השם שלי הוא מאור פז ואני לא רוצה בנות. אני רוצה בנים.

[hrpbiiapnrpeltework]

הייתי רוצה שלוש. אפילו כבר חשבתי על השמות שלהם. אני יודע, זה קצת טיפשי. כאילו, זה כל-כך מוקדם! אני אפילו לא נמצא במערכת יחסים עכשיו, שלא לדבר על מאורס או נשוי, אבל זה מה שעשיתי. כבר הספקתי לחשוב על השמות שלהם. אני אקרא להם "דילן", "מארק" ו"ויקטור". לא "דילן" על שמו של בוב דילן, כמו דילן גפן, הבן של אביב גפן. "דילן" סתם ככה כי אני חושב שזה שם יפה

אותו הדבר עם השמות "מארק" ו"ויקטור". מארק זה שם יפה. זה גם שם עם חוזק. זה שם עוצמה. וגם יש שם שלוש אותיות של השם שלי, כשחושבים על זה. קצת נרקיסיסטי מצדי, לא? מזל שאני לפחות לא גר באחת המדינות האלו, שזה נהוג שלאבא ולבן יש את אותו השם הפרטי, והאבא הוא כאילו "הסיניור" והבן זה ה"ג'וניור". לפחות ככה לאף-אחד מהילדים שלי לא יקראו מאור, שזאת כבר באמת הייתה יכולה להיות הגזמה פרועה.

וגם ויקטור זה שם יפה. המשמעות של "ויקטור" דרך אגב, זה ניצחון. ואנחנו, הפזים, אנחנו ווינרים בנשמה

זאת גם הסיבה למה אני אוכל נקניקיות וינר



אז זה דווקא מסתדר יפה.

ואם תקרה טעות ויהיה בן רביעי, אז "יונתן". למרות שברור שבתעודת זהות זה יהיה "יהונתן" ובפועל כולם יקראו לו "יוני". ולמה "יונתן"? סתם. שם יפה

ואם תקרה טעות אפילו עוד יותר גדולה מבן רביעי, ותהיה בת היכנשהו שם לאורך הדרך, אז אמנם יהיה לי קשה לבלוע את הגלולה המרה, אבל אני אשתדל להשלים עם זה

בנוגע לאיך שאני אקרא לה...אני לא יודע האמת. אני מניח שפשוט לא חשבתי על זה. כי למה שאחשוב על זה? בת זה לא בתוכנית

כבר אמרתי לכם בכותרת בצורה הכי מפורשת שיכולה להיות. אני לא רוצה בנות. אני רוצה בנים.

אבל בכל מקרה, ולמרות שאני מרגיש בשל להיות אבא כבר הרבה שנים, יש זמן עד אז. צריך למצוא את "האחת" קודם

 

[ai27]

הייתי רוצה שלוש. אפילו כבר חשבתי על השמות שלהם. אני יודע, זה קצת טיפשי. כאילו, זה כל-כך מוקדם! אני אפילו לא נמצא במערכת יחסים עכשיו, שלא לדבר על מאורס או נשוי, אבל זה מה שעשיתי. כבר הספקתי לחשוב על השמות שלהם. אני אקרא להם "דילן", "מארק" ו"ויקטור".

אותו הדבר עם השמות "מארק" ו"ויקטור". מארק זה שם יפה. זה גם שם עם חוזק. זה שם עוצמה. וגם יש שם שלוש אותיות של השם שלי, כשחושבים על זה. קצת נרקיסיסטי מצדי, לא?

אם זה לא היה נרקסיסיסטי - זה לא היה הבן שלך

מזל שאני לפחות לא גר באחת המדינות האלו, שזה נהוג שלאבא ולבן יש את אותו השם הפרטי, והאבא הוא כאילו "הסיניור" והבן זה ה"ג'וניור". לפחות ככה לאף-אחד מהילדים שלי לא יקראו מאור, שזאת כבר באמת הייתה יכולה להיות הגזמה פרועה.

קרא לו מאר"ק:
ורק אתם תדעו שזה אומר: מאור קטן

 

[hrpbiiapnrpeltework]

גם בלשון נכשלת?

אין לך מושג

טוב, מה אני אגיד לך? מקצוע ממש ממש משעמם

וגם מיותר לחלוטין. זה לא רק לא מעניין, אלא גם לא חשוב מה שמלמדים שם. למי אכפת מה ההבדל בין נושא לנשוא, משפט פשוט או מורכב ו...היה שם עוד סוג של משפט. זה לא חשוב. זה לא מעניין. זה בזבוז זמנם של בתלמידים. זה גם סוג של לעבוד עליהם כשאומרים להם "זה הדברים החשובים" ואז הם משקיעים דווקא בזה, לומדים את כל החרא הזה, ולא יוצאים מכך מורווחים בשיט.

האמת השקרית של החשיבות הרבה של ההבדל בין נושא לנשוא, ההבדל בין משפטים מורכבים לפשוטים וכדומה', מזכירה לי את השקריות של שלושת סיסמאות המפלגה באוקיאניה ב-"1984": "מלחמה היא שלום", "חירות היא עבדות", "בערות היא כוח".

אז זהו, שמלחמה היא אינה שלום, חירות היא אינה עבדות, בערות היא אינה כוח, ושיעור הלשון איננו חשוב.

אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל כבר סיפרתי לך פעם על התחושות הקשות של המיאוס וחוסר הטעם בכל החומר הלימודי המיותר, כאשר הייתי תלמיד בתיכון, ואני לא יודע אם אתה זוכר, אבל סיפרתי לך גם מה הייתה תגובתי לכך: בזמן השיעורים בבית-הספר, ישבתי וכתבתי לי במחברותיי תוכנית לימודים חדשה בת 12 שנים, מ-א' עד יב', שפותרת את הבעיה הגדולה ביותר של תוכנית הלימודים הפורמאלית המודרנית המקובלת כיום מסביב לעולם-חוסר הערך שלה. המיותרות של 80% מכל מה שמלמדים בה.

ובתוכנית הלימודים שלי, רק שתהיה בעניינים, אין דבר כזה "שיעור לשון", שהוא אחד מן המקצועות המיותרים ביותר במערכת השעות לפי תוכנית הלימודים המקובלת כיום מסביב לעולם.

בתוכנית הלימודים שלי יש שיעור "אוריינות" בכיתה א', בשביל ללמוד לקרוא ולכתוב, וזהו. הדבר שהכי מתקרב הוא שיעור "קריאה", שבו פשוט יושבים וקוראים ספרים, אבל שיעור על הדקויות הקטנות של השפה? לא חשוב, לא מעניין, לא תורם ולא מועיל. את זה, צריך להשאיר לאוניברסיטה.

מקצוע מיותר לחלוטין, ולכן יחסי בזמנו היה בהתאם.

בכיתה י' הגישו אותי לארבע בגרויות כולל לשון. נכשלתי בכל הארבעה.

בכיתה יא' הגישו אותי מחדש לארבע שנכשלתי בהן בשנה הקודמת, פלוס עוד שמונה של השנה ההיא. בסה"כ 12 מבחני בגרות. עברתי בהצלחה 11 מהם. האחד שלא עברתי, היה לשון. המקצוע המיותר ביותר במערכת השעות, למעט ספורט.

אם זה לא היה נרקסיסיסטי - זה לא היה הבן שלך

לפחות המציאות של מי ומה שאני עולה עד לכדי המחשבות שלי על עצמי, אז זה "נרקיסיזם בריא", מה שנקרא. לפחות זה

קרא לו מאר"ק:
ורק אתם תדעו שזה אומר: מאור קטן

גאוני!

LMAO

 

[hrpbiiapnrpeltework]

 

[ai27]

גם בלשון נכשלת?

 

[בון דוק]

גם בלשון נכשלת?

כל כך קשה לזכור שלושה אבות, ארבע אמהות, אחד... ?

 

[hrpbiiapnrpeltework]

כל כך קשה לזכור שלושה אבות, ארבע אמהות, אחד... ?

מכיוון שמתוך למעלה מ-6,000 שפות שעודן מדוברות כיום, העברית היא אחת מ-30 השפות הקשות ביותר, מה שממקם אותה במחצית האחוז העליונה ביותר של השפות מבחינת קושי, ומכיוון שבעברית לכל שם עצם יש מין, בצורה מאוד יוצאת דופן ביחס לרוב הגדול של כל שאר שפות העולם, ובגלל שחלוקת המינים לשמות העצם נעשית בצורה אקראית לחלוטין ללא שום חוקיות או סדר כלשהם, למעט צליל של "אה" שקיים ברוב הגדול של המקרים בכל השמות של כל שמות העצם שהם ממין נקבה, כך על-פי השפה העברית, ומכיוון שכאילו כמו כדי לעשות דווקא ולתקוע אצבע בעין, דווקא המספרים, שאלו מילים נפוצות כל-כך בשפה העברית, לא נענים לכלל הזה אלא עושים בדיוק ההפך, כדי כאילו רק עוד יותר להציק ולהקשות על דוברי השפה אחת מן הקשות בעולם, דוברי השפה העברית, אז וואלה, כן, יש קושי מסוים בעצם הדבר.

כמובן שגם עצם זה שזה לא מעניין בשיט זה גם כן דבר שלא עוזר לזכור את זה. ברמת העיקרון, אין לי בעיה עם אנשים שיודעים אם צריך להגיד מספרים בזכר או נקבה, אבל מקרים קיצוניים יותר, של אנשים שמכירים את השפה העברית ודקויותיה הקטנות לבורותיה, כמו לדוגמה פתרונות לכל וכוכבית מצויה, אלו אנשים שיודעים ומכירים ככה לעומק, מכיוון שהם התעניינו בנושא ככה לעומק, וכאשר יש אנשים שהתעניינו בנושא ככה לעומק, לדעתי אלו פשוט אנשים שלא יודעים ולא מבינים מה מעניין ומה לא ובמה להשקיע את הזמן והאנרגיה ובמה לא.

אנשים כמו פתרונות לכל וכוכבית מצויה (לדוגמה) חושבים שאני המסכן כי אני לא יודע אם צריך לכתוב "שלוש או שלושה", "תחת" או "ישבן" ועוד כל מיני דקויות קטנות ברמה בלתי נסבלת בסגנון הזה. מה שהם לא מבינים, זה שאני לא מסכן כי אני לא יודע את הדברים האלו, אלא אלו הם שמסכנים כי הם כן יודעים את הדברים האלו.