התייעצות מי שפיר

[parpare bar]

התייעצות מי שפיר

בנות יקרות, שוב אני מפציעה מעל דפי הפורום בשאלות מעיקות (לי..) ובפרצוף מכורכם משהו... התקדמנו, בשעה טובה, וכרגע אני ועוברי בשבוע ה- 13 + 3 אחרי שקיפות עורפית תקינה תודה לאל. תוצאות המעבדה טרם התקבלו אבל אני חושבת חיובי. אישי ואני שוחחנו, כשלפתע הבנתי שענן המי שפיר מתחיל לרחף עלי ובמידה ומתקבלת החלטה , הזמן לכך קרב והולך. מה שאומר שעלי לקבל החלטה. נתון: אני מתה מפחד. רועדת וחוששת נפשית ופיזית. בעיקר נפשית. טראומה. מי שפיר נלקחו ממני (אני לא יכולה לכתוב את זה צר לי) כחלק מהפסקת ההריון. אני לא בטוחה שיש צורך מבחינה רפואית. אמנם אני בת 30 אבל למיטב הבנתי לא צריכות להתעורר בעיות גנטיות. האופציה נשללה בבדיקות שנעשו בעובר, בי ובאישי. אני אשמח לשמוע את דעתכן, לטוב ולרע. טרם התייעצתי עם הרופא שלי, וקודם אשמח לשמוע מכן. בברכת שנה מבורכת עם החלטות קלות והריונות תקינים אושר ובריאות -

 

[אמא של פילפילון]

אין לי דעה מוצקה, רק כמה נתונים

כל בדקיות הסקר יחד מביאות לדיוק בחיזוי של כתשעים אחוזים, שזה מצד אחד יפה מאוד ומאידך, לא מאה אחוז. סקירה טובה מעניקה עוד קצת שקט נפשי. לטעמי, אין ממש קשר לגיל: נכון הוא כי הסיכון כשאת צעירה נמוך יותר, אבל כיום, מרבית הילדים עם התסמונות הכרומוזומליות נולדים דווקא לנשים צעירות (כי הן לא בודקות). בהקשר הזה, 30 הוא מעין גיל ביניים, לא ממש צעיר, אבל עדיין עם סיכון לא גבוה מאוד. בדיקת מי שפיר בודקת את הקריוטיפ: תמונות הכרומוזומים של העובר ומאתרת את התסמונות ל עודף או חוסר בכרומוזום שלם וכן תסמונות של חלקי כרומוזום. רוב התסמונות האלו הן אקראיות ואין להן קשר עם רקע משפחתי ועם הבדיקות הגנטיות שעשיתם. עצתי: אל תחליטי עדיין, ראשית עדי את כל הבדיקות הלא פולשניות (שקיפות, בדיקת הדם, סקירה וחלבון עוברי) ואז, על בסיס נתונים, שבו והחליטו. זאת אם הגישה שלך היא של רצון להמנע מן הבדיקה. בהצלחה!

 

[רונה 4]

פרפרי בר יקרה!

