ואז, שליבי נחמץ בקרבי

פרסאוס

New member
ואז, שליבי נחמץ בקרבי

וכל המון הטעויות שעשית אם בכלל טעית אי פעם היה שאהבת ואם כל הטעויות שעשיתי הפעם היה שכאבת... ולא לומר שלא מתכוון, לא ציפיתי. סוף השעון, נשבר, ואין מנצחים יותר. וההפסד כואב כשהוא מוחשי, כשאין בו התחדשות. ואני יודע שאין עוד פתרונות, ושהכול כל כך נמוך מאיתנו... והייתה הפעם שזה נעלם, וזה לא יחזור, וכואב. ותמיד נחייך הלאה, בדימום. שאון חיים אחרים שמתנגשים בשלנו. הייתי פה, חייכתי, ברגע קטן היה לי הכול. ואני לא אביון ודל, אך ידעתי את היום ההוא... ואז, שליבי נחמץ בקרבי, אומר לך אנוכי... חייכי, שיום יבוא ונספר להם איך יהיו, איך יכולנו להיות.
 
מילים כמו שלך

פרסאוס, עושות לי עצוב בלב. ברת מזל היא אותה אחת שאליה נכתבו המילים הללו, גם אם סיימת במילים "איך יכולנו להיות".
 

לולה3

New member
מכירה אחת שפחדה.

אותה אחת אהבה חשקה ערגה ואז היא אמרה אני רוצה.. צחוק הגורל מקפיצה בשבילה ..וכן מודה אפילו קצת מקנאה.
 

אטיוד5

Active member
אפשר תירגום?

בחיי לא הבנתי. במיוחד לא את ההתחלה. לאהוב זאת טעות?
 

מייקי69

New member
לא הכל, רק חלק

הבנתי. עברית קשה שפה. לשון זכר או נקבה? אני יכולה רק לנחש. אבל הסוף דווקא כן היה לי ברור.. ונזכרתי - נזכרתי איך רציתי שיחזור, ואיך קיוויתי שלא... כי בשביל מה, בעצם... עבור מה...? יש כאלה קווים שמצויירים, אני מאמינה. ואם הלכת אותם כבר, אז הלכת אותם. אי אפשר ללכת שוב. אין צורך. והחוכמה תיקח אותך הלאה. ואולי גם ידבק בה קצת מהשמחה. על שהיה...
 
למעלה