לדעתי כדי להבין את האמונה הנוכחית כדאי ורצוי
להתחקות אחרי מקורותיה ושורשיה בדתות אחרות מתוך גישה השוואתית והסטורית.
למשל , המושג של אלוהות עצמה קיים כנראה זמן רב, והוא אפשר לומר אוניברסלי לתרבויות האנושיות,
למרות כל הדרכים השונות שבהן הוא בא לידי ביטוי. האלוהות הוא סוג של פרסונה שנמצאת מאחורי
תופעות טבע והתרחשויות. גשם, שמש, לידה ומוות, הר גדול, נהר או ים. כאשר אני מדבר על פרסונה
אין הכוונה בהכרח לגוף או צורה אנושיים אלא לגורם בעל רצון שאפשר לנהל עימו שיג ושיח, או מערכת יחסים
לתת לו מתנות (קורבנות), להתפלל אליו או אפילו לנסות להשביע אותו (נדר), והוא כמובן מדבר בחזרה
דרך אנשי יחידי סגולה או בדרך אחרת, על מנת לספר על העבר ההווה והעתיד ומה על בני האדם לעשות על מנת להשביע את רצונו
ולגרום לו להפיע טוב עליהם, ולא יקרה אסון.
המושג הזה של אלוהות קשור לכמה תופעות אחרות בתרבות האנושית, הדבר הראשון הוא הופעתם של מקומות קדושים או מקודשים.
לפעמים יהיו אלו הרים, או עצים, או חורשות, או אגמים. במקומות הקדושים יש נוכחות חזקה יותר מכרגיל של האלוהות
ושם צריך האדם להתנהג במשנה הזהירות, אבל גם יכול ליצור קשר עם האלוהויות השונות ולקבל מהם השפעה או להשפיע עליהם.
הדבר השני הוא הופעתו של לוח שנה עם חגים קדושים. ימים מסוימים בהם ניתן ליצור קשר או לחשוש
מהתערבות של כוחות אלוהיים מסוימים. הדבר השלישי הוא הופעתם של אנשים קדושים, בין אם זה נביאים או כהנים או שאמאנים,
אנשים שיש להם קשר מיוחד עם האלוהות והשפעה עליה, ויש להם כוחות המאפשרים להם להשפיע טוב או רע.
כוחות שלא פגו אלא אפילו התעצמו לאחר מותו של האדם.
הקידוש הזה של מקומות, מועדים ואנשים גם הוא אוניברסלי וגם חלק מהותי בתרבות ובדת היהודית.
אבל תרבות אי אפשר בלי סיפור. בלב מסויים, לפני כמה עשרות אלפי שנים, חלה התפתחות מרשימה בקרב בני האדם
והם התחילו מספרים סיפורים. סביב המדורה מן הסתם. חלקם היו על מה שקרה היום ואתמול, חלקם היו זכרונות של האנשים המבוגרים
בחבורה על דברים אמיתיים ודימיוניים שקרו או לא קרו להם. והסיפור הפך לשירה וריקוד ותיפוף והצגה. ובאיזה שלב נוצרה לה מסורת בעל פה.
ובתוך המסורת הזאת שובצו האלים, והסיפורים שיוחסו להם. וכאשר הומצא הכתב הסיפורים האלו הועלו עליו
ולאחר זמן גם הם הפכו למקודשים.
ברור שאנשים בעלחי יוזמה לא יסתפקו בקיומם של מקומות מקודשים "טבעיים" אלא ירתמו את מיטב הטכנולוגיה שלהם
על מנת לבנות את ההי-טק של התקופה - מקדשים. המקדשים והטקסים שהתנהלו בהם ירתמו טוב יותר את כוחות האלים
ואת המנחות של העולים לרגל, מאשר איזו מערה או עץ קדו.
מקדשים זהו מיזם כלכלי ופוליטי חשוב. הם יתנו כח עצום למי ששולט בהם.
כמובן שמיקדשים זהו גם ביטוי לחברה מאורגנת יותר של חברה עם פחות אנטרופיה. בחברה כזאת יש כבר מלכים
אצילים, כהנים ופשוטי העם וברמה הנמוכה ביותר, העבדים. בלב מסוים המלכים נוטלים לעצמם כוחות ופריבילגיות
אלוהיים. וכשהמלך הופך להיות אל , האל הופך להיות מלך.
הדימוי של האלוהות עובר תמורה מסוימת. במקום להיות מזוהה עם תופעת טבע, האלוהות מזוהה עם מבנה חברתי.
זהו שלב נוסף בדרך למונותאיזם כפי שאנחנו מכירים אותו. כמובן שזהו תהליך הדרגתי.
אבל בסופו של דבר הרעיון של אל המולך על כוחות הטבע טבעי כמו רעיון של מלך השולט על בני האדם.