קודם כל נפלא שהשקיפות שלך תקינה. ההתלבטות שלך כל-כך מובנת לי ווודאי גם לכולנו. אני פחדתי מהבדיקה הזאת במשך שלושה הריונות, גם באחרון שבו באמת ביצעתי אותה. בהריונות הראשונים לא היתה סיבה לבצע, כל הבדיקות היו תקינות ושמחתי להימלט ממנה. למרות זאת לקראת סוף כל הריון התגנב לו החשש של: מה בעצם עומד להיוולד לי? אולי לא בדקתי מספיק והייתי צריכה לבדוק? לקראת סוף הריון שני אמרתי לעצמי שבפעם הבאה אני בטוח בודקת כי אז כבר אהיה הרבה יותר מבוגרת, וחוץ מזה לא מתגרים בגורל שלוש פעמים. ואז הסתיים לו ההריון השני בצורה כואבת, העוברית לא נבדקה מבחינה כרומוזומלית אלא רק נותחה, וכל הזמן קיים החשש שאולי היה משהו לא בסדר שיכולנו לגלות בבדיקת מי שפיר, ואולי חבל שלא עשינו. מצד שני היתה קיימת ההיסטריה של: ההריון השלישי הוא הריון כל-כך יקר ולא רוצים חלילה לאבד גם אותו, ולמרות שהרופאים היו משוכנעים שאני חייבת לבדוק הפעם, די הדחקתי את זה ואמרתי לעצמי שאולי בכל זאת לא צריך גם הפעם כדי שלא לסכן אותו, עד שהבדיקות המקדימות (שקיפות, בדיקות דם, חלבון) לא הותירו לי ברירה אלא להיבדק. היום אני שמחה שכך היה כי אני יודעת שהעובר תקין כרומוזומלית ואני הרבה יותר רגועה, וגם כי בעצם הוכרחתי להתגבר על הפחד הנוראי מהבדיקה וצלחתי את הפעם הראשונה איתה. אני יכולה לנסות להרגיע אותך מהחשש ממנה, רק אם בכל זאת תחליטי לבצע אותה, לפי הסקר המקיף שעשיתי לפניה. אני פשוט ארכז את כל מה שנאמר לי לגביה: נאמר לי כי אצל מדקר מיומן הסיכוי להפלה הוא הרבה יותר קטן מהידוע, והוא עומד על אחד לכמה אלפים. כי ריבוי ההפלות שנגרם בעבר כתוצאה ממנה, נבע בעיקר מחוסר מיומנות ומפגיעה בתינוק, והיום הסיכון הוא בעיקר מזיהום, שבעקבות החיטוי הארוך שעוברים לפניה גם הוא סיכון ממש קטן. מהצד השני דווקא בהריון הנוכחי, אחרי מה שקרה, התחלתי לשמוע המון סיפורי הריונות שהופסקו באופן יזום, ובכמה וכמה מהם היה ממצא כרומוזומלי שלא היה קשור כלל לתסמונת דאון ולמה שהשקיפות והחלבון בודקים. זה נורא הפחיד אותי והחלטתי שטוב שאני חייבת לבצע את בדיקת מי השפיר הפעם, ושגם בהריונות הבאים אני רוצה תמיד לבדוק ולדעת גם אם לא תהיה סיבה. בעצם שמחתי שהפעם הראשונה שאני עוברת אותה היא כזאת שבעצם אין לי ברירה, כך שאם חלילה יקרה משהו יהיו לי פחות נקיפות מצפון על זה שביצעתי אותה, כי לא היתה לי באמת ברירה אחרת. והיום אני באמת הרבה פחות פוחדת ממנה ומסתכלת עליה כעל אמצעי די הכרחי מבחינתי כד לדעת שהכל בסדר. אז זאת אני, ואני לא מנסה להשפיע עליך, אלא רק לספר לך את מה שאני יודעת עכשיו, ולעזור לך לראות את התמונה בצורה רחבה יותר. העצה היחידה שלי פה, היא שאם בכל זאת תחליטי לבצע אותה, לכי לאדם הכי מיומן שתוכלי למצוא כי אם שווה להשקיע כסף במשהו זה במקצועיות של המדקר שלה. על כל מקרה, מה שלא תחליטי שיהיה בהצלחה, ורק הריון תקין.

 

[Tנקר בל]

רונה לגבי הבדיקה של העוברית שלך

הרופא שלי אמר לי לגבי, שקרוב לוודאי שאצלנו זה לא נגרם מסיבה גנטית, כי כשקורה IUFD בגלל סיבה כרומוזומלית, אפשר לראות חיצונית, שמשהו היה לא בסדר. זאת אומרת, שהתסמונות שעלולות לגרום למות עובר, ניכרות גם בבדיקה חיצונית.

 

[רונה 4]

תודה Tנקר בל, זה טוב לדעת

 

[happy]

