התמודדות עם עצמי

התמודדות עם עצמי

אהלן! ככה זה כשנדמה לי שהתחלתי להכיר את עצמי, מתברר שאני עדיין רחוקה מהכרה וקבלה עצמית. אתמול ארע לי מקרה ששבר אותי בצורה עמוקה וקשה ביותר. זה קרה בעבודה: איבדתי את עשתונותיי בגלל איזה לקוח, אבל זה מילא, זה היה צפוי, כי ככה זה בעבודה של שירות לקוחות, זה לדעת להתמודד מול אנשים שונים ומשונים וגם כאלו שאתה חסר אונים מולם.
אבל לא הגישה של הלקוח היא ששברה אותי, אלא התגובה שלי בסיטואציה הזאת. משום לא ידעתי איך אני מתמודדת איתו, איבדתי את עצמי באותו הרגע, אך הגרוע יותר התרחש אחרי השיחה איתו: הרגשתי אבודה וחסרת יכולת התמודדות, כאילו הפילו עלי הר שלם ואני שרועה בחוסר ביטחון ודיכאון של חוסר אונים ולא יודעת מה לעשות עם עצמי...
מה שהכי מציק לי בסיטואציה כזאת זה מצב הרוח שלי אחרי המקרה. אני מפסיקה לדבר, מתחילה לבכות ולא משתפת אף אחד בעובר עלי, כלומר, במקום לספר, להתייעץ, לשפוך ולשתף, אני בוחרת להתכנס בתוך עצמי ולאכול את כל החרא בפנים. אני גם מפסיקה לתפקד וקשה לי לדבר... גם כשמישהו מנסה להתקרב אלי ולנסות לעזור - אני דוחה את כולם וחוזרת חזרה לתוך קונכיית הסיוט שלי. אני לא מתחרטת על כלום, מודעת לעובדה שכל מקרה כזה של לקוח עקשן ועצבני - מלמד אותי משהו חדש וגורם לי לראות צדדים נוספים של התפקיד הזה, אבל התגובות שלי לא עומדות במבחן המציאות.. אין לי שליטה על הרגשות שלי כשמישהו פוגע בי בצורה כזו כואבת, אני מתחילה לראות הכל בצורה מעוותת, ואף לעשות שטויות שאני משלמת עליהן אחר כך ביוקר. מנסה לא להיות תלויה באישורים חברתיים או באיך שאחרים ישפטו אותי (פתאום אני כבר לא אותה בחורה מאושרת ומלאת אנרגיית חיים כמו שהם מכירים, אלא אדם דיכאוני וממורמר), אבל זה ממשיך לרדוף אותי.... איך יסתכלו עלי שאחזור לעבודה יום ראשון?
חזרתי הבייתה, בכיתי כמו שלא בכיתי מזה תקופה ארוכה בעוד אני מייסרת את עצמי בכך שדמעות לא יעזרו אם לא אבין את המשמעות של המקרה שארע לי.. ואני עדיין לא מבינה אותו.. טוב זה היה החלק הקל, ועכשיו לתוצאות: לא מרגישה שאני יודעת מה הייתי עושה במצב הנ"ל אם הוא היה חוזר על עצמו שנית... כלומר, לא למדתי ולא הפקתי מכך שום לקח או שיעור לחיים. נכון, זה עשה את שלו: קיבלתי הלם, זה הוציא אותי מהאיזון, איבדתי את השפיות, לא שלטתי בתגובות שלי, פתאום הכל התעוותת לי מול העיניים... אבל ... זה לא יכול להגמר ככה! חייב להיות לזה פתרון ברור! ואם חס וחלילה ואני מאחלת לעצמי שזה יקרה לי שוב כדי ללמוד מזה שיעור , זה קורה לי שוב, אני לא חושבת שהתגובה שלי תהיה שונה, כיוון שעדיין לא ברור לי כיצד עלי לנהוג בסיטואציה מלחיצה כזאת, ומעבר לכך, כיצד לקבל את עצמי אחרי שזה נגמר?? ואולי אני עדיין לא בשלה לספוג את המכה הזאת, אז למה זה קורה לי בכל זאת? ולמה אני לא מצליחה להבין את שיעור לחיים שהארוע הגיע ללמד אותי? למרות הפסימיות המצב רוח השלילי, סופ"ש נפלא לכולכם!
 

galgal21

New member
לכל אחד יש ארועים כאלו בחיים.

