עקרונית הוא צודק.
אבל הפתרון צריך להיות פשוט ושקוף. כמות המים המותפלים+מיובאים+מטוהרים צריכה לאפשר את השלמת צורכי המים של ישראל מעבר להתחדשות השנתית הממוצעת על ידי הגשמים והשלגים. בחישוב צורכי המים של המדינה, יש לקחת בחשבון מלבד הצריכה הביתית, החקלאית והתעשייתית, גם את צריכת תושבי ישע והמים המועברים לירדן , ובנוסף החזר של 10% מהגרעון באקויפרים מידי שנה (כך שתוך כ 10 שנים נגיעלאקויפרים מלאים).בנוסף יש להשאיר מכסה מספקת לשמורות בכל שנה יש לקבוע מחיר מים בפועל על פי הכמות הנצרכת מחולקת במחיר ההפקה הממוצע. במחיר ההפקה הממוצע,יש לקחת בחשבון שהמים לשמורות טבע ולהחזרת הגרעון הם במחיר העלות הנמוך ביותר והמחירים הבאים הם לצורך השימוש. למחיר ההפקה יש להוסיף מחיר הולכה , בשלב ראשון אחיד בכל הארץ ובהמשך משוקלל על פי עלות הולכה בפועל לכל אזור ואזור. המחיר לכל השימושים צריך להיות אחיד, כאשר התשלום לעיריות ומועצות יוגבל לעלות הולכה פנימית בלבד ללא אובדנים בדרך. כדי למנוע זעזועים יותאמו המחירים על ידי הורדה של 10% או העלאה של 10% לכל היותר מידי שנה. מרגע שההיצע והביקוש יתאזנו בפועל, יוגדלו בחזרה מכסות המים לחקלאים בהדרגה, עד למצב שבו מרבית החקלאים לא ינצלו את המכסות שלהם ואז יבוטלו המכסות כליל ובלבד שכל צרכן גדול יודיע לפחות שנה מראש על כמות המים שברצונו לצרוך כדי לתכנן את המשך ההשקעה בהתפלת מים. באשר לזיהום הנגרם מהשקיה במים מטוהרים, הבעיה אכן קיימת. השאלה היא, האם עדיף לשלוח את הזיהום הנ"ל ישר לים (יחד עם המים ) או שעדיף לפזרו בשדות. צריך לחפש דרכים אשר יצמצמו את כמויות המתכות במים המטוהרים ובין השאר הפרדת צנרת הביוב והטיהור של המפעלים המייצרים זיהומי מתכות ומינרלים בכמויות גדולות.