זהו, קפה, סידורים אחרונים,ו-
- פותח הנושא droli
- פורסם בתאריך
אמא של צליל ואופק
New member
שחף מתוקה תרגישי טוב../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif
מיכל ומשה אנחנו איתכם....רק שיעבור בשלום
ראיתי את השעה שכתבת את ההודעה...בטח לא ישנת כל הלילה... אוהבים
אנחנו
מיכל ומשה אנחנו איתכם....רק שיעבור בשלום
ושוב זהו, אנחנו בבית
הגענו כפי שהוזמנו בשש וחצי בבוקר, בצום מלא. הצרה היתה שהרופא התקשר מהדרך שהוא שכח להביא את האטמים שהזמנו. הרופא שלנו "מתקין" אטמים מוגנים (בתוספת תשלום של 195 ש"ח) כלומר אין צורך אחרי זה לשמור ממים באמבטיה או בבריכה. הכל חופשי. בקיצור הוא שכח אותם בבית. מה עושים? לקבוע יום אחר? להתקין את הפשוטים הרגילים? לחכות שהוא יסע בתשע הביתה ויביא אותם? מצד אחד מאד רציתי לגמור עם זה, ומצד שני, חששתי ששחף לא תחזיק בצום. האיש שלי לחץ שנחכה, אם הגענו עד כאן, היא תחזיק עד עשר, עד הניתוח. וככה זה היה. בעשר ועשרה נכנסתי איתה לחדר ניתוח, הסברתי לה שזו המיטה של הנסיכה, ועכשיו ישימו לה "אף" כמו אצל רופא שיניים, והיא תלך לישון, וכשהיא תתעורר אנחנו נחכה לה. ספרנו עד שלושים, ועוד פעם מעשר עד אחד, וזהו - הנסיכה נרדמה. לפני עשר וחצי היא כבר היתה בחדר התאוששות. כשקראו לנו פנימה, כבר הייתי בלחץ שהיא ערה ואני לא לידה. והיא מצידה , המשיכה לישון עוד שעה! שעה שלמה! שעה שלמה ישבתי לידה, החזקתי לה את היד, חשבתי שזה לא יגמר! כמעט נרדמתי איתה. אוף-כמה רציתי שזה כבר יעבור. וזה היה נהדר, משום שכשהיא התעוררה, זה כבר היה אחרי הכאבים, והיא התעוררה עם חיוך ענק על השפתיים. סליחה - איזה התעוררה, העירו אותה... נשארנו עוד כשעה בחדר התאוששות - וזהו הביתה! זה אחרינו. ועוד רגע של מחשבה של אמא שמשהו כנראה לא בסדר איתה... (חלק מכם ודאי יחשבו שאני איומה) לפעמים אני בודקת את עצמי כמה הקטנות האלה הן חלק ממני. כמה הן באמת חלק מנשמתי. בדקתי את עצמי מה קורה איתי כשלוקחים אותה. האם זה יפריע לי? אולי זה בכלל לא יזיז לי? אין לכם מושג כמה דמעות שאני שפכתי! הבנות האלה, הן חלק מהנשמה שלי, ומהנשימה שלי! תם הפרק הזה, מעכשיו, שחף שלנו אמורה לשמוע אותנו טוב יותר. יום טוב לכולנו, מיכל
הגענו כפי שהוזמנו בשש וחצי בבוקר, בצום מלא. הצרה היתה שהרופא התקשר מהדרך שהוא שכח להביא את האטמים שהזמנו. הרופא שלנו "מתקין" אטמים מוגנים (בתוספת תשלום של 195 ש"ח) כלומר אין צורך אחרי זה לשמור ממים באמבטיה או בבריכה. הכל חופשי. בקיצור הוא שכח אותם בבית. מה עושים? לקבוע יום אחר? להתקין את הפשוטים הרגילים? לחכות שהוא יסע בתשע הביתה ויביא אותם? מצד אחד מאד רציתי לגמור עם זה, ומצד שני, חששתי ששחף לא תחזיק בצום. האיש שלי לחץ שנחכה, אם הגענו עד כאן, היא תחזיק עד עשר, עד הניתוח. וככה זה היה. בעשר ועשרה נכנסתי איתה לחדר ניתוח, הסברתי לה שזו המיטה של הנסיכה, ועכשיו ישימו לה "אף" כמו אצל רופא שיניים, והיא תלך לישון, וכשהיא תתעורר אנחנו נחכה לה. ספרנו עד שלושים, ועוד פעם מעשר עד אחד, וזהו - הנסיכה נרדמה. לפני עשר וחצי היא כבר היתה בחדר התאוששות. כשקראו לנו פנימה, כבר הייתי בלחץ שהיא ערה ואני לא לידה. והיא מצידה , המשיכה לישון עוד שעה! שעה שלמה! שעה שלמה ישבתי לידה, החזקתי לה את היד, חשבתי שזה לא יגמר! כמעט נרדמתי איתה. אוף-כמה רציתי שזה כבר יעבור. וזה היה נהדר, משום שכשהיא התעוררה, זה כבר היה אחרי הכאבים, והיא התעוררה עם חיוך ענק על השפתיים. סליחה - איזה התעוררה, העירו אותה... נשארנו עוד כשעה בחדר התאוששות - וזהו הביתה! זה אחרינו. ועוד רגע של מחשבה של אמא שמשהו כנראה לא בסדר איתה... (חלק מכם ודאי יחשבו שאני איומה) לפעמים אני בודקת את עצמי כמה הקטנות האלה הן חלק ממני. כמה הן באמת חלק מנשמתי. בדקתי את עצמי מה קורה איתי כשלוקחים אותה. האם זה יפריע לי? אולי זה בכלל לא יזיז לי? אין לכם מושג כמה דמעות שאני שפכתי! הבנות האלה, הן חלק מהנשמה שלי, ומהנשימה שלי! תם הפרק הזה, מעכשיו, שחף שלנו אמורה לשמוע אותנו טוב יותר. יום טוב לכולנו, מיכל
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.