התלבטות

מאי19

New member
התלבטות

הילדה שלי בת שנתיים. ואני רוצה לסוע לכמה ימים. אף פעם עוד לא נסעתי בלעדיה. אף פעם. אני יודעת שמדובר בשאלה בנאלית מארץ הבנאליה ובכל זאת. זה נראה ל כזה טראגי שאני בגלל זה לא נוסעת. יש איפה להשאיר אותה. סבא סבתא, אבא אולי. אולי. וזה נראה לי פרידה טראגית. יותר משאני חוששת שיקרה לה משהו אני חוששת שלי יקרה. מאז שהיא נולדה אני חוששת שיקרה לי משהו. ומה אז ? הדבר היחידי שיכולתי לעשות בקשר לזה, זה ביטוח חיים. עשיתי. אבל מי ידאג לה ? וכמובן יש את העניין של הפרידה. כמעט כתבתי בגידה. כמעט.
 
טעות פרוידיאנית.

לא רק במילה בגידה במקום פרידה, גם באות ששכחת: "זה נראה ל כזה טראגי שאני בגלל זה לא נוסעת." מה הייתה הכוונה? זה נראה לי כזה טראגי שאני בגלל זה לא נוסעת. או זה נראה לא כזה טראגי שאני בגלל זה לא נוסעת.
זאת אומרת יש הבדל. אולי את צריכה לשים דגש על הטעות הראשונה שהוזכרה - בגידה מול פרידה. ולהאמין שפרידה אינה בגידה. ואז הכל יהיה קל יותר. כי אם לא היית בחופש לבד כבר שנתיים - את ראוייה לחופש. אני אישית חושבת שילדה בת שנתיים יכולה להישאר שבוע או אפילו קצת יותר עם הסבא והסבתא (בהנחה שהם יכולים לטפל בה, וטוב לה איתם). זה יהיה קשה, לשתיכן, אבל עושים את זה ויוצאים מזה בחיים
אך מצד שני אם את חושבת שהמרחק והדאגה יהרסו לך את החופשה - אז אולי זה לא כדאי. חופשה נעימה, עם או עם בלי.
 

מאי19

New member
תודה

התכוונתי לכתוב שזה נראה לי כזה טראגי. ואני יודעת שכל הקישקוש הזה של פרידה-בגידה זה תחושות שלי שאין בהן ממש. אני אומרת את זה לעצמי ללא הרף. ובכל זאת התחושות - תחושות.
 
בפעם הראשונה

כשנסעתי בלי הג´וניור הוא היה בן חמישה חודשים (בדרכון שלו יש תמונה מגיל שבועיים
) חזרתי אחה"צ ,לאחר כשבוע שלא הייתי , ישר לקחת אותו מהמעון שהיה בו. הוא התגלגל על שטיח , משחק , ואני עומדת שם מחכה שיבחין בי. הוא מרים מבט , לא מזהה , ואני מתכופפת ומרימה אותו. בשניה שהוא התקרב מספיק אל הפרצוף שלי , חטפתי סטירה מצלצלת מידיו הקצרות. זה כאב (בבטן). מאז נסעתי עוד כמה פעמים בלעדיו כשהוא נשאר אצל הורי והדרישה היחידה שלו , הייתה , לומשנה באיזה גיל או באיזו שעה של היום חזרתי , הייתה להעיר אותו אם הוא ישן . תשמעי , זה קשה , נכון , אבל צריך לחשוב על זה כעל חלק ממימוש ה"אני" שלנו שאינו אמור להתבטל בשישים מול הילדים. אם אנחנו מאושרים זה חייב להקרין אליהם והפוך גם. וזה גם סוג של חוויה לראות ולא להאמין כמה מהר הם גדלים בשבוע הזה של ההיעדרות שלנו
(ממש משונה). מאידך , היום בהחלט יש ממה לחשוש לגבי "אי החזרה" שלנו , ולכן ביטוח חיים בלבד אינו מספיק ולא רק לנסיעה , אלא בכלל , לצערנו ורצוייה גם צוואה (במיוחד אצל חדורים) על מנת להבטיח א רצונך בהקשר להמשך גידולו של הילד ובמיוחד אצל מי את מעונינת שימשיך לגדול . (כבר דיברנו כאן בעבר על הנושא ). ברוכה הבאה
ותסעי לך בכייף ותבלי. זה בריא
 

מאי19

New member
רגע רגע

מעניין מה שאת כותבת. לא הייתי כאן בעבר. מה לגבי צוואה ? חשבתי על זה רבות. אני לא יכולה לחשוב על אף אחד שאני ממש אהיה שלמה עם הרעיון שיגדל את בתי. וחוץ מזה שיש לה אבא. האם האפוטרופסות לא עוברת אוטומטית אליו ? האם אני יכולה לציין משהו אחר בצוואה ? יתחשבו בזה בכלל ? תודה על תשובתך ועל הברכות. אני גם מקווה שבסוף אני אסע. מתישהו זה צריך לקרות כבר.
 
