התייעצות

התייעצות

אני מתחילה השנה ללמוד ריפוי בעיסוק התקבלתי לכל שלושת האוניברסיטאות ואני לא יודעת במי לבחור אשמח לקבל המלצות מניסיון תודה מראש
 
מנצלש"ת עם עוד שאלה >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

אני עדיין קצת מתלבטת האם אני רוצה ללמוד ריפוי בעיסוק או לא ורציתי לשאול האם יש אפשרות להגיע למקומות עבודה ולצפות בטיפולים או שיש עם זה בעיה מבחינת החסיון הרפואי או משהו שכזה?
 

שירהד1

Member
מנהל
את בהחלט יכולה

להתקשר למקומות בהם עובדים בריפוי בעיסוק ולבקש לבוא לצפות על-מנת שהדבר יעזור לך לבחור בחירה מושכלת יותר. זה דבר מקובל למדי. אבל שימי לב!- יש מגוון גדול של תחומים במקצוע, ועבודה בתחום אחד יכולה להראות מאוד שונה מעבודה בתחום אחר- לדוגמא: עבודה עם נפגעי חוט שידרה נראית אחרת מעבודה בהתפתחות הילד. ולאוקיינוס 13- שלושת החוגים של הריפוי בעיסוק בשלוש האוניברסיטאות נחשבים טובים. כאשר מתקבלים למקום עבודה, זה לא משנה איפה למדת. כמובן שיש טוב ורע בכל אחת מהן, כמו בכל דבר בחיים... אבל משום שלא סיימתי ללמוד אתמול אינני יכולה לערוך השוואה בין שלוש האוניברסיטאות. אולי מישהי יותר מעודכנת תוכל לסייע לך יותר. אני גם מציעה לך לעיין בידיעונים של שלושתן, ולראות את הקורסים שהלימודים כוללים. אולי זה ייתן לך איזושהי אינדיקציה. כמובן שמגורים קרוב לבית או רחוק מהבית יכולים אף הם להשפיע בבחירת מקום הלימודים. שיהיה בהצלחה! שירה.
 
שירה, אז אולי תוכלי לעזור לי להבין

איך לדעת לאיזה מכון ללכת? כי באמת יש הבדל בין הטיפולים השונים, אבל אני עוד לא יודעת איזה כיוון יותר יעניין אותי.. אפשר לשאול היכן את עובדת?
 

שירהד1

Member
מנהל
אני מציעה לך ללכת

לצפות בשניים-שלושה מקומות, שכל אחד מהם עוסק באוכלוסיה אחרת. ריפוי בעיסוק את יכולה למצוא בקופות החולים, בבתי-החולים ובמכונים פרטיים. אני עובדת בקליניקה ברעננה בתחום התפתחות הילד. אם את גרה באיזור ומעוניינת לבוא- צרי איתי קשר במסר. שירה. ולגבי חיפה- בזמנו החוג לריפוי בעיסוק היה שייך לפקולטה לחינוך של האוניברסיטה ולפקולטה לרפואה של הטכניון, כך שלימודי הרפואה בהחלט היו (ואני מתארת לעצמי שעדיין) ברמה גבוהה.
 

3יואלה

New member
סיימתי ללמוד מזמן מזמן

לפני יותר מ 10 שנים, ואני למדתי בירושליים. כשאת שואלת את השאלה אני לא יודעת איזה קריטריונים עומדים לנגד עינייך וחשובים לך בבחירה. אני יודעת להגיד מה שנכון ללפני המון זמן, והוא שבירושליים הלימודים התקיימו בבית הספר לריפוי בעיסוק מחוץ לאוניברסיטה ולא הרגשתי את החיים הסטודנטיאלים ממש. למדנו במבנה אפרורי ומדכא. אם הייתי צריכה לבחור היום הייתי בוחרת ללמוד בתל אביב שם לומדים בתוך האוניברסיטה ונראה לי נחמד יותר מבחינה חברתית. מבחינת תוכן הלימודים- אין לי מושג אם יש או אין הבדלים. לגבי התעסוקה בהמשך- לא נראה לי שמשנה למישהו בדיוק איפה למדת. בהצלחה.
 

