מצאתי תירוץ
"והוי דן את כל האדם לכף זכות". שאלות: 1. איך המשפט הנ"ל מתייחס לשופט אשר צריך להוציא פסק-דין אמת? 2. למה לא כתוב: "והוי דן את האדם לכף זכות"? למה לא כתוב: "והוי דן כל אדם לכף זכות"? תשובות: 1. משפט אחד פשוט: השופט צריך להתייחס/"לראות" את פסק הדין שהוציא לאותו נשפט כזכות ובנוסף, גם הנשפט צריך להתייחס אל דינו כזכות. כ"ש: "ובטוב העולם נידון", "והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה". השופט צריך להיות בדרגה גבוהה או לפחות לשאוף לכך, שיוציא פסק דין ויראה זאת כזכות לנשפט - אותו עבריין. כאמור אותו "עונש" שהטיל השופט, הוא לא "עונש" בכוונה - אלא השלכה כתוצאה ממעשיו הסוטים של אותו נשפט ועל כן, כדי "לנקות" את אותו נאשם, השופט צריך להוציא פסק דין אמת עד כדי כך שיתאים לשורש נשמתו של אותו נאשם וזאת על מנת שאותו נאשם לא יחזור חלילה על אותו מעשה שעשה אלא יתוקן - פשוטו כמשמעו. הרי, מה הטעם שהשופט מוציא פסק דין על עבריינים כלשהם ולאחר כמה זמן (חצי שנה, שנה, 20 שנה) אותו מעשה נתעב חוזר חלילה ועוד יותר גרוע - זה נעשה ע"י אותו אדם - סימן, שהשופט שופט לא על מנת לתקן משמע "לשים לזה סוף". זאת כוונתי לגבי דבריי קודם לכן: "שיתאים לשורש נשמתו". אוסיף שאלה - האם שלמה המלך דן ככה את האנשים? ע"פ שורש נשמתם? ואז יוצא שבאמת "והוי דן את כל האדם לכף זכות"? כנ"ל לגבי הנאשם, הוא צריך לקבל את דינו באהבה על מנת שיזדכך ולא יחזור על מעשיו הרעים חלילה - פועל יוצא שאותו נאשם "נתקע" עם יצרו הרע ולא מתקדם הלאה בתכנית האלוקית. 2. "והוי דן את כל האדם" - הווה אומר, שאותו שופט צריך להתייחס למקצועו כאל שליחות - (וזו באמת שליחות) וכן להתייחס לרמת הכלל - המאקרו לגבי כולם כ"ש: "כל האדם" וכן "כל האדם" מסמל את נשמתו של אותו נשפט, דהיינו, לא לשפוט ולפתור את הבעיה הספציפית - "איזה גזר דין לתת לאדם שגנב", שהרי אותו גנב יכול גם לרצוח - אז מה?! לאחר מכן נשפוט אותו על בגין רציחה?....לא!....כל אדם שנשפט, על השופט לתת לו גזר דין שיפטור אותו - נקרא לזה - "מיצר הרע של אותם מעשי עבירה חמורים". בנוסף כתוב: "והוי דן את" - המילה "את" משמע מ-א' עד ת', מבלי לפסוח על אף דבר/טיעון/ראייה וכיוצ"ב ולאחר מכן להוציא גזר דין אמת, כי מתוך האמת "הכל מתוקן לסעודה". מחכה לתגובה. מקווה שהובן פחות או יותר. שבוע טוב!
