זהירות - רעל!!
כי זה מה שיוצא כשמנקזים פצע.
חקירה, על פי המלצת אורלי.
יש אצלה פער בין מלים למעשים
האם זו האמת?
כן
האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו האמת?
לא - כי אולי מנקודת המבט שלה לא קיים הפער הזה.
איך אני מגיבה כשמאמינה למחשבה הזאת?
מאד כועסת עליה, מאד לא מבינה איך בכלל היא יכולה לכתוב את זה ("אני חייבת לקבל את המציאות כדי לשנות" וכל יתר הפוסט). אם היא מקבלת את המציאות - איך זה שהיא מוחקת טקסטים ומעלימה אותה, וכמה אהבת מציאות יש בפעולה שכוללת חסימה של האחר. מרגישה שהיא גורמת עוול לאחרים, במיוחד כשמדברת גבוהה גבוהה על אהבה ובקלילות מפתיעה מנצלת את כוחה כדי לסתום להם את הפה, זה נשמע לי ממש פסיכופטי לאהוב מציאות שכוללת פגיעה באחר. ואני תוהה איזה חקירה עשתה שאיפשרה לה לנהוג כך. ממשיכה לכועס כשהיא עונה לי בניסוחים עמומים כלליים שאומרים במלים יפות שומדבר. נזכרת גם שכל הזמן היא חופרת לאחרים לעשות את העבודה אבל בעצמה בקושי הרימה פה חקירה או שתיים.
בעסק של מי אני נמצאת כשאני מאמינה במחשבה הזו? - בעסק שלה. לגמרי.
מה הרווח שלי להאמין במחשבה הזאת? המחשבה הזו מוסיפה עוד שמן למדורת האני צודקת והיא ממש לא בסדר.
מה אני לא מסוגלת לעשות כשאני מאמינה למחשבה הזו? לא מסוגלת לפרגן לה, לא מסוגלת לזכור את הדברים היפים והטובים שבה ולא מסוגלת להאמין שהיא מתנהלת בלב נקי. לא מסוגלת להשתחרר מהמחשבה שהיא מניפולטיבית.
מי אהיה ללא האמונה במחשבה הזו?
אקבל אותה ואת מעשיה בהבנה והכלה וללא כעס. אראה איך והאם אני יכולה ממקום רגוע וידידותי של ביחד ולא נגד להשפיע על ההתנהלות שלה ואולי לעזור לה לראות את מה שכל כך ברור לי. אולי גם אוכל לראות שייתכן והיה לה עד כדי כך קשה שהיא בחרה לא להתמודד ולחתוך מתוך שקיבלה ואהבה את מי שהיא כעת.
היפוכים
אין אצלה פער בין מלים למעשים
- בהקשר לצופה: מההתחלה היא נכנסה בו נזפה בו כמו שנוזפים בילד קטן, כמו גננת עשתה לו נו נו נו כל הזמן. ולכן החסימה שלו היתה בהחלט בהלימה בין מלים למעשים.
- כשאני מבינה שהמציאות שלה היא שהכי טוב לה עם מחיקות וחסימות - אני יכולה לקבל שאין פער כזה.
- כשהיא אומרת שנורא חשוב לה שאנשים יעשו כאן את העבודה - ואכן בפועל מטרחנת לכל אחד על כל מילה שיוצאת לו מהפה שיעשה חקירה - המלים והמעשים אצלה הולכים יד ביד.
יש אצלי פער בין מלים למעשים
- לפני כמה חודשים התחייבתי בפורום שאהיה יותר פעילה - בחקירות, פוסטים וכד'. מיד אחר כך נכנסתי לדום שתיקה.
- אני אומרת שאני כבר לא כועסת עליה - והנה אני מעלה חקירה מהמקום הכי כועס שפועם בי (בתוקף הדוגמה הזאת? כי ההמלצה היא לחקור מהמקום של הרגש האותנטי)
- שאני מאשימה אותה בהתנהגות שלא ראויה למי שמנהלת פורום של העבודה - כי אם היתה מתרגלת את העבודה בכנות, קשה להאמין שהיתה נזקקת לטיפקס (עוד שיפוט לקחת לחקירה), והנה אני בעצמי התנפלתי עליה לפני שעשיתי חקירה.
- שביקשתי תשובה והיא נתנה לי אחת שלא מצאה חן בעיני - במקום לפתוח ולנהל דיון כמו שאני מטיפה לו - חתכתי את השיחה.
אני מצפה ומקבלת בברכה שיש אצלה פער בין מלים למעשים
- כי כל עוד זה יפריע לי, כמו אבן קטנה בנעל זה ישלח אותי לחקירה.
- כשאני מבינה שאף אחד, כולל מואה, לא מושלם, ואני מוכנה לקבל את זה (או בורסיה המועדפת עלי - כולנו מושלמים בחוסר המושלמות שלנו) - זה מזכיר לי להיות קצת יותר צנועה.
- כי זה מי שהיא, לפחות כרגע, ולצפות למשהו אחר זה להתווכח עם המציאות וזה כואב.
סוג של התנצלות על שהחקירה לא נעשתה במלים בוטות פחות
ביירון קייטי ממליצה לכתוב מהמקום הכי שיפוטי והכי קטנוני. זה מה שעשיתי. אני קטנונית ושיפוטית וכועסת. וחוקרת.