דעתי בנושא היא ברורה מאוד

ולצערי היא עקב נסיון מר. אנחנו עשינו מי שפיר בהריון הקודם ללא שום הצדקה או סיבה ברורה. למרות שכל הבדיקות היו תקינות אך מעט גבוליות כלומר: שקיפות היתה 1.9 והסיכון היה 1:1200 או 1:1300 סקירת מערכות - תקינה לחלוטין חלבון עוברי: 1:500 עשינו את מי השפיר לפני התוצאות של החלבון העוברי. ולצערי הרב התגלתה אצל העובר שלנו מוזאיקה מאוד מאוד נדירה. בעקבות הממצאים של מי השפיר הופסק ההריון הקודם בשבוע 22 (21 מלא). אין לי מילים להסביר את חשיבות הבדיקה הזאת למרות הסיכון הכרוך בה. הסיכון לדעתי הוא מינמליסטי אם את עושה אותה אצל רופא שמתמחה בכך ויש שמות של מומחים לא מעטים (אם את רוצה המלצות תגידי בשימחה) הבדיקה היחידה שהיא לא בדיקה סטט' היא מי שפיר. במי השפיר מוצאים לא רק בעיות של תסמונת דאון אלא גם עוד כ 300 סוגים של בעיות כרומוזמיות שאי אפשר לזהות אותם לא במי שפיר. שוב ההחלטה היא מאוד קשה אם לעשות או לא. הכי חשוב זה להיות שלמים עם ההחלטה שלכם.

 

[Tנקר בל]

הדעה שלי שונה

אני יודעת שבד"כ הסיכון מהבדיקה הוא נמוך מאוד, אבל מאחר ואנחנו כבר יודעות איך זה להיות בצד הרע של הסטטיסטיקה - גם כאשר הסיכון הוא מאוד נמוך הוא קיים. אני חושבת שאם מחליטים לעשות את הבדיקה זה צריך להיות מתוך הפנמה של האפשרות שהבדיקה תגרום לאובדן של עובר, שרוב הסיכויים שהוא בריא ותקין, ולהחליט שמעדיפים את האובדן הזה על פני הסיכון הקטן יותר, שיש לעובר איזה שהוא מום שלא יתגלה. נדמה לי שרוב אלו שמבצעות את הבדיקה, למרות שאין לכך הצדקה על פי בדיקות הסקר, עושות את זה בלי לחשוב על האפשרות שהן יאבדו את העובר, אלא מתוך ההנחה שאצלן זה לא יקרה. אולי בגלל שאני הכרתי כמה נשים שאיבדו הריון בעקבות בדיקת מי שפיר, אני לא מתייחסת לחשש הזה כאל חשש מבוטל. שום רופא לא מוכן להתחייב על סטטיסטיקה נמוכה מזו של 1:200. מישהי שהתעניינה אצל פרופ' ליפיץ לגבי מי שפיר, שאלה אותו מה האחוזים אצלו. הוא ענה לה שהסיכון הוא שהיא חותמת על מסמך שהיא יודעת שהסיכון הוא 1:200, והוא לא היה מוכן לענות מעבר לזה כלום. מדובר במי שנחשב כמומחה הגדול בארץ למי שפיר (או לפחות אחד הגדולים). מעבר לסיכון לעובר קיימים גם סיכונים אימהיים. בפורום אחר ראיתי שמישהי כתבה שבחמש השנים האחרונות נפטרו כתוצאה מן הבדיקה שתי נשים בישראל. אני חושבת שחובה לקחת גם את זה בחשבון לפני שמחליטים על ביצוע הבדיקה. חוץ מזה - בטחון מוחלט הרי אף פעם אין, וצריך להחליט איפה צריך לשים את הגבול, כל החלטה היא לגיטימית, אבל אני באופן אישי מרגישה שהגבול עובר בבדיקות לא חודרניות שאינן מסכנות אותי ואת ההריון שלי, אלא אם כן יש לכך הצדקה רפואית ספציפית. נראה לי שכל אחת חוששת ממה שעבר עליה. מישהי שמודעת יותר לסיכונים של פגמים כרומוזומליים תמליץ על ביצוע הבדיקה, ומי שמודעת יותר לסיכונים של הבדיקה (פגשה מקרים כאלה), תירתע ממנה. אני עשיתי מי שפיר בהריון הנוכחי בגלל הדבקה ב-CMV. מאוד לא רציתי לעשות ומאוד חששתי מן הבדיקה, אבל מאחר שאחוז הפגיעה בעובר היה הרבה יותר גבוה במקרה של הדבקה מאשר אחוז הסיכון של הבדיקה (ומאחר שנראה לי, שאם כל הכאב הכרוך בדבר, עדיף מוות של עובר על פני ילד פגוע קשה) החלטתי לעשות את הבדיקה. היא אכן עברה לי באופן תקין, והיא בדיקה קלה מאוד כשהכל בסדר, אבל הנסיון הזה לא יגרום לי לעשות שוב מי שפיר בפעם הבאה (אם בכלל תהיה הפעם הבאה), כי הסיכונים שבבדיקה הזו מאוד מפחידים אותי.

