השבוע הביג -בן שלי הזמין אותי לשיחה

השבוע הביג -בן שלי הזמין אותי לשיחה

כמו שאנחנו נוהגים מדי פעם,שיחות נפש כאלה שנכנסות עמוק עד השעות הקטנות של הלילה.ואוו יצאתי מהשיחה הזו מבולבלת - מצד אחד גאה ומצד שני שואלת את עצמי איפה טעיתי... למה? הבחור (בן 20 ) מספר לי על הרצונות והשאיפות שלו כמו בהרבה הזדמנויות אחרות ופתאום אומר : "אמא ,אבל אני מרגיש לא בסדר עם כל זה" ואני מרימה גבה,למה לא בסדר? אחלה תכניות יש לו לבחור ומי כמוני מפרגנת ואפילו מעודדת אותם. "כי אני דואג לך ולאחים שלי,את לבד,אין לך בן זוג והכל נופל עלייך ,אני מרגיש אחריות כלפיכם" ואוו,הייתי בהלם.מצד אחד לא חשבתי לרגע שזה מה שהוא חש,תמיד עשיתי הכל לבד על הצד הכי טוב שיכולתי ומצד שני הרי אי אפשר להתווכח עם רגשות... כמובן שמיד הבהרתי לו שאלו החיים שלו והוא צריך לבנות אותם ולהגשים את השאיפות שלו,בלי שום קשר אלי ולאחים שלו. אני לבד כי בחרתי להיות לבד כל עוד לא פגשתי באדם הנכון. טבעו של עולם שהגוזלים עוזבים את הקן וגם הוא צריך לעוף לאן שכנפיו ישאו אותו... אז נהדר,גידלתי בן אדם אחראי,אכפתי ואוהב אבל אני רוצה שיחיה את חייו!!! בסופה של אותה שיחה הוא הבין ,ביקשתי שיבטיח שלי לא יהיה כל מקום בשינוי החלומות שלו והוא הבטיח. זהו,סיפרתי לכם,שחררתי אבל עדיין יש אבן על הלב.
 

ophra

New member
ניצת.... ../images/Emo24.gif

אני לא באמת יודעת מה לומר, כי הביג-בן שלי עדיין רק בן 6.... אבל תיארת עכשיו סיטואציה שמסתובבת אצלי בראש (בצורה כזו או אחרת) כבר הרבה זמן. אני לא חוששת שיקרה להם משהו (אני אופטימית מטבעי...) אני לא מפחדת שהם יעשו סמים או דברים-לא-טובים אחרים (כי אני סומכת עליהם ומאמינה בכושר השיפוט שלהם, כשיגדלו) אני כן חרדה מזה שהם יגדלו אם תחושת אחריות מיותרת על הכתפיים (במיוחד הגדול, שמרגיש כבר עכשיו קצת כ"גבר" של הבית). אז כל מה שאני יכולה לעשות זה לתת לך
גדול ולהגיד שלדעתי עשית הכי טוב שיש. גם בגידול שלו וגם בתגובה לסיטואציה.... עפ
 
עפרה תודה

כן זה נכון שהם גדלים עם תחושת אחריות שונה מאשר ילדים במשפחה "נורמאלית" (במרכאות כפולות ומכופלות) ובכל זאת האבן הזו יושבת על הלב חזק והאמת היא שגם השוקולד (זה שבתוך הסנדביץ) שלי (17) מגלה תסמינים שהוא הולך בעקבות ביג-בן. אני מקווה שלפחות הג´וניורית תהיה קצת אחרת (לפי התסמינים יש למה לקוות
). יום נפלא שיהיה לך ולכולנו
 
על ג´וניורים ג´וניורינות ואחריואות

הסיפור אכן מוכר. אני נקראת (במיוחד בזמן האחרון) לשיחות מוטיבציה של כל אחד לחוד או כולם ביחד ע"י הגוניורים הגדולים. באמת אני מקבלת את ההרגשה שהם מפנים מקום לא קטן ב"אני" שלהם ל "פינת האחריות על אמא". ג´וניור הגדול|25.5| אוהב לעשות את זה בהרצאות , הצעת פתרונות , וחשיבה משותפת. ג´וניורינה (השנדויץ) |23| עושה את זה בעדינות וברמזים ובהושטת יד רחבה לעזרה כשצריך. יחד עם זאת , החיים שלהם בנפרד ממני הם מלאים ומספקים ואני שמחה לחלוק איתם ברגשות , בהתלבטויות ובהחלטות שלהם כתחומי שיחה נפרדים לגמרי. כולל החיבוקים בכל מקום שצריך. ולא חושבת שמשקל הדאגה או האחריות לי , לוקח מקום גדול מדי בהחלטות היומיומיות הקיומיות שלהם. אני לא מוצאת סתירה בין התחומים. כאנשים בוגרים (כך אני רואה אותם) אני שמחה שיש להם את הרגישות וההבחנה לדעת מתי משו מציק , מתי צריך להיכנס לפעולה ומתי לחלוק את מה שעומד להם בבטן. תן וקח טבעי כזה. וכמו כל דבר בחיים , (הנה סיסמא ! ), הכל במידה הנכונה , ללא קיצוניות , לזה צריך לשאוף ולברך כשזה קיים.
 

ophra

New member
אז שלי הכי גוריים כאן??

ה"ביג"-בן 6
והגור הקטן - 3
 

*יערית

New member
ושלי........

הגדול בן 5 והקטנה רק הפכה ל-3.... אז ישנם עוד קטנים ברקע
 
סיסמה !

צרת רבים חצי נחמה
כן,כן גם אני נוהגת לומר צרת רבים נחמת טיפשים אבל במקרה הזה באמת זו חצי נחמה.... ושוב מהרהרת כמה יודעת לתת ובאותה מידה כמעט לא יודעת לקבל אבל לומדת (ובסוף אמות טיפשה
)
 
כן, אבל התעודה שלך אומרת לך

איך את ביחס לעולם? כמה קמטים הופיעו? האם את זקנה או לא? האם את מסוגלת לשחזר את רגעי הפריצה לירושלים? את הזכיה הראשונה באירוויזיון? את "ג´ינגס חאן" הלהקה? את ג´ינגס חאן המפחיד האמיתי? האם את יכולה להיות סבתא של המדינה? לאאאאאאא רק פורג´וש יגיד לך כמה את זקנה ולא סתם יפלוט "58" זה היתרון שבַפורג´ רכשו גמאתם אחד עוד היום! -פורג´, כי תעודות זהות עושים באהבה או לא עושים בכלל
 

*יערית

New member
וזה התוצר שלך יקירתי...

כ"כ איכפתי כמו אמא שלו(לא מכירה את אביו) מרגש ביותר אך כל מילה שלך נאמרה בחכמה,כך גם אני הייתי אומרת! והלוואי שתמצאי בקרוב את ה-גבר שחיפשת כל חייך, ואז אולי הילדים לא ירגישו ריגשי מצפון על עזיבתם,או על כך שהם ממשיכים בחייהם בלעדייך. הלוואי
 
למעלה