במקום לבחור בחדש הפחד מהלא ידוע דימוי שעולה לי היא כשאנו מתקדמים קדימה אז יש רגע בכל צעד שאנו עושים שבו הרגל באויר - אין את הקרקע המוכרת מתחתיה אך הרגע הזה הכרחי על מנת לעשות את הצעד קדימה אני מאמינה ששינוי מצריך אומץ ואמונה- וזו שאלה של בחירה שלנו בחירה האם להיות חופשיים או .... חיבוק בתודה טל
 

r o s e b u d

New member
אור וחושך או שליטה ושחרור

בשבילי ובחוויה האישית שלי, כשאני דואגת אני עסוקה בענינים שלא שלי. כשאני דואגת למישהו שאני אוהבת, אני עסוקה בפחד שלי מה יקרה לי אם משהו יקרה לו. זה הצורך בשליטה על אירועים, שלי אין עליהם בכלל שליטה וזו לא העבודה שלי. הדאגה היא פחד והיא חושך, כמו שאמרת היא מורידה אותי וגוזלת ממני אנרגיה. האהבה לעומתה היא האור
, היא מקום של שחרור , אמון ואמונה, מקום של פתיחות. כאשר אני אוהבת אני פתוחה ליקום ויכולה לראות, כפי שאת אומרת לי כל הזמן, שהיקום ידידותי ובכל קורה למעני ובעבורי. אז בחויה שלי אני מעדיפה להשאיר את הדאגה לזה שזו העבודה שלו ורק לאהוב את מה שיש. כשמשחררים שליטה, לאלוהים יש מקום להכנס ולעשות את מלאכתו. באהבה
וסופ"ש חם.
 
למעלה