 

[טאניוש]

אני לא עשיתי

לא מוכנה לסכן את ההריון הזה. אני מודעת לכך שיש סיכוי לבעיה (גם אם הוא 1:14000 כמו אצלינו הוא עדיין חיובי) ועדיין לא מוכנה לקחת סיכון של הפלה. עשינו את כל הבדיקות הלא פולשניות ובזה עצרנו. עד כאן, יותר מזה לא מוכנים.

 

[אטלאנטה]

מי שפיר - כן, חד משמעי

אני חושבת שככל שהריון הוא הריון יקר, אבל הוא "זול" לעומת ההתמודדות עם ילד נכה קשות... ואני מדברת מנסיון, הבן השני שלי מוגדר נכה 100%. אין שום אוסף מילים שבעולם שיכול לתאר את התחושה הנוראה בידיעה שביום מהימים הוא יהיה נתון לחסדי אנשים אחרים בחוסר אונים מוחלט. ומה עם הפרטים הקטנים? את יודעת מה זה לחיות בלי לצאת ליום חופש עם הבעל? בלי לתת לשאר ילדיך סביבה נורמלית? בלי לשבת ארוחת צהריים אחת סביב השולחן? את יודעת מה זה לחתל נער? את יודעת מה זה לחיות על סף עוני כדי לגדל אותו? ולמה? כדי שביום מהימים הוא יהיה "נטל" על אחיו ואחיותיו? מצטערת על הדרמה, אבל יש כל כך הרבה איומים בחיים שאי אפשר לשלוט בהם, אבל באלו שאפשר למה לא להשתמש? אהבה גדולה של הורה זה לא רק הכמיהה להיות הורה, אלא גם להיות הורה 24 שעות, עד יום מותו, לילד שנולד, האם תוכלו לעמוד במשימה הזו עם הילד יוולד נכה קשות? לילד שלי יש תקווה, לא גדולה, אבל אפשר למצוא בקושי רב אלומת אור בחשכה, וזה רק בזכות המזל העיוור שלא הרס סופית את כל תאי המוח שלו... ל 85% מחבריו לאיבחון אין את המזל הזה, אם היית שואלת את הוריהם האם הם היו מוותרים על הילד? התשובה הייתה חיובית, לא כי הם אוהבים אותו פחות, ולא כי הם אנוכיים, אלא בגלל שהם יודעים מה צפויי לו, עד כמה נורא הבכי של ילד - גבר בן 21 במוסד באמצע הלילה, ואמא כבר לא יכולה לחבק... חשבת על זה? האהבה הגדולה מכל היא להזיז את הפחדים שלנו למען הילד שלנו, וזה מתחיל כבר בהריון, כן, להזיז את הפחד לא להיות הורה, להזיז את הפחד לא לא לחוות הריון תקין, להזיז את הדכאון הנורא בלראות אחרים עם ילדים, וכך לעשות את כל המאמצים להוליד ילד לעולם עם מינימום מכשלות. מצטערת אם הכאבתי, לא התכוונתי למתוח ביקורת על אף אחד, בשום אופן. רק רציתי לספר סיפור אחד, אופטימי יחסית על הצד השני של המטבע...

 

[אמאשלעוברית]

מסכימה עם Happy

בהריון הראשון שלי, כל הבדיקות היו תקינות ולא הייתה לי כל כוונה לסכן את העוברית הקטנה בבדיקת מי שפיר. בדיקת חלבון עוברי שהייתה בטווח הערכים אבל מעט נמוכה גרמה לרופא שלי להמליץ על מי שפיר. אני, כמוך, נחרדתי וממש לא הייתי בכוון של להקשיב לו. האחות בטיפת חלב אמרה שהרופא שלי הסטרי ושכל ה"בנות שלו" מגיעות אליה לחוצות. לאחר שהתיעצתי עם יועצים גנטיים מכל בתי החולים בארץ (אלו הרעיפו עלי סטטיסטיקות ללא סוף) תפסתי יועצת גנטית אחת ואמרתי לה "שמעתי את כל הסטטיסטיקות. מה את כאישה היית עושה?" היא אמרה לי שגם אם כל הבדיקות היו תקינות היא הייתה עושה מי שפיר, כיוון שאין, פרט אליה, בדיקה מהחמנה יותר. בהריון הנוכחי לקחתי סיכון אפילו גבוה יותר - ועשיתי סיסי שילייה בשבוע 11 וחסכתי לעצמי עגמת נפש גדולה. רוצה גם לציין את חברה שלי שאיבדה עובר בעקבות זיהום מי שפיר בבדיקת מי שפיר- בתוצאות הבדיקה התגלה עובר תקין. היום היא שבועיים לפני לידה (טפו טפו טפו) ואחרי בדיקת מי שפיר נוספת עליה לא ויתרה למרות הסיכון והחויה האיומה שהיא עברה (היא בת 29)

