התמודדות עם טיפול כימוטראפי

  • פותח הנושא ampo
  • פורסם בתאריך

ampo

New member
התמודדות עם טיפול כימוטראפי

שלום לכם.
אבי, בשנות ה-60 לחייו, התחיל לפני כשבועיים טיפול כימוטראפי.
העניין התחיל כנפיחות ורק לאחר כחודשיים כמעט גילו שזהו גידול.
לאחר שקילת אפשרויות אחרות הוחלט על כימוטראפיה.

הוא כבר עבר טיפול ראשון, במשך כ-5 ימים, בשבוע שעבר.
שוחרר אתמול הביתה עד להמשך הטיפול בעוד כשבועיים.

הבעיה היא שהוא אוכל מעט מאוד. סדר גודל של 4 או 5 כפיות ביום.
כל זמן שהיה בבית החולים היה מחובר להזנה בווריד.
מין הסתם הוא חלש מאוד וגם צריך כדורים שלא כדאי לקחת על כיבה ריקה.

יש כאן שילוב של קושי בבליעה, חולשה פיזית וכנראה גם מרכיב דיי גדול של דיכאון.
פעמים רבות גם דוחה את הכדורים והתרופות...

אשמח לכל תגובה / שיתוף של מקרה דומה / הצעה / כל דבר אחר.

תודה,
הבן.
 
אני יכולה לנסות לחזק אותך

אני לא נכנסת לשאלה על שלבי המחלה או אחר ואומנם אין לי נסיון עם הורה חולה אלא אני בעצמי ומיועדת לניתוח בשד וטיפולים אך אני יודעת שהטיפול הכימותרפי מתיש ועוד.
אפשר לנסות להכיו לו אוכל שאוהב,קושי בבליעה בגלל הכימו?
אפשר להתייעץ עם אונקולוג בהקשר לזה.
לשוחח איתו על הקושי שלו כמה שהוא מסוגל,
יש עוד מישהו במשפחה שיכול לסייע ולהיות שותף??
הרבה כוח וסבלנות.
 

ampo

New member
ראשית, מאחל לך בריאות שלמה.

תודה על התגובה וההתייחסות.

יש קושי בבליעה אבל גם חולשה פיזית ונפשית ולכן ההתמודדות קשה יותר.
אין לו כרגע חוש טעם. ניסינו להכין דברים שונים שהוא אוהב - זה מסתיים בכמה כפיות וזהו.

בהתמודדות גם אימי ואחי
אך זו בעיקר אמא ביום-יום.

מאחל לך בריאות שלמה והחלמה מהירה.
מורגש מתשובתך שאת אדם רגיש ואכפתי.

תודה.
 

saribon

New member
ampo שבת שלום

ראשית - אני רוצה לחזק אותך ואת המשפחה - התקופה הזו מורכבת וקשה והכי חשוב להיות יחד בזמן כזה ולנסות לתמוך אחד בשני ובעיקר באביך שמן הסתם חווה מעבר לכאבים ואי הנוחות גם פחד וחששות רבים.קושי בבליעה מתלווה פעמים רבות לטיפולים כמו גם החולשה הפיזית.
אפשר להתגבר על הקושי הפיזי אם שותים את המזון בעיקר אם הוא קר- מעבר לריסוק המזון לרמת המרק כך שאפשר לשתות אותו באופן נוזלי אפשר לעבור לתזונה מועשרת - יש תוספי מזון נוזליים כגון אנשור פולמוקר ואחרים (תלוי במגבלות התזונתיות של אביך - אם הוא סוכרתי למשל או יש לו בעיות בכליות וכו - לפני שמתחילים תזונה בתוספי מזון חשוב מאוד להתייעץ עם רופא או דיאטנית מוסמכת -כזו שמתמחה בתזונה לחולי סרטן ומחלות נוספות)
אם אין לו מגבלות תזונתיות - אפשר גם לנסות שייקים קרים - שייקים על בסיס פירות (לא חומציים מדי -אם הוא שוכב הרבה החומציות עלולה להיות לא נעימה) ולדעתי גם על בסיס מים ולא על בסיס חלב - אבל כאמור - כדאי מאוד להתייעץ לגבי התזונה שלו - נוזלית או מוצקה - עם רופא מטפל ובעיקר עם תזונאית. לעתים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה הכי טוב - ואנשים נותנים המון עצות -אבל דווקא דברים מסוימים יכולים להזיק לאנשים עם כל מיני מצבים בריאותיים.


אבל אתה מדבר גם על חולשה נפשית ועל כמעט דכאון - ומן הסתם זו תוצאה של גילוי המחלה ושל הטיפולים.