כי זה מה שיוצא כשמנקזים פצע.
חקירה, על פי המלצת אורלי.
יש אצלה פער בין מלים למעשים
האם זו האמת?
כן
האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו האמת?
לא - כי אולי מנקודת המבט שלה לא קיים הפער הזה.
איך אני מגיבה כשמאמינה למחשבה הזאת?
מאד כועסת עליה, מאד לא מבינה איך בכלל היא יכולה לכתוב את זה ("אני חייבת לקבל את המציאות כדי לשנות" וכל יתר הפוסט). אם היא מקבלת את המציאות - איך זה שהיא מוחקת טקסטים ומעלימה אותה, וכמה אהבת מציאות יש בפעולה שכוללת חסימה של האחר. מרגישה שהיא גורמת עוול לאחרים, במיוחד כשמדברת גבוהה גבוהה על אהבה ובקלילות מפתיעה מנצלת את כוחה כדי לסתום להם את הפה, זה נשמע לי ממש פסיכופטי לאהוב מציאות שכוללת פגיעה באחר. ואני תוהה איזה חקירה עשתה שאיפשרה לה לנהוג כך. ממשיכה לכועס כשהיא עונה לי בניסוחים עמומים כלליים שאומרים במלים יפות שומדבר. נזכרת גם שכל הזמן היא חופרת לאחרים לעשות את העבודה אבל בעצמה בקושי הרימה פה חקירה או שתיים.
בעסק של מי אני נמצאת כשאני מאמינה במחשבה הזו? - בעסק שלה. לגמרי.
מה הרווח שלי להאמין במחשבה הזאת? המחשבה הזו מוסיפה עוד שמן למדורת האני צודקת והיא ממש לא בסדר.
מה אני לא מסוגלת לעשות כשאני מאמינה למחשבה הזו? לא מסוגלת לפרגן לה, לא מסוגלת לזכור את הדברים היפים והטובים שבה ולא מסוגלת להאמין שהיא מתנהלת בלב נקי. לא מסוגלת להשתחרר מהמחשבה שהיא מניפולטיבית.
מי אהיה ללא האמונה במחשבה הזו?
אקבל אותה ואת מעשיה בהבנה והכלה וללא כעס. אראה איך והאם אני יכולה ממקום רגוע וידידותי של ביחד ולא נגד להשפיע על ההתנהלות שלה ואולי לעזור לה לראות את מה שכל כך ברור לי. אולי גם אוכל לראות שייתכן והיה לה עד כדי כך קשה שהיא בחרה לא להתמודד ולחתוך מתוך שקיבלה ואהבה את מי שהיא כעת.
היפוכים
אין אצלה פער בין מלים למעשים
- בהקשר לצופה: מההתחלה היא נכנסה בו נזפה בו כמו שנוזפים בילד קטן, כמו גננת עשתה לו נו נו נו כל הזמן. ולכן החסימה שלו היתה בהחלט בהלימה בין מלים למעשים.
- כשאני מבינה שהמציאות שלה היא שהכי טוב לה עם מחיקות וחסימות - אני יכולה לקבל שאין פער כזה.
- כשהיא אומרת שנורא חשוב לה שאנשים יעשו כאן את העבודה - ואכן בפועל מטרחנת לכל אחד על כל מילה שיוצאת לו מהפה שיעשה חקירה - המלים והמעשים אצלה הולכים יד ביד.
יש אצלי פער בין מלים למעשים
- לפני כמה חודשים התחייבתי בפורום שאהיה יותר פעילה - בחקירות, פוסטים וכד'. מיד אחר כך נכנסתי לדום שתיקה.
- אני אומרת שאני כבר לא כועסת עליה - והנה אני מעלה חקירה מהמקום הכי כועס שפועם בי (בתוקף הדוגמה הזאת? כי ההמלצה היא לחקור מהמקום של הרגש האותנטי)
- שאני מאשימה אותה בהתנהגות שלא ראויה למי שמנהלת פורום של העבודה - כי אם היתה מתרגלת את העבודה בכנות, קשה להאמין שהיתה נזקקת לטיפקס (עוד שיפוט לקחת לחקירה), והנה אני בעצמי התנפלתי עליה לפני שעשיתי חקירה.
- שביקשתי תשובה והיא נתנה לי אחת שלא מצאה חן בעיני - במקום לפתוח ולנהל דיון כמו שאני מטיפה לו - חתכתי את השיחה.
אני מצפה ומקבלת בברכה שיש אצלה פער בין מלים למעשים
- כי כל עוד זה יפריע לי, כמו אבן קטנה בנעל זה ישלח אותי לחקירה.
- כשאני מבינה שאף אחד, כולל מואה, לא מושלם, ואני מוכנה לקבל את זה (או בורסיה המועדפת עלי - כולנו מושלמים בחוסר המושלמות שלנו) - זה מזכיר לי להיות קצת יותר צנועה.
- כי זה מי שהיא, לפחות כרגע, ולצפות למשהו אחר זה להתווכח עם המציאות וזה כואב.
סוג של התנצלות על שהחקירה לא נעשתה במלים בוטות פחות
ביירון קייטי ממליצה לכתוב מהמקום הכי שיפוטי והכי קטנוני. זה מה שעשיתי. אני קטנונית ושיפוטית וכועסת. וחוקרת.