 

[tali00]

תזכורת למי שלא יודעת

ילדתי בגיל 23.5 בן עם תסמונת דאון. לא עשיתי מי שפיר בהריון למרות המלצתו של הרופא כי טענתי שאני לא מאמינה שבגילי יקרה דבר כזה. ועוד אמרתי לו שגם אם יגלו שיש בעיה לתינוק אני לא מאמינה שאני יעשה הפסקת הריון. יש לי 2 בנות נורמליות מלפני המיקרה. אף אחת לא רוצה לדעת איך הרגשתי כמה דקות לאחר הלידה שהסתירו את התינוק ממני וקבוצת רופאים התגודדו סביב התינוק והתלחשו.. ואחרי שלחצתי עליהם הם בישרו לי שלתינוק יש תסמונת דאון. שלא תדעו איזו אכזבה זו. איזה תחושת חוסר אונים. איזה כאב. ועוד מליון תחושות מזעזעות. כמה דמעות.. הוי כמה דמעות. התינוק קיבל זיהום בלידה ונפטר, אך לפני שידענו את חומרת הזיהום דיברנו עם רב גדול שהמליץ שלא נגדל את התינוק בגלל כל הקושי שיש בזה לטווח הארוך, והוא אמר שמבחינה הלכתית מותר להפסיק הריון של תינוק עם תסמונת דאון. אין לכן מושג מה הייתי מוכנה לתת בשביל למחוק את הזיכרון המר שלי כשהובילו אותי בכסא גלגלים מחדר הלידה לעבר מחלקת היולדות. איזה כאב. איזו תקופה איומה!!!! אני מוכנה לתת הכל כדי שפעם הבאה שאצא מחדר לידה- זה יהיה עם חיוך!!!

 

[parpare bar]

תודה על התגובות

אני מבוהלת חוששת ומלאה במידע. נראה כאילו הדבר הנכון יהיה לבצע את הבדיקה, אפשרות אחרת תהפוך אותי לרשלנית חסרת אחריות ואפילו סתם פחדנית. העניין הוא, שאני באמת אחוזת טראומה מההפסקה ו'המפגש' עם הפעולה ה'כל כך חשובה' הזאת.

אין צורך להתייחס אלי אני מלאת מירמור אישי על הנסיבות שמעמידות אותי בסיטואציה.ואני שוקלת כל אפשרות בכובד ראש יחד עם אישי. תודה רבה לכל אחת מכן שהגיבה בכנות ולא חסכה ממני דבר. (אני לא צינית! באמת תודה) לכשיגיע הזמן אני אעדכן. בינתיים אני אנסה לנתב את הפחד למקומות אחרים, ולהתרכז בחיובי. שוב תודה וגמר חתימה טבה לכולנו.

 

[parpare bar]

וטירופון קטן נוסף

מצאתי עכשיו באחד מספרי ההריון שברשותי, צילום אולטראסאונד של ההריון הראשון שאיבדתי (עובר ללא דופק בשליש הראשון) התאריך שנשא הצילום היה: 21.9.03. שנה. כי נכון, צריך להזכיר לי מידי פעם שהיה שיגעון בשנה החולפת. אני סוגרת שיא, 3 הריונות בשנה אחת. ותגידו לי שזה לא מטורף. צר לי, אני לא טובה בזמן האחרון לכן, אבל אין לי מקום אחר לומר את דבריי. שיהיה רק טוב.

 

[עד חצות]

זה לא מטורף

כמוני כמוך,3 הריונות בשנה ובטח שיהיה טוב.

 

[happy]

אני חשבתי ששיא ההריונות הוא שלי

טעיתי גם אני עם 3 הריונות בשנה.