את לא בן אדם מושלם (כמו כולנו) לפעמים את עושה טעויות או מתנהגת לא בסדר. לפעמים אחרים מתנהגים איתך לא בסדר. אין שום טעם לקחת את זה ללב. אם קורים לך מקרים כאלו מידי פעם. כמו כן מותר לך להיות נסערת, במצב רוח רע ולבכות. זה טבעי ונורמלי. גם האדם הכי נוח, הכי מאושר והכי טוב מגיע למצבים כאלו מידי פעם. בהרבה מקרים גם אין מה ללמוד ממקרים כאלו. זה קורה, מתעצבנים ובוכים יומיים ושוכחים מזה.
 
מה אני חושב.

קודם כל, שלום רב, מה שלומך? קראתי את כתביך, התרשמתי רק מסגנון הכתיבה שאת הינך בחורה לא טיפשה בכלל (בכל זאת סטודנטית,לא). "למה אני מתרגזת?" "למה התפרצתי על הלקוח?" "למה אני לא מבינה מה עובד עליי?" "למה אני בוכה...?" ועוד מלא שאלות טובות. תשובות לשאלות אללו יהיה לך רק שתוכלי לשבת עם עצמך לבד לצאת מהראש שאת מכירה (הראש שלך) להביט על עצמך מהצד ולהתחיל לשפוט לראות להתבונן להבין. ואני מאמין שיש לך את התובנה והכלים לעשות כך. יהיה לך כל כך כיף לדעת את התשובות האלה, את תהיי כל כך שלמה עם עצמך את תרגישי שמצאת את הדרך. בהצלחה, אוויר
 
וואו אתה נשמע מבין עניין

"תשובות לשאלות אללו יהיה לך רק שתוכלי לשבת עם עצמך לבד לצאת מהראש שאת מכירה (הראש שלך) להביט על עצמך מהצד ולהתחיל לשפוט לראות להתבונן להבין". אתה כנראה אין חל מושג על מה אתה מדבר אם זה נשמע לך ברור כשמש שאלו הדברים שבנאדם צריך לעשות כשהוא נקלה למצב כזה. כפרה, בתיאוריה הכל נשמע יפה! אך איפה היישום האמיתי?? חייתי בתוך הבועה הזאת כבר מספיק זמן!
 
אוי קיי....

אולי את צודקת ולא הייתי ברור מספיק - סורי. אני מתכוון שאנשים הרבה פעמיים מאשימים את הסביבה בכל דבר שקשור אליהם. אני לא טוען שאת כזו, אבל כתבת שעיצבן אותך לקוח שגרם לך להתפרץ (בערך משהו כזה). אני התכוונתי שאת התפרצת כי את התפרצת ולא כי הוא עיצבן אותך. **** אני יודע שזה לא הכי ברור, אבל תנסי ****
אולי יש לך הרבה לחץ בחיים שאת לא מתמודדת איתו ורק חיה אותו. אולי את צריכה לשבת בבית ולהרגיע את עצמך. אני לא מתנשא עליך לשניה, עברתי לפני כמה שנים חוויה נפשית דיי חזקה שכמעט שברה אותי. וגיליתי ע"י מדיטציה או יותר מדיוק דימיון מודרך איך להתמודד במצבים של לחץ. אני לא מוסמך לקבוע אבל אני מתרשם שאת פשוט בלחץ. יש כדורים וטיפות שהם טיבעיים לגמרי שאולי כדי לך לנסות אותם - אני ניסיתי זה לא רע. ועוד קצת יישום....שאת באה לעבודה, תחליטי מראש ש"היום אני לא מתרגזת מאף אחד" או " היום אני אדישה ולא חשוב כמה לקוחות מעצבנים יהיו לי". אני יכול לספר לך שאני קם בבוקר, ממש דבר ראשון אחרי שאני פותח את העיינים אני אומר לעצמי בלב "היום יהיה לי יום מצויין". יש תורה שלמה שאני משתמש בה כדי להרגיש טוב בחיי היום יום שלי בעבודה מול הבת זוג ומול עצמי! מקווה שהייתי עכשיו ברור יותר.
אוויר
 

שיריס

New member
את חוזרת על זה כל הזמן.....

