התחלתי לצפות בסדרה מחדש
חלק מהפרקים פעם שלישית כבר, לקראת הרפרט והעבודה שאני עושה עליה ועל זהות אמריקאית גברית (נראה לי לפחות שאני סגור על הנושא הזה... כל פעם משנה את דעתי. אני רוצה לעשות עבודה שתעמיד את דון במרכז...), והיא מדהימה כמו בצפיה ראשונה, אפילו יותר. סיימתי עכשיו עם העונה ה-1 וזה היה פשוט... מרענן. הדיאלוגים, המשחק, עיצוב הסצינות, התחכום. פשוט בית ספר. רק תסתכלו על השוטים שמסיימים את פרק הפיילוט: דון בחדר השינה עם בטי והילדים, והמצלמה יוצאת לאיטה החוצה מבעד לחלון עד שדון הוא היחיד הממוסגר ורק אותו לבדו אנחנו רואים. ככה, ויזואלית, השוטים האלו מבהירים כמה הוא בודד, אפילו במסגרת נישואים, וגם שהוא עומד להיות הגיבור של הסדרה.
אני חושב שעכשיו אני יכול לדבר גם על הסוגיה שהטרידה אותי, מותו של אדם ואחריותו של דון בנושא. אני חושב שיש לו אפס אחריות פה, ומי שאומר שכן לא צופה בדייקנות. הוא מבהיר לאדם שזה לא שהוא לא אוהב אותו ולא שלא אכפת לו ממנו, פשוט ש"החיים שלי הולכים בכיוון אחד - קדימה". ואדם האו תזכורת מצערת לעבר שדון רוצה לשכוח ממנו. הוא גם מציע לאדם את ההזדמנות לבנות את עצמו, כפי שהוא בנה עצמו, כשהוא מציע לו כסף. אולי הוא הגזים בכך שהוא אמר לו לעזוב את העיר, אבל אני יכול להבין מאיפה זה בא. לטעמי, אין לדון אחריות להתאבדות של אחיו.
דבר אחד שהיה מדהים לראות בעונה הזוזה את פגי. לטעמי, מכל הדמויות שבסדרה, היא זו שעברה את השינוי החד ביותר מתחילתה ועד היום. פשוט אי אפשר לזהות את האישה החזקה, הבטוחה, העצמאית, הסוף סוף גם קצת נשית, עם הבחורה העכברית והמפוחדת שעשתה כל שביכולתה להסתיר את הנשיות שלה כשהגיעה למשרד, וניסתה באופן מגושם כל כך להתחיל עם דון. פשוט מרתק לראות את השינוי שעובר שעליה, ולחשוב שזו אותה אישה...
חלק מהפרקים פעם שלישית כבר, לקראת הרפרט והעבודה שאני עושה עליה ועל זהות אמריקאית גברית (נראה לי לפחות שאני סגור על הנושא הזה... כל פעם משנה את דעתי. אני רוצה לעשות עבודה שתעמיד את דון במרכז...), והיא מדהימה כמו בצפיה ראשונה, אפילו יותר. סיימתי עכשיו עם העונה ה-1 וזה היה פשוט... מרענן. הדיאלוגים, המשחק, עיצוב הסצינות, התחכום. פשוט בית ספר. רק תסתכלו על השוטים שמסיימים את פרק הפיילוט: דון בחדר השינה עם בטי והילדים, והמצלמה יוצאת לאיטה החוצה מבעד לחלון עד שדון הוא היחיד הממוסגר ורק אותו לבדו אנחנו רואים. ככה, ויזואלית, השוטים האלו מבהירים כמה הוא בודד, אפילו במסגרת נישואים, וגם שהוא עומד להיות הגיבור של הסדרה.
אני חושב שעכשיו אני יכול לדבר גם על הסוגיה שהטרידה אותי, מותו של אדם ואחריותו של דון בנושא. אני חושב שיש לו אפס אחריות פה, ומי שאומר שכן לא צופה בדייקנות. הוא מבהיר לאדם שזה לא שהוא לא אוהב אותו ולא שלא אכפת לו ממנו, פשוט ש"החיים שלי הולכים בכיוון אחד - קדימה". ואדם האו תזכורת מצערת לעבר שדון רוצה לשכוח ממנו. הוא גם מציע לאדם את ההזדמנות לבנות את עצמו, כפי שהוא בנה עצמו, כשהוא מציע לו כסף. אולי הוא הגזים בכך שהוא אמר לו לעזוב את העיר, אבל אני יכול להבין מאיפה זה בא. לטעמי, אין לדון אחריות להתאבדות של אחיו.
דבר אחד שהיה מדהים לראות בעונה הזוזה את פגי. לטעמי, מכל הדמויות שבסדרה, היא זו שעברה את השינוי החד ביותר מתחילתה ועד היום. פשוט אי אפשר לזהות את האישה החזקה, הבטוחה, העצמאית, הסוף סוף גם קצת נשית, עם הבחורה העכברית והמפוחדת שעשתה כל שביכולתה להסתיר את הנשיות שלה כשהגיעה למשרד, וניסתה באופן מגושם כל כך להתחיל עם דון. פשוט מרתק לראות את השינוי שעובר שעליה, ולחשוב שזו אותה אישה...