אני חושבת שחשוב מאוד לטפל גם בתחום הזה - לא רק נקודתית עכשיו בגלל התזונה אלא גם לצורך ההמשך . וכאן עומדות לפניכם כל מיני אפשרויות בהתאם למה שמתאים לאביך ולשאר המשפחה - האופציה המוכרת והנורמיטיבית היא טיפול תרופתי אנטי דכאוני - שוב - בהתייעצות עם הרופאים המטפלים .

אופציה נוספת זה טיפול כלשהוא -זה יכול להיות שיחות עם פסיכולוג (לדעתי אפשר לקבל יעוץ כזה דרך בית החולים במסגרת אשפוז יום כשהוא עבור טיפולים) אפשר גם בבית - להזמין מישהו -כמובן אםפ זה מקובל על אביך.
אפשרות נוספת היא ליווי רוחני - אדם שעבר הכשרה בכדי ללות חולים ובני משפחה המתמודדים עם מחלות מאיימות חיים. אני לא יודעת באיזה איזור אתם גרים אבל אפשר לברר מי יכול להתאים ואם אתם באזור המרכז ועד הצפון הלא רחוק אני יכולה לחבר אתכם גם עם מספר אנשים מתאימים. המלווה הוא איש או אישה שבאים בכדי ללוות את החולים במקום בו הם נמצאים - לשוחח איתם על הפחדים והחרדות, לתת מענה לשאלות ולצרכים הרוחניים שלהם, מלווה יכול לעזור לאדם החולה להזכר ולמצוא מהי משמעות חייו ולעזור לו להאחז במקורות משמעות אשר יתנו לו כח להתמודד עם מה שהוא עובר. עצם העובדה שאדם מגיע בכדי להקשיב הקשבה מלאה ושלמה לחולה - בכדי לשמוע אותו, ומאפשר לו להגיד לעתים דברים שהוא לא מעיז להגיד לבני משפחתו - כמו למשל שהוא מפחד למות ו יכול מאוד להקל על התחושות, להרגשה שיש מי שהוא יכול לדבר איתו בחופשיות ומבלי לחשושוכתוצאה מכך לשפר את מצב הרוח ולהפיג את תחושות הבדידות והפחד שחולים בדרך כלל חשים.

אפשרות נוספת היא משהו כמו דמיון מודרך ,מדיטציות הרגעות וכדו. - שוב תלוי איך אביך יגיב לענין

אני לא יודעת מה מתרחש בסביבה הביתיתי שלכם - כלומר - האם מהרגע שאביך אובחן - פסקו חיי השגרה הלתקיים? האם יש תחושה של מצב חרום וכל העיסור הוא במחלה ובטיפולים? זה לבד יכול לעתים קרובות להכניס אנשים לדכאון וייתכן שדברים פשוטים -כמו לעשות משהו שהוא אוהב ,לשמוע מוסיקה ללכת לים ולשחק קלפים - כל דבר שיכול לשמח אותו - יכול גם הוא לשפר את מצב רוחו.

בעיני החולשה הנפשית מדאיגה יותר מזה הגופנית - חולשה גופנית היא משהו שקורה במהלך כימו. אין מנוס מזה. גם אין צורך להבהל כשאדם מאבד מעט את התאבון - לגוף שלנו מאגרים טובים - אנחנו לא חיים בחברה רעבה . יש לנו צורך תמיד להאכיל והתחושה שלנו - האינסטיקטיבית היא שאדם חולה חייב לאכול כדי להתחזק.. זה לא בהכרח כך וכבר שמעתי הרצאות של רופאים שהתייחסו לכך שלעתים דווקא בגלל שאנחנו חושבים שצריך לחזק - אנחנו גורמים לעומס יתר על הגוף בשעה שהוא לא מבקש את העומס הזה.
אבל בפירוש דכאון יכול להיות גורם משמעותי לחוסר תאבון ואם אתם חוששים שדכאון נוכח בשטח כדאי מאוד לטפל בכך.

