הריון

[ליאורית המקורי]

הריון

אני עוד מעט בת 30,נשואה כבר כמה שנים,ורוצה להכנס להריון,אבל מפחדת. אני דוחה את זה כל השנים בגלל הפחד,ובשנ האחרונה בעלי כבר מאיים בפרידה,ואני מרגישה שהפחד ניצח אותי,מה שגורם לי לתסכול,ייוש ודכאון.אני מפחדת מההריון עצמו,מבדיקות דם,מהלידה,כאבים,ולא מגידול הילד עצמו,כיוון שהיו לי אים קטנם,ואני עוסקת בתחום הטיפול בילדים.הפחד שלי הוא לאבד שליטה ולאפשר לעצמי להכנס בכלל להריון.אני מניחה שאם הייתי מגלה בטעות שאני בהריון,כבר הייתי מתמודדת עם זה יפה.אבל אני לא מצליחה לקיים יחסים במטרה להרות,או אם אני מקיימת יחסים להנאתי,אני כל הזמן חושבת ומקווה שהגלולות עובדות ושלא תקרה תקלה.איך משתחררים מזה?הזמן לא לטובתי...ואגב אני בטיפול אצל פסיכו' אבל אנחנו מדברות בעיקר על הילדות שלי,וכמה שההורים שלי לא היו שם כשהייתי צריכה אותם וכ"ו...ואני מרגישה שזה לא מקדם אותי.

 

[טל קרינגל פסיכולוגית]

שלום לחוששת...

חרדותייך אכן קשות ופוגעות בך ובזוגיותך. איני יודעת מה מקור חרדותייך שעיקרן הינו פיזי, והאם בעברך או בהווה ישנן חרדות נוספות מפגיעות, פציעות, מחלות או שהכל החל סביב נושא ההריון ולפיכך איני יודעת באמת לאן ואיך לכוונך. איני יודעת גם כמה זמן מצויה את בטיפול, אך מה שכן קורה גם לאחרים בטיפול הוא שלעיתים הם חשים פספוס, הטיפול בחוויתם אינו מתמקד בדברים שבוערים בנפשם, אלא הולך לכיוון לא רצוי מבחינתם או פחות חשוב ואינו מקדמם. פה המקום לעצור, להפנות את תשומת לב המטפלת אליה את הולכת ולהעלות את תחושת הפספוס והתקיעות אותה את חווה. יתכן, שתוכל להסביר לך מדוע היא לוקחת אותך לילדותך ועד כמה היא רואה את הדברים חשובים להתקדמותך היום, ואז, תוכלי אז לשקול בצורה מעט יותר רצינית את התועלת בטיפול הנוכחי. ובענין הזמן..... את עוד לא בת 30, זה בסדר, אפשר גם לדחות את עניין ההריון עד לפתרון עתידי (בתקווה שימצא דרך הטיפול הנוכחי), על בעלך להיות סבלן לתהליך אותו את עוברת ולא להוסיף לחצים משלו. איומים לבטח אינם מועילים לך כעת אלא רק גורמים למפח נפש נוסף. נסי להגיד לו זאת ולבקשו להתאזר בסבלנות עד שתופחתנה חרדותייך. בהצלחה רבה לך, טל