התלבטות הורים מחנכים או הורים מתערבים מדי
אני זקוקה לעצה: לבת שלי יש שתי חברות טובות בכיתה. אני בקשר טוב עם שתי האמהות אבל יש לי בעיה עם אחת מהן היא הורה שמתערב מדי ולדעתי זה פוגע בילדה שלה במקום לעזור. האמא בטוחה שללא הקואצ'ינג שלה, הילדה לא תתמודד לבד עם הכיתה אבל מה שיוצא מזה הוא שהילדה לא יודעת להבדיל בין סיטואציות והיישום שלה, למה שהאמא אומרת לה לעשות שגוי לחלוטין. היא מיישמת הכל כלשונו. לדוגמא: בתחילת השנה האמא על דעתה העבירה את הילדה למקום ישיבה של ילדה אחרת ואמרה לה "המקומות לא קבועים" הילדה האחרת באה, רצתה לשבת והחברה של הבת שלי, סרבה כי אמא שלה אמרה לה, היה ריב בכיות צעקות הורים התערבו המורה התערבה וכלום. בסוף את האחרת העבירו מקום מהשולחן בו ישבו כל החברות שלה וכל היום היא בכתה בגלל זה. דוגמא נוספת: האמא אמרה לילדה, "אם אומרים לך משהו תמיד תעני אל תשתקי": מה יוצא מזה? היא לא יודעת לסנן את ההדרכה שקבלה, הבת שלי אומרת לי שכבר לא נעים לה להיות עם החברה הזאת כי "אמא שלה אמרה לה לענות, וכל הזמן היא מתווכחת, רבה ולא מפסיקה גם כשהיא ממש טועה" (ציטוט מלא של הבת שלי). למעשה יוצא שכל שיחה שלהן הופכת להיות לויכוח לא נעים (יש לי לזה מלא דוגמאות) הבת שלי אומרת שהיא הפסיקה לענות לחברה שלה ופשוט שותקת, כי כל מענה שלה גורר תגובה לא נעימה מצד החברה וזה ויכוח שנגרר ונגרר (המלה האחרונה חייבת להיות של החברה) הבעיתיות היא שלבת שלי יש חוש צדק מפותח מדי, היא בחיים לא שקרה, והיא לא מבינה איך ילדים אחרים משקרים (מה שאנחנו כמבוגרים מבינים כ"הגזמה של ילד" היא תופסת כשקר). החברה היא ילדה חיובית ונחמדה, ולדעתי עדיין לא מצליחה לסנן ולהתאים לסיטואציות את כל מה שנאמר לה. האם גם אתם כאלה הורים מתערבים? האם אתם משאירים מקום גם לאינטיליגנציה של הילדים בהתמודדות עם בעיות? מה הייתם אומרים לבת שלי בסיטואציה כזאת?
אני זקוקה לעצה: לבת שלי יש שתי חברות טובות בכיתה. אני בקשר טוב עם שתי האמהות אבל יש לי בעיה עם אחת מהן היא הורה שמתערב מדי ולדעתי זה פוגע בילדה שלה במקום לעזור. האמא בטוחה שללא הקואצ'ינג שלה, הילדה לא תתמודד לבד עם הכיתה אבל מה שיוצא מזה הוא שהילדה לא יודעת להבדיל בין סיטואציות והיישום שלה, למה שהאמא אומרת לה לעשות שגוי לחלוטין. היא מיישמת הכל כלשונו. לדוגמא: בתחילת השנה האמא על דעתה העבירה את הילדה למקום ישיבה של ילדה אחרת ואמרה לה "המקומות לא קבועים" הילדה האחרת באה, רצתה לשבת והחברה של הבת שלי, סרבה כי אמא שלה אמרה לה, היה ריב בכיות צעקות הורים התערבו המורה התערבה וכלום. בסוף את האחרת העבירו מקום מהשולחן בו ישבו כל החברות שלה וכל היום היא בכתה בגלל זה. דוגמא נוספת: האמא אמרה לילדה, "אם אומרים לך משהו תמיד תעני אל תשתקי": מה יוצא מזה? היא לא יודעת לסנן את ההדרכה שקבלה, הבת שלי אומרת לי שכבר לא נעים לה להיות עם החברה הזאת כי "אמא שלה אמרה לה לענות, וכל הזמן היא מתווכחת, רבה ולא מפסיקה גם כשהיא ממש טועה" (ציטוט מלא של הבת שלי). למעשה יוצא שכל שיחה שלהן הופכת להיות לויכוח לא נעים (יש לי לזה מלא דוגמאות) הבת שלי אומרת שהיא הפסיקה לענות לחברה שלה ופשוט שותקת, כי כל מענה שלה גורר תגובה לא נעימה מצד החברה וזה ויכוח שנגרר ונגרר (המלה האחרונה חייבת להיות של החברה) הבעיתיות היא שלבת שלי יש חוש צדק מפותח מדי, היא בחיים לא שקרה, והיא לא מבינה איך ילדים אחרים משקרים (מה שאנחנו כמבוגרים מבינים כ"הגזמה של ילד" היא תופסת כשקר). החברה היא ילדה חיובית ונחמדה, ולדעתי עדיין לא מצליחה לסנן ולהתאים לסיטואציות את כל מה שנאמר לה. האם גם אתם כאלה הורים מתערבים? האם אתם משאירים מקום גם לאינטיליגנציה של הילדים בהתמודדות עם בעיות? מה הייתם אומרים לבת שלי בסיטואציה כזאת?
