כל מה שיש לי להגיד זה: וואו!!
אחרי 3 שנים שהייתי עם האקס, שהתגייס לפני כחצי שנה ומאז הכל התחיל להתדרדר לאט לאט. החלטתי להפרד, זה היה הזוי, בחיים לא האמינו עלינו ולא אנחנו על עצמו, הינו סיפור אגדה.. זה קרה בידיוק בסילבסטר, בידיוק כשחגגנו שלוש שנים. הוא נשבר.. הוא עדין שבור.. האמת שזה דבר שקשה לעכל כי כל הזמן זה היה נראה שאין סוף.. גם אני לא האמנתי כרגע, אני עם חייל אחר, קרבי, טוחן.. אבל מדהים. נשמה טובה, טהורה!! אישיות מדהימה פשוט.. וואו וואו וואו.. אין מילים. אם יש משהו שהייתי מאחלת לעצמי, לילדים שלי, לאנשים שאני באמת באמת אוהבת זה להכיר אנשים כמוהו באמצע הדרך. אפשר לומר שאני מתחילה להתאהב, הפרפרים בבטן כבר ישנם.. אבל לא משנה לי אם זה באמת יצליח או לא אני יותר משמחה על החודש-חודשיים שיצא לי להיות איתו עד עכשיו, ללמוד ממנו, להנות ממנו זה נשמע פאתטי, מטומטם, מגוכח.. אבל תאמינו לי שאני בחורה עם ראש על הכתפיים שרואה עולם הבחור פשוט אגדה, אם כמה שזה נשמע חנוני, הוא הקים אגודה לאנשים עם מגבלויות, הוא נותן מעצמו המון, הוא טוב, לכולם.. לא משנה, בן אדם רע או טוב, נותן, עוזר.. ושלא תבינו לא נכון, הוא כל כך לא חנון הוא בן אדם כל כך יפה, הוא פאקינג חתיך אפילו, היה עם מליוני בחורות.. הוא פשוט ניפץ את הסטיגמה של כמה יכול להיות בוגר וחכם ילד בן 19 וליד כל החברים שלו, שמדברים על זיונים וכוסיות.. הוא מחבק אותי ואומר בגאווה שיש לו אותי, שהוא מאושר, שאין לו מה לבקש יותר טוב מזה, שאני הנסיכה שלו, המלאך שלו, גאה, עם ראש מורם, לא מפחד לצאת חנון, יורם או הומו בדיבור שלו.. נותן לי את המקום שמגיע לי.. אצלו בבית, או עם החברים שלו. וכן יצא לי לחפור.. אבל אני בכל שיחה איתו נפעמת מחדש כמה בן אדם יכול להיות מדהים, הוא פאקינג אישיות! וחוצמזה, אני כבר חולה כמעט שבועיים, משהו נוראי.. מיום ליום הצד השמאלי שלי נפגע עוד ועוד ואין מספיק רופאים, ואין מספיק מרפאות פתוחות בחג, מה שנשאר לי זה לסבול בשקט, להמשיך לעבוד, ולשתות כמויות מסחריות של אנטיביוטיקות מהחזקות ביותר שיש כרגע, שגם לא מצליחות להציל את המצב..