מורקי ס

New member
קצת יותר מעודכנת

אני סיימתי לפני שנתיים בעברית. אני יכולה לספר לך על העברית ועל מה שמעתי על האוניברסיטאות האחרות. קודם כל זה נכון שבעברית לומדים במבנה של הדסה שהוא מחוץ לקמפוס ובאמת הרבה מהבנות התלוננו על חסך מחיי הקמפוס הסוערים... לי אישית זה פחות הפריע. מה שיותר הפריע זה שאנו שייכים לבית הספר לרפואה שנמצא בעין כרם ושם גם נמצא הדיקן שלנו וכו'. כך שהיינו גם מרוחקים וגם בקמפוס ה"לא נכון" כלומר בלי "אבא ואמא" כאשר היו לנו תלונות, בקשות וכו'. (באגודת הסטודנטים בהר הצופים טענו שאנו קשורים לעין כרם אבל מי מגיע לשם ומי מכיר אותך שם...) שמעתי שבחיפה ריפוי בעיסוק שייך לבית הספר לחינוך ולא לבית הספר לרפואה ולכן הם קצת פחות מקצוענים בתחום האנטומיה,פיזיולוגיה... אני לא מכירה את תל אביב אבל שמעתי שהוא מקצועי מאוד כמו בעברית. אך כמו שכתבו לך, מבחינת העבודה זה לא משנה ולכן שיקולים של מקום מגורים יכולים להיות בהחלט משמעותיים. אני אישית מאוהבת בירושלים ומנוקרת מתל-אביב ולכן הייתי בוחרת בירושלים... דעה אישית
 

NoaDe

New member
הייתי ב"בעיה דומה"

אני גם הולכת ללמוד שנה הבא ריפוי בעיסוק והתקבלתי גם לחיפה וגם לירושלים. שאלתי שאלה דומה לגבי אופי הלימודים בכל מקום את יכולה לחפש בהודעות קודמות שלי. אני בחרתי ללמוד בירושלים כי אני כבר גרה פה (התחלתי שנה א' במשהו אחר) וכן כבר התמקמתי ואני באמת מאוד אוהבת את העיר. למרות שחיפה היתה הרבה יותר נוחה לי מבחינת יוקר מחייה וקרבה לבית של ההורים. לדעתי (כמו שכבר אמרו לפני) אתצריכה להחליט איפה את רוצה לחיות וללמוד עם כל ההשלכות של זה, ופחות לשים דגש על מה קורה במוסד לימודים כי בסופו של דבר מכולם את יוצאת עם תואר של מרפאה בעיסוק. שיהיה בהצלחה ואולי נתראה נועה
 

אשר 13

New member
לעומת מה שכתבו פה על חיפה

מאד נהינתי ללמוד שם בשנה א': החוג מקצועי ויש יחס אישי לכל תלמיד. אבל הלימודים של הרפואה לא היו רציניים. תבררי עוד, אבל בזמני היו מרצים ממש גרועים לאנטומיה. הם התחלפו עם כל נושא והיו לא ראלוונטים. אחת הגדילה וכל משפט שיצא מפיה היא נאלצה לתקן ובסוף לא הספקנו את העיקר: גף עליון. נעה, שקבלה טראומה והיתה צריכה ללמוד בעצמה את גף עליון.
 

hagar offek

New member
אני סיימתי בחיפה השנה

רק כדי לתקן: החוג שייך לפקולטה לרווחה ובריאות בחיפה ולא לחינוך, ולפקולטה לרפואה של הטכניון. נכון שלא כל המרצים היו מעולים, אך בראיה לאחור, החוג שלנו באוניברסיטה היה שם בישביל הסטודנטים והשתדל ללכת לקראתנו מתוך ידיעה שהלימודים הם לא פשוטים. הלימודים מתקיימים בתוך הקמפוס, ככה שאת שותפה לחיים הסטודנטיאליים ומכירה אנשים מחוגים אחרים. אני חייבת להגיד שהיו לנו מרצות בחיפה שהיו יותר מרק מרצות וקיבלנו מהן המון מעבר לחומר הלימוד. אני לא מכירה לימודים באוניברסיטה אחרת, אבל אני יודעת שבת"א יש תוכנית לימוד שונה ואולי היא לא כל כך מתאימה לכולם, שווה לבדוק. בהצלחה.
 