ושוב - את כ"כ צודקת - זה קשה ליישום - בעיקר לבד !! כמו "אוויר לנשימה", גם אני עברתי קורס מדהים (לפני 9 שנים בערך) ונולדתי מחדש !!! רק בעזרת קורס זה, יכלתי להבין את כל מה שאני מבינה ויודעת היום - לא הייתי יכולה לעשות זאת לבד. הבנתי בעצם כמה אנחנו "ממציאים" את המציאות שלנו וכמו שאוויר רשם לך לגבי זה שאת התעצבנת על הלקוח ולא הלקוח עצבן אותך !! - זה כ"כ נכון לגבי כל הדברים שקורים לנו בחיים, הסבר : את מסכימה שיש לך דעות שונות מאחרים לגבי יופי / חכמה / תכונות נוספות של אנשים אחרים ? לדוגמא: את חושבת שמישהי יפה, לעומת חברתך שחושבת שהיא ממש לא ! או, את חושבת שמישהי/ו ממש ביקורתי ומישהו אחר יראה אותו כאסרטיבי - כלומר: הכל בעיניי המתבונן - וברגע שאת אומרת שהלקוח עצבן אותך - מישהו אחר יכל לומר - על אותו לקוח בדיוק איזה לקוח נחמד (זה נשמע ממש מוזר ובלתי מובן, אבל זו המציאות !!!). אז - אנו יכולים לבחור להתעצבן, להתרגז, לצעוק בקולי קולות ולאחר מכן להרגיש (סליחה על המילה) ח ר א !! או להקשיב ללקוח , לנסות להסתכל מנקודת מבטו - איך הוא רואה את הדברים, וגם אם אנו בכל זאת חושבים שהוא טועה לחלוטין - הוא חי כרגע בבועה שלו וכדאי לנו לנסות ולהכנס אליה ולהבין אותו והכי חשוב - להשאר רגועים. ברגע שאנו רגועים - השיחה לא יכולה לעלות לטונים גבוהים משום שאנו לא מאפשרים לזה להיות. מאד מקווה שקצת עזרתי.....
 

Dragon9

New member
גם אני עבדתי בשירות לקוחות

וזו עבודה פשוט סיוטית, במיוחד לאנשים רגישים... הייתי קם בבוקר בדיכאון , וחוזר הביתה עם כאב ראש, לפחות ב 60% מהימים. ועוד לפני שהגעתי לעבודה הזאת , כבר למדתי דבר או שניים על עצמי ועל החיים, וכל ה"תורה" של "מה החלק שלי בעניין" ו"זה לא שהוא עצבן אותי זה אני שהתעצבנתי" ולפעמים צריך פשוט להגיד דיי!!! לא כל דבר קשה שאנחנו עוברים באמת מלמד אותנו משהו , לפעמים השיעור הוא להבין שאנחנו נמצאים במקום שלא עושה לנו טוב , ופשוט לעבוד למקום אחר... כל עוד אנחנו לא בודהה , ולא הגענו לאיזון פנימי מושלם - אין מה לעשות אנחנו מושפעים מהסביבה שלנו. ואם הסביבה שלך ובמקרה שלך העבודה - לא עושה לך טוב - תמצאי עבודה אחרת שכן תעשה לך טוב... אני יודע שבשבילי עבודה של שירות לקוחות זה פשוט לא עושה לי טוב, והרגשתי רע מאוד בתקופה שעבדתי שם. ואז החלטתי שמגיע לי להיות שמח , מגיע לי משהו טוב יותר , שיעשה לי טוב ,וכשהאמנתי בזה ובעצמי, מצאתי עבודה שגם הכניסה יותר כסף, וגם במשמרות שהיו נוחות לי מבחינת הלימודים. לקח לי קצת זמן , אבל בסוף זה הגיע. ועוד דבר - אין שום דבר רע בלפרוק רגשות, עדיף להוציא את זה החוצה - לכעוס לצעוק לבכות ולנקות את המטען הזה שיושב בפנים. אחר כך הרבה יותר קל להמשיך הלאה.
 
למעלה