סיפור המאבק של הקליקה הפסיכיאטרית נגדנו
מובא במלאו
בלינק הזה. העובדות הן שהחל מ-1950 ועד סף שנות ה-90', אותה קליקה החוששת לפרנסתה ניסתה את הפצתה של כל פיסת לכלוך אפשרית עליה אתה חוזר כרובוט יפני מוצלח. כמו כן, העובדות הן שלאחר שאותם גורמים נכשלו כשלון חרוץ בהפצת התעמולה הזו. סיינטולוגיה זוכתה מכל אשם והוכרה כארגון לגטימי הפועל על פי חוק ללא כוונות רווח בארה"ב, אוסטרליה, בריטניה, ומדינות נוספות. אבל הלכלוך נשאר, וכמו רוחות רפאים מהעבר הוא ממשיך ורודף את הארגון וכמו כל בדיה שאנחנו מקבלים מדי פעם באימייל (ע"ע תנובה והחומרים "המפסטרים" בחלב), פשוט צריך ללמוד לחיות עם זה. זה האינטרנט האהוב שלנו, לטוב ולרע. כלי מצויין להעברת מידע, אבל גם כלי מצויין להעברת הכפשות. באשר לליזה מקפרסון. עליך להבין שארגוני הסיינטולוגיה משרתים עשרות אלפי אנשים בשנה, כל שנה, אם לא יותר מכך. אינני יודע מה הסיפור הספציפי שלה. כולנו יודעים שמדי פעם ילד צונח מת באמצע מגרש כדורגל, או חלילה קורים לעתים גם מקרים של רשלנות, כמו בפסטיבל ערד ב-95' (שם נהרגו שלושה ילדים חפים מפשע). כל מקום שנותן שירות לעשרות אלפי אנשים מסביב לשעון, 365 ימים בשנה, אינו חסין בפני מקרי מוות, בין אם קרו באופן טבעי, או חלילה קרו מרשלנות. כאמור - סיינטולוגיה נבדקה בזכוכית מגדלת מכל הכיוונים על ידי הרשויות במדינות המערב, ויצאה מחוזקת ומאושרת (תרתי משמע). לעומת זאת, אם אתה באמת רוצה לדעת איפה אנשים מתים בכמויות ולמה, אתה מוזמן
לפוסט האחרון שפירסמתי. אני לא סתם מסיט את הדיון לכיוון אחר - אני עושה זאת משום שאותם אנשים שאחראים על מרבית ניסיונות ההתאבדות במדינת ישראל (מחקר מלפני שבוע בערך - פורסם ב-YNet), הם גם אותם אנשים שתוקפים בכל כוחם את הסיינטולוגיה. מקריות מעניינת, לא?