השבוע פעם ראשונה חתכתי את עצמי

[מבולבלת***]

השבוע פעם ראשונה חתכתי את עצמי

תמיד כמה שהדיכאון היה חזק לא הייתי עושה את זה, לא היה לי הצורך ועכשיו לקחתי סכין וסימנתי פסים דקיקים על הרגל ואז העמקתי אותם עוד ועוד לא ירד הרבה דם, רק שריטות, לא יכולתי לעשות יותר מזה אבל זה עזר קצת אני חושבת. כשכואב בחוץ מרגישים פחות את הכאב בפנים.

 

[הפרה עדנה]

מבולבלת יקרה...

עצב, מילה חזקה... האם החתכים יעזרו? האם עינויי הוא הפתרון לא ולא... הפתרון- להתמודד ואז העצב לעולם לא יחזור! תמיד כאן, (היום קצת יותר מאוחר) הפסיכית.

 

[אפשרית]

היי עדנה..את לא פסיכית..

 

[מבולבלת***]

יעלייייייי נשמה

מה איתך? מה קורה? לונג טיים נו סי.....

 

[סהר-תמיכה]

שלום מבולבלת וברוכה הבאה !

אני לא יודעת אם את יודעת, אבל השיטה הזאת, של לחתוך את עצמך, גרימת כאב פיזי כדי להפיג כאב נפשי, היא נפוצה מאוד. כך שאת ממש לא לבד. וזה לא קשור להתאבדות באופן ישיר, למרות שבשני המקרים רוצים להפסיק כאב בלתי נסבל. שולחת לך פה קישור http://www.macom.org/self-injury.asp מקווה שזה יעזור להבין ולהתמודד. ואת מוזמנת לכתוב עוד, כמובן.

 

[אפשרית]

מחבקת אותך...

שלום לך ראיתי את בעלי חותך ורידים לא ממש רק מסמן..לי זה הספיק כדי למות ולחזור לחיים..אנו מתגרשים וזה קשה לו.גם לי אך החיים חשובים לי יותר מה גם יש לי שלושה ילדים. החיים יפים.אנו צריכים להחליט להביט עליהם כך..כן יש לכולם צרות או דאגות או דברים שלא מסתדר..לכל אחד הבעיה שלו נראית הגדולה והנוראית מכל.גם לי..אני בחרתי לחיות לראות את היפה והטוב של כל יום.. לא אני לא אטומה לקשיים וגם לא עוצמת עיניים. אני בוחרת להביט על מימדים נוספים של כל יום. בבקשה הביטי עלייך .תני לעצמך את הסיכוי לחיות ולהנות מהחיים זה תלוי בך רק בך באהבה כל הזמן

 

[סהר-תמיכה]

לאפשרית

יש מצבים שבהם אדם עובר דרך כאב כל כך גדול בחייו, עד שהדברים היפים שאת רואה, אינם גלויים לו כלל. לא רק זה, אלא שהוא לא מאמין לאחרים שרואים אותם. כל מה שקיים הוא אותו כאב גדול. וכמה שננסה לשכנע, זה לא בהכרח מובן ומתקבל. והקושי הגדול באמת של מי שנמצא ``עם`` מישהו שחווה את הכאב הזה, הוא להכנס איתו למקום הרע והחשוך ההוא ולהיות איתו שם זמן מה כדי שלא יהיה לבד. ואת כאם ואני ובינה אותך לגמרי, בחרת לטפל בצדיים המוארים של החיים, של גידול ילדייך והשרדות בכל רמה. אבל זה לא קל לאדם שנמצא שם, לעשות את אותה בחירה. לוקח זמן וצריך לא פעם עזרה. ולמה אני אומרת לך את זה? אולי לא כל כך לך אלא לאלה שקוראים את הדברים ומרגישים שאולי לא מבינים כמה זה קשה פשוט ``לצאת מזה``. אז אני מעבירה את המסר כאן, כן מבינים כמה זה קשה. אבל תתחילו בזה שתדברו על הכאב שלכם, כמו שהוא בלי ליפות. וננסה לעבור ביחד את המסלול אל הטוב יותר, גם אם כרגע הוא נראה לגמרי לא ריאלי.

 

[numb]

ילדה יקרה

אני חותכת הרבה שנים. יודעת שזה מאוד קשה להלחם בזה. אבל רוצה שתדעי שזה ממכר מאוד מאוד מאוד. חשוב לי להגיד לך את זה דווקא בשלב הראשוני שאת מתארת, כי את עומדת פה על הגבול שרצוי לא לחצות. גם אצלי זה התחיל בדיוק בצורה כזו והגיע עד סכנת נכות... זה הרגל שמתגבר ומתגבר בגלל שלאט לאט זה מפסיק לעזור ואז עושים יותר. לכן אם את מרגישה שאת יכולה לא לעשות את זה, שזה עוד בשלב שאפשר לעזוב את זה, בבקשה הלחמי בזה... לא רוצה לראות אותך הולכת במסלול שבו אני ורבים אחרים הלכו... מצולקת בפנים ובחוץ

 

[numb]

ואתר בעברית

www.voices.co.il/SI

 

[numb]

ודבר אחד אחרון

אני יודעת שמעבר לפציעה עצמה יש כאב מאוד גדול. כאב נפשי, שחייבים לטפל בו, לנסות לרפא אותו. אני לא מתיימרת לדעת איך כמובן... אני עוד מנסה בעצמי. לכן כשאני אומרת לך ``להלחם בזה``, בפציעה, אני יודעת, יודעת שזה לא קל, שזה לא משהו ש``פשוט עושים``, כלל וכלל לא. רק מנסה להזהיר אותך, כמי שלמדה על בשרה (תרתי משמע) כמה ממכר וחזק זה יכול להיות. ומקווה שתמצאי, אולי בעזרת טיפול, דרכים פחות הרסניות להתמודד עם הכאב שהוא באמת קשה וחסר פשרות. אני מקווה גם בשבילי... ומאחלת את זה לכולנו...

 

[סהר-תמיכה]

תודה לך על התשובה הכל כך נכונה

זה אכן ממכר... ואכן יש צורך לעשות את זה יותר מכאיב בכל פעם. ושם ז המתחיל להיות מסוכן. אני גם מצטרפת להמלצה על האתר המעולה קולות.