לויכולה לענות לך ../images/Emo4.gif

ספציפית לגבי המקרה שלךגם כי לא מכירה את הסיפור שלכם ובעיקר כי אני לא משפטנית
, אבל בדרך כלל מי שעוזר בעריכת הצוואות זו הלשכה המשפטית של נעמ"ת. בקישורי הפורום (לינק שנמצא בפס האפור בראש העמוד כאן) תוכלי למצוא הפניה אל האתר שלהם. אפשר להתייעץ איתם גם בתכתובת דרך האתר שלהם. ויש גם פורום כאן בתפוז על דיני משפחה וירושה שאולי יוכל יותר לעזור מבחינה משפטית. את עדיין לא היית איתנו , אבל כל ההודעות שלנו נשארו
, לכן את יכולה לערוך חיפוש על המילה "צוואה" וכנראה תמצאי וגם אנחנו די חדשים כאן , אז זה לא ממש נורא לעבור בעמודים האחוריים קצת.
ומה רע באבא? זה הכי טוב , לא? אם אתם גרושים וכתוב בהסכם שהאפוטרופסות היא של שניכם (מה שצריך להיות) , אז אין בעיה , אני חושבת. ובהצלחה בהגשמת השאיפות , בכל מקרה
 
פרא- חים פרא- חים (יענו מילרע)../images/Emo20.gif

פררראאאאאאאאא חים פראאאאאאאאאאאאאאאחים יאללה נתחיל עם זה שלום חדשה אין לי מושג בטראומות ילדות, לכן לא אוכל לייעץ (אולי פעם אחשוב אם היתה לי טראומה, לא, אמרו שהייתי ילד שקט...) כמו שהתחלתי- שלום לך חדשה אני מקווה שלא תעלמי לכבוד הטיול מקווה שתהני איתנו ויותר מזה- הפרח שלך
נ.ב- נשמעת לי מוכרת
צדקתי... פורג´, מתמסר לעבודה
 

מאי19

New member
תודה על הפרח

אני עוד לא נוסעת. ואם כן לימים ספורים. רק בשביל לדעת מאיפה מוכרת ובמה צדקת אני מתכוונת להישאר עוד קצת
 

מאי19

New member
עד שאני אצליח

לפענח את כל התעלומות. מכיר את המצב הזה שהפורום כבר מפוענח ? עד אז.
 

אקדמאית

New member
פשרה

גם אני פחדתי לנסוע כשהילדים היו קטנים. אבל הייתי בחוג הורים (משהו כזה כמו מכון אדלר) והמנחה שם הדגישה כי גם לנו מגיע כמה ימים חופש בשביל למלא את המצברים. בסופו של דבר הילדים יוצאים נשכרים מכך. אז הקשבתי לה והשד לא היה נורא. הילדים הסתדרו ואני חזרתי עם מצב רוח טוב יותר. אני הייתי מתפשרת - נוסעת, אבל רק לכמה ימים, נגיד סוף שבוע ארוך או לא יותר מ-5 ימים. הייתי מוצאת סדור לילדה שתהיי רגועה לגביו, ודואגת להתקשר משם כל יום (לא חייבת להיות שיחה ארוכה רק לשמוע אחת את השניה). נסי פעם אחת - ותראי שהשד לא נורא.
 

מאי19

New member
טוב, שיכנעתן אותי

לא היה קשה. עכשיו השאלה החשובה היא לאן. פריז ?
 
זה תלוי ../images/Emo13.gif

נוסעת לבד? עם חֶברה? מתחשק לך אתרים הסטוריים ? או שופינג ? או נופש וטבע? עם רכב? בלי רכב? מקום שכבר היית או מקום חדש? כשאני בפאריז , אני פשוט יוצאת מוקדם בבוקר , מרימה ראש למעלה ופשוט מתחילה ללכת , ללכת , ללכת , ולא לשבוע, עד הערב. ומדי פעם מתיישבת באיזה קפה קטן , על המדרכה לכוס שוקולד או קפה. תענוג
(וזה נכון לעוד כמה ערים גדולות באירופה ) אבל , לומשנה , כל סוג של נסיעה מנקה את הראש.
 

מאי19

New member
נוסעת עם מישהו

שאני אוהבת. אני רוצה בדיוק את זה. אירופה. בתי קפה קטנים. לטייל ברחובות. בפריז הייתי ודווקא בגלל זה רוצה לחזור. הייתי שם בירח דבש שלי. חחחחח אולי יש לי צורך להיות בפריז עם גבר אחר ? חה. אני לא צריכה לעשות שם את מסלול התיירים הקבוע. אני יכולה סתם להסתכל על הצרפתיות היפות ולשרוק שאנסונים בפה מלא קרואסון.
 

מאי19

New member
הו אביגיל

זה באמת כל כך כיף. אהבה שכזאת פתאום. כל החושים נעורים לפתע, והדברים לא נראים עוד כל כך אפורים. שווה לחכות ואפילו מומלץ, בייחוד בימים מייאשים כמו הימים האלה.
 
אני מוכן לשים את חיי על כך שהיה

אמוטיקון של שפם! נשבעעעע לכם!!! תסתפקו בזה בינתים-
-פורג´, מתעד איקונים שהלכו לעולמם
|קשר||אישלג||סוללה||צ´אט||בזזז||זבל||דבש||פופקורן||ביצה||חללית||צבר||ניסוי||צבע||אמוטיקוני חגים|
 
למעלה