השאננות שלו מוציאה אותי מדעתי

[אמא בריבוע]

השאננות שלו מוציאה אותי מדעתי../images/Emo70.gif

כבר שנה שהוא עובד שם וכל פעם אותו סיפור עם המשכורת. אני: מתי תיכנס המשכורת שלך החודש? הוא: לא יודע. אני צריך לשאול. אני: למה לא משלמים לכם בעשירי? הוא: לא יודע המשכורת מגיע מחו"ל, הם לא יכולים לשלם בלי שמגיע הכסף מחו"ל. אני: מתי תשאל? הוא: מחר. אני: אבל צריך כבר לשלם חשבונות, התחייבתי לאנשים על כספים. מה אני אגיד להם עכשיו? הוא: מה את רוצה שאני יעשה? אני אשאל מחר, בסדר? אני: נו, טוב. שיהיה. למחרת; אני: נו, שאלת על המשכורת? הוא: כן. אני: נו, ו... הוא: לא יודעים מתי יהיה. אני: אז מי יודע? הוא: מה את רוצה ממני? יהיה כשיהיה, בסדר? זה בערך השיחות שמתנהלות ביננו סביב עשירי לכל חודש ועד שהמשכורת מגיעה, לפעמים אחרי 10 ימים או יותר. איך אפשר לחיות ככה ולנהל משק בית? והיום שוב, עדיין לא נכנסה המשכורת. העיקר הוא יוצא כל בוקר בחמש וחצי וחוזר בחצות ועובד כל יום אבל המשכורת והמשרה לא ממש יציבים ובטוחים. כבר הודיעו להם בחודש שעבר שהחודש זה חודש נסיון ואם לא יכנסו לקוחות משלמים יאלצו לקצץ במשרות ובמשכורות. תגידו לי, איך אפשר לחיות ככה???

 

[נדיה של ארבעה]

../images/Emo24.gif תתמכי בו

זו אל שאננות, זו הכחשה. הוא מרגיש מאוד לא בטוח ביכולתו לפרנס את המשפחה, כמו שאת כותבת, למרות שהוא עובד את עצמו למוות, ועבור גבר זה הרבה יותר גרוע מאשר עבור אישה (פסיכולוגית, כמובן). אז הוא באמת זקוק לתמיכה ולא להצקות, למרות שכעסך על הבריחה שלו מהמציאות די מוצדק. אם יקבל תמיכה, אולי יהפוך לאסרטיבי יותר ויפסיק לברוח מהבעיות ויתייצב מול מנהליו. תראי, בכל מיני הבטים, יש לנו חמישה ילדים, רק שאחד מהם הוא בן 36 (45) אבל זה לא אומר שהוא לא צריך אותנו שם בשבילו... ואם את צריכה חיזוקים, אנחנו כאן. הנה עוד אחד:

<אלה היו 5 דקות של פסיכולוגיה ויעוץ משפחתי בגרוש

>

 

[אמא בריבוע]

../images/Emo51.gif את כל כך צודקת

הוא באמת כמו עוד ילד בבית. עובדה אחת היא שכאשר השארתי את הילדות לסוף שבוע ונסעתי עם אמא שלי לים המלח, חזרתי הביתה כאילו לא היה מבוגר בבית. הכל מבולגן, כלים בכיור, אף אחד לא עשה כביסה (טוב שבשבוע לפני היציאה הפעלתי יותר מכונות). השבוע כשהשארתי אותן לשעתיים לבד בלי אף מבוגר היה אותו בלגן.

לגבי המשכורת שלו, יכול להיות שבאמת זה הכחשה. הוא אדם כל כך טוב ותמים בדרך כלל אבל כשהוא מרגיש שמסדרים אותו הוא לא ישב בשקט. הוא יודע שאין לו הרבה מה לעשות נגד זה כי בסך הכל מה שקורה זה שהכסף לא מגיע להנהלת החשבונות של מקום העבודה שלו ואין למעבידים שלו מאיפה לשלם. זה מכעיס אבל אין מה לעשות. אני אנסה לא להציק לו יותר מדי. בינתיים שברנו תוכנית חיסכון ואני מלווה כספים מאיפה שאני רק יכולה כדי לגרד כמה מאוד שקלים לחובות דחופים.

 

[אמא של בנות]

תשמחי, כשאני משאירה אותו שעתיים

בבית עם הבנות, קשה למצוא את הרצפה...