התקפי זעם - טנטרום

kerenabb

New member
התקפי זעם - טנטרום

יש לי 2 בנות הגדולה בת שנתיים והקטנה בת חודשיים. בשנה האחרונה הבת הגדולה נוטה להתפרץ בהתקפי זעם - טנטרום כמעט מכל דבר שמתסכל אותה. ממש כ-ל ד-ב-ר. יש ימים שהיא מתנהגת ככה כמעט במשך כל היום. לעיתים היא נמצאת בהתקף זעם שעתיים רצוף! מה שהכי מתסכל אותי זה שהיא מתנהגת ככה בעיקר איתי, בגן ועם הסבתא היא מתנהגת כמו מלאך קטנטן. מה עושים? בתודה מראש קרן נב במיוחד קשה בלילה, כשהיא פורצת בבכי היסטרי שלא מפסיק.
 

אליהו86

New member
אם זה קורה רק איתך כנראה שהיא מרוויחה מזה ?

כל פעולה היא לצורך רווח כלשהו אולי איתך היא מרוויחה מההתנהגות הזו ? מקבלת ממך יחס או דברים שהיא רוצה לקבל ? אולי תנסי להראות לה שהיא לא מרוויחה מהתנהגות שכזו כלום ולעומת זו ברגע שהיא תתנהג טוב - מייד תשבחי אותה ותעודדי אותה ותתני לה יחס טוב...
 

keren kr

New member
זעם ועזרה בתקשורת

שלום לך, לפעמים יש קשר בין התפרצות זעם של ילד לבין מצוקה של חוסר יכולת לבטא תיסכול במילים, אז זה מופיע כזעם... אולי אפשר מצד אחד לנסות לעזור לה לבטא הרגשה במילים, למשל: אני רואה שאת כועסת , אני אשמח אם תגידי לי מה את מרגישה.. מצד שני חשוב שלא לתת חיזוק לתופעה ואסור שהיא תקבל את מה שהיא רוצה להשיג דרך ההתנהגות הזועמת. מצד שלישי נראה שכדאי לחזק אותה ולתת לה ביטחון שיעזור לה להסתגל יותר טוב למצב החדש של אחות נוספת , מסכימה עם טלי שזמן איכות המוקדש רק לה יכול מאוד לעזור , וגם לבקש ממנה עזרה בטיפול באחות הקטנה ע"מ שתרגיש שהיא שותפה ושהאחות הקטנה זקוקה לה ושאתם מאוד מעריכים את זה.
 
כמה דברים שצריך לבדוק

אין ספק שמדובר בשינוי שמתעכל עכשיו בהוספת מתחרה למשפחה, ובמערכת היחסים שלך איתה, צריך לבדוק. 1. האם יש לה זמן איכות איתך? לנסות להקדיש לה זמן שיהיה רק איתך, אפילו רבע שעה, את מגדירה לה זמן ואומרת לה זה הזמן שלך בלבד אפשר לעשות בו מה שאת רוצה, את לא עונה לטלפונים בזמן הזה ולאף אחד, הולכת אחריה ונותנת לה להוביל, ובסוף הזמן את אומרת לה הזמן הסתיים 2. מה היחס שלה לאחותה? האם את אכן מרגישה קנאה? כדאי לדבר איתה על המשפחה וכמה יהיה לה כיף כשהיא תגדל יותר, ולתת לה לעזור לך בטיפול בה וגם אפשרי לתת לה מתנות מאחותה, כל פעם משהו קטן. 3. האם יש לך עזרה בשעות הקשות של הערב? אם לא, לעיתים כדאי לשקול ביביסיטר לשעה וחצי אפילו פעמיים בשבוע, איזו נערה בת 16 ולהיות יד ביד איתה בשעות הקשות של מקלחת, אוכל, הרדמה (מניסיון לא חבל על הכסף, והם גדלים....) 4. מבחינת השינה: האם היא מתעוררת ככה באמצע הלילה או לפני השינה? אם לפני השינה, האם יש אמצעי הרגעה (מוצץ, בובה וכו') האם היא הולכת לישון עייפה מדי? ובאיזה שעה את מתחילה איתה את תהליך השינה? תעני ונמשיך משם, ובינתיים.... לינק לתוכנית שכדאי לראות, בהצלחה רבה!!!
http://www.kab.co.il/kabbalah/short/19631
 