עוד נקודה חשובה - לא לעשות דברים "מאחורי הגב" שלו - כלומר - להשאיר אותו בתמונה, להתייעץ איתו, לנקוט בפעולות שהוא רוצה וחושב שהן נכונות - התעקשות על המעורבות שלו יכולה גם היא לחזק אותו. להשאיר אותו בתמונת ההחלטות המשפחתיות. אדם שחולה פתאום - בעיקר אם מדובר על אדם צעיר יחסית - עשוי להרגיש לפתע פתאום חסר תועלת - אם הוא תופס עצמו כחולה ומתחיל לאבד בעיני עצמו כל מיני זהויות - זהות של מפרנס, של ראש המשפחה, של מקבל החלטות, של בעל יכולת - וקבל זהויות של חולה, זקוק לעזרה, חלוש, וחסר השפעה - -זו בהחלט יכולה להיות סיבה אמיתית לחולשה נפשית ודכאון וחשוב מאוד לחזק את אביך במקומות הללו (אם זה אכן המצב - מאחר שלא ידועים לי פרטים אני זורקת מה שעולה בראשי) - לתת לו את התחושה שעדיין יש לו השפעה, להתייעץ איתו - לא רק לגבי המחלה שלו אלא בגכלל לגבי כל מה שהיה מעורב בו בעבר. לא "להקל" עליו בגלל שהוא חולה -אלא לשמר אצלו את תחושת הערך והמשמעות שלו בתוך המשפחה.

אנחנו כאן לשאלות וסתם כאוזן קשבת. זכור כי כל מי שקורא וכותב כאן - מכיר את התחושות מכיר את החששות ואת הדרך הלא פשוטה שאתם צועדים בה כעת.

מאחלת לכם הרבה חוסן ורכות גם יחד.
 
עוד נקודה למחשבה

קודם כל אני רוצה להגיד שזה משהו שמשותף למי שעובר טיפול כימותרפי, אובדן הטעם וחוסר העניין במזון.. לצערי :\
גם אמא שלי הייתה צריכה להכריח את עצמה לאכול..
העניין הוא כזה,
1. יכול להיות שהטיפול התומך לא מתאים, כמו למשל משככי כאבים.
מניסיון, משככי כאבים יכולים להוות יותר צרות מהטיפול עצמו.
2. טיפול תומך (לא יודע כמה אתם בעד\נגד) כמו למשל סטרואידים. שוב, לא יודע אם זה מתאים לכולם, אני יודע שזה תרם מאוד לאמא שלי בקטע של תאבון וכוח פיסי. אגב, אומרים שגם מריחואנה רפואית קצת פותחת את התאבון.. שווה לבדוק את זה.
3. אחרי טיפול כימותרפי כל עניין התאבון משתנה.. פתאום דברים שאוהבים (כמו למשל קפה) - אי אפשר לגעת בהם יותר... פתאום אי אפשר להריח ריח של בישול מסויים.. צריך לנסות לבדוק ולמצוא את הדברים שכן עושים תאבון וכן אפשר לאכול וכן בא לאכול. אולי מרק.. אולי סלט עם אגוזים וצימוקים.. פסטה..

אין מה לעשות.. כימותרפיה זה לא סופר בריא לגוף אבל היא כן עוזרת לטיפול בסרטן. בסוף צריך לנסות למצוא את הדרך הנכונה לעבור את ההלם הזה לגוף ולהמשיך לתפקד.. מילות המפתח פה הן -טיפול תומך.

אגב, אמא שלי הייתה סובלת מאוד ביום\יומיים\שלושה, ואח"כ הייתה מרגישה טוב יותר... אז יש מקום גם לאופטימיות בזמן הקרוב מאוד.
 
כימותרפיה מאד אישית לכל אחד ואחת

אני מיועדת לטיפולי כימותרפיה בגלל מחלת סרטן בשד ועברתי ניתוח לפני שבועיים של כריתה ושחזור מרקמות שומן מהבטן ומנסיון של נשים שחלו כמוני ועברו את הכימו זה באמת אישי,
יש נשים שהלך להם בקלות כלומר פחות עייפות או אחר ויש נשים שצנחו אחרי יומיים.
בכל אופו המון בריאות והצלחה.



אילנה
 

kmiki

New member
נוזלים עתירי קלוריות

פחיות של אינשור ודומיו, פעם בחצי שעה לבקש שישתה כמה שלוקים.
להסביר לו כמה זה חשוב לגוף להיות חזק על מנת להלחם בתופעות של המחלה ושל הטיפולים.
חולשה של הגוף וחוסר אנרגיה יכולים להשפיע לרעה על הטיפול.
 
מוסיפה

ההתמודדות קשה מאד לחולה ולבני המשפחה.
קיבלת עצות טובות מזויות שונות.
מבחינת מצב רוחו, הייתי מציעה שיחות בהן יוכל לשוחח על השינוי במצבו, על הפחדים, לצד תקווה והישגים בחייו.
התמיכה בחולה הינה משמעותית מאד, ומומלץ לחשוב מה יכול לעודד את רוחו- תמונות אהובות עליו, ביקור של נכדים וכדומה.
יצירת אוירה של משמעות ותקווה לצד מתן ביטוי לחששות ולכאב.
בריאות,
ענבר
 
למעלה