sarale20

New member
תשובה בלתי מחייבת

מההרגשה שלי, (סיימתי עכשיו בתל אביב, ירושלים מכירה משמועות הרבה שמועות וחברות שלמדו שם) בירושלים הקורסים קצת יותר חודרניים ביחס לתהליך הנפשי שאת עוברת בהתפתחותך לאיש מקצוע. גם בתל אביב יש עם מי לדבר במקרה שאת צריכה, אבל לא חודרים לך לנשמה. ממה שהבנתי בירושלים יש לכל אחת פגישה אישית עם מדריכה מהאוניברסיטה לפני ההכשרה המעשית ואחרי, ולנו בתל אביב הייתה פגישה קבוצתית. היו שרשורים בנושא בפורום שבנות מירושלים כתבו שנחשפו יותר ממה שרצו בזמן הלימודים וזה היה להן קשה. מצד שני אני בטוחה שיש בנות שנהנות מהפן הזה, ויש לי חברות שסיפרו שעברו שם תהליך מאוד משמעותי בזמן הלימודים. לגבי התוכנית הלימודית בתל אביב יש תוכנית חדשה שזה קורס פעם בשבוע שנפגשים 8 סטודנטיות ומנחה (מרב" או מרצה) ולומדים דרך תיאורי מקרה כל מיני נושאים כשמחלקים את העבודה וכל אחת צריכה ללמוד את הנושא שלה ולהציג או לסכם אותו בקבוצה. לומדים מזה המון מיומנויות של חיפוש מידע, ארגון חומר, שאילת שאלות, הצגת מידע, עבודת צוות וכו' לפעמים , במיוחד בהתחלה עד שקולטים את הקטע זה קצת מעיק ולפעמים מעיק מאוד... לאורך כל הדרך זה דורש הרבה השקעה מהסטודנטים אבל בסופו של דבר כשאת יוצאת לשטח וצריכה ללמוד נושא שלא למדת באוניברסיטה זה עוזר שאת יודעת איך לעשות את זה. התכנית הזאת לא מתאימה לכל אחת, אבל גם אנשים שזה לא ממש התאים להם שרדו את זה רק צריך להיות מוכנים לזה שזה קיים ולאורך כל שנות הלימודים. קחי את הדברים שלי בעירבון מוגבל, לא הכל אובייקטיבי (ומי יכולה להיות אובייקטיבית? כל אחת למדה במקום אחר) אני בסופו של דבר נהניתי מאוד בתל אביב. קחי בחשבון איפה יהיה לך יותר קל לגור כי זה שיקול מאוד משמעותי שמשפיע על הפניות שלך ללימודים בהצלחה!
 
בקשר לחשיפה רגשית

חברה שלי סיימה בתל אביב לפני כמה שנים והיו לה תלונות זהות בנושא. אני מאוד נגד הקונספציה של קורס חובה (שאת חייבת להיות בו, שלא בחרת את המנחים ואת הקבוצה) שכולל דרישה לחשיפה רגשית אישית. בהרבה מקומות (לא רק רב"ע) המנחים נדבקים לתפקיד שלהם כמורים ומתנערים מאחריות טיפולית - אחרי שהם יצרו מצב טיפולי שבו התלמידים נחשפו ונמצאים בעמדה פגיעה. לדעתי זו תופעה חמורה מאוד מבחינת היושרה המקצועית של המנחים. מצד שני, זה לא אומר שאי אפשר להתמודד עם זה. פשוט צריך לקחת את זכות השתיקה ואת זכות ההברזה, ולצפצף על הקונספציות שלהם.
 