Rinat 789

New member
אמנם אינני מאבחנת ובכל זאת:

גם לבתי היו התקפי זעם בילדות...לא יודעת אם זה טנטרום או לא אבל הרופאה המטפלת הפנתה אותה למרפאה להתפתחות הילד אם עדיין לא ניסית, מוזמנת לברר בתי קבלה בזמנו טיפול של ריפוי בעיסות וקלינאית תקשורת וזה בהחלט עזר
 

limorsf

New member
חזרתי מחופשה - לגבי התקפי זעם בגיל שנתיים:

מצד אחד - זו התנהגות שמתאימה לגיל, מאחר ואין להם שפה מפותחת אבל הרגשות מפותחים בהחלט, וכך הדרך לבטא אותם היא - התנהגות: בכי, או צחוק או כעס מתבטאים דרך ההתנהגות הכללית, וכך אנו יודעים מה הם מרגישים. מצד שני התפרצות של שעתיים - היא לא התפרצות. היא דרך ביטוי כל כעס! טנטרום הינן התפרצויות קצרות וחזקות של כעס או זעם בלתי נשלט, מין לזרוק על הריצפה (אפשרי גם בסופר...) ולהגיד - "שוברים את הכלים ולא משחקים" - מעין רצון לעצור את הכל ולבטא את הכעס, כאשר אין דרך אחרת. כאשר זה מתמשך לשעתיים, למעשה מדובר בקושי גדול להירגע, קושי "לצאת" מההתנהגות הזו. לא ניראה לי שזה נסיון להשיג משהו ספציפי. למה אתם קוראים לזה התפרצות? האם זה ניראה ככה? ואם אתם לא מתרגשים, אפילו כועסים ו"עונים" לה באותה דרך - כלומר כועסים עליה בצחוק כזה - איך היא מגיבה? צריך לזכור שמדובר בגיל מאד צעיר, כשהמשימה של הגיל היא ללמוד להתאפק!!!!! מצד שלישי, את אומרת שזה נמשך כבר שנה - כך שיש כאן מקום להתייעץ - מה קורה בין שתיכן, איך הכי טוב שאת תרגיעי אותה, האם את נלחצת כאשר היא כועסת? האם את נלחצת כאשר מישהו כועס? ללא ספק נשמע שיש כאן רגישות, ויהיה נפלא לפתור אותה ביחד - את והיא ביעוץ משותף. בינתיים, חשוב לפרש נכון את ההתנהגויות שלה ולהסביר לה אותן. לדוגמא, כאשר היא לא מקבלת משהו וכועסת בגלל זה, לא להתיחס לכעס אבל גם לא להתעלם, אלא פשוט להמשיך לדבר איתה כאילו היא אמרה לך - "אמא, עלה בי כעס כשאמרת לי לא" ואת באמצעות ההתנהגות שלך עונה לה: "לא נורא, לפעמים אנחנו כועסים וזה עובר, ואנחנו לומדים איך להתפשר, לחכות, להתאפק וזה הרווח". נסי לחשוב כך בינך לבין עצמך כאשר היא מתפרצת ותראי שפתאם תראי את הכעס שלה "באור אחר" ואז תוכלי להגיב אליה אחרת מאיך שאת רגילה. באופן כללי, כדאי לשנות את הדרך שאת מגיבה ואז להוביל אותה לשינוי בדרך שגם היא מגיבה. זה עובד כמו גלגלי שיניים....מה שאת עושה משפיע עליה ומה שהיא תשנה פתאם ישפיע עלייך ותראי הקלה... אם לא עוזר, אנא צרי קשר במייל ואנסה להמשיך לעזור באופן אישי יותר בהצלחה רבה ואנא עדכני לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
 
למעלה