chyloom

New member
דווקא אני שסיימתי בתל אביב השנה

אהבתי את החשיפה הרגשית. החשיפה איפשרה לי לבנות את הזהות שלי כמטפלת ולא להשאיר את הלימודים כתחום נפרד מחיי. החשיפה איפשרה לי לנהל דיאלוג עם כל הצדדים שבי. החשיפה איפשרה לי לגלות שהתחושות שלי לגיטימיות וכמובן נורמליות לשלב שלי. אם הייתי משאירה את הכל בפנים, זה היה מעכב אותי מקצועית רגשית- שכן לעולם לא הייתי יודעת שמה שאני חשה חשות עוד אחרות כמוני, או באיזה שלב התפתחותי אני נמצאת וכו'. לדעתי מי שבאה למקצוע טיפולי צריכה לקחת בחשבון שהיא לא "פלקט". היא לא יכולה לבוא ולעזור לאנשים לעזור לעצמם מבלי ללמוד על עצמה. החשיפה מחדדת את המודעות, ויותר מהכל- אני שמחה שהיא קיימת, כי היא מאפשרת לעבור תהליך שלא יסולא בפז. אם הייתי רוצה לשמור על פאסון ולהשאיר את הלימודים בתוך חדרי האוניברסיטה הקרירים כשאני הולכת הביתה, אם הייתי רוצה קרירות ריגשית שאינה "טורדת את חיי היומיום" ואינה מעלה שאלות משמעותיות וקיומיות, אם הייתי רוצה ללכת ללמוד אך ורק בשביל התעודה והתואר- ולא בשביל לחפור בעמקי נשמתי ולגלות עוד ועוד מה צופנת רוחי- הייתי הולכת ללמוד גאוגרפיה. שם מתמודדים עם שכבות האבן והסלע ולא עם לב אדם.
 
כתבת נהדר ../images/Emo13.gif אבל הטענה שלי היא קצת אחרת

אני מסכימה מאוד עם הטענה שכל מקצוע שמערב עבודה ברמה עמוקה, רגשית, עם בני אדם, דורש גם עבודה רגשית על עצמך. ואני האחרונה שתפקפק או תזלזל בתועלת ובנחיצות של עבודה כזאת. הדבר שאני לא מסכימה אתו, הוא הדרך שבה זה נעשה. הייתי עדה או עדת שמיעה למצבים רבים בהם היה לחץ על התלמידות לחשוף בציבור רגשות ולבטים עדינים, וכאשר עשו זאת, לא ניתנה להן התמיכה המקצועית-רגשית הנדרשת, על ידי המדריכות. אני מאוד שמחה בשבילך שהחווייה שלך היתה חיובית. לצערי, בקורסים שעברנו לתואר, לא היתה קבוצה אחת שבה לא היתה מישהי שסבלה ושילמה מחיר רגשי בדרך זו או אחרת. אני חושבת שהסטטיסטיקה (המצומצמת) הזאת מצביעה על בעיה מערכתית, ולא על בעיה של "תלמידה רגישה מדי" כזאת או אחרת. אני גם חושבת שהסבל הזה יכול להצטמצם ולהימנע במידה משמעותית, אילו המנחות וההנהלה של בתי הספר לרב"ע היו מתייחסים אחרת לסוגיה הזאת.
 

עינת77

New member
נסיון מהאוניברסיטה העברית

קודם כל מזל טוב שהתקבלת לכל האוניברסיטאות, לא תמיד מצליחים... שנית לעניינך, סיימתי לפני 3 שנים, מאוד נהניתי מהעובדה שלמדנו בבי"ס קטן ואינטימי ללא חיי קמפוס סוערים, זה החזיר אותי ללימודים ביסודי, יש בזה משהו מאוד אינטימי, קטן מה שמשרה אוירה נעימה במשך הלימודים. (נכון שאם רעבים ורוצים לקנות אוכל וכדו צריכים לכתת רגליים לקמפוס אבל זה באמת שטויות. צוות המורים היה נהדר במרבית המקצועות, נהניתי בעיקר מהצוות הרפואי המשתייך לביה"ח הדסה. בשנה א' למדנו יום בשבוע בבי"ח הדסה ולי זה לא הפריע, להיפך זה קצת מגוון ומאפשר לך לנשום את האינטילגנציה של הסטודנטים לרפואה
.... מבחינת תלונות לדיקן שהעלו כאן, לא הרגשתי שהפריע לנו שהיינו בבי"ס נפרד, לא היתה לנו בעיה להתלונן ובד"כ קבלנו את מה שבקשנו. תעלי קריטריונים מסוימים עליהם את רוצה לברר ואוכל להתייחס אליהם בהרחבה. בכל מקרה, אני מאוד נהניתי!!!
 
למעלה