זה מלווה אותי שנים אבל אני לא יודע אם זה , זה. אשמח לייעוץ
קוראים לי יוני, אני בן 23 וגר בארהב.
עובד כ3 שנים בעגלות ומדי יום מתמודד עם תנועה מתמדת בקניונים כמו גם רעשים מכל הסוגים וכל זה באמצע הקניון בביצוע מכירה אימפולסיבית ( לא תמיד) אני מודע לבעיה מסויימת שקיימת רק אצלי ולא אצל אחרים אך לא יודע איך להתמודד , גם לא יודע בדיוק מה הבעיה .
בתקופת התיכון , פגשתי פסיכולוגית כדי שתנתח את התנהגותי ואולי תתאים לי תרופות לחוסר ריכוז כמו רטלין . הפסיכולוגית גילתה בעיות מסויימות אך ראתה שאני מנסה להתמודד כמה שאפשר ולהסתדר עם הבעיות קשב וריכוז בזכות עצמי ולא נתנה לי מרשם לריטלין או כל תרופה אחרת שיכולה לעזור.( אגב בגרות מלאה אין לי , לא הצלחתי להתמודד עם הבעיות בתקופות השיא )
כשגדלתי קצת יותר הבנתי שזאת הייתה טעות . רוב בני גילי היו מתמודדים עם תרופות הרטלין בתקופת התיכון מה שגרם להם להיות פחות חסרי ריכוז או פחות היפרקטיבים אבל אני הבנתי שאי טיפול רק החמיר את המצב . הבנתי שאם הייתי משתמש בתרופות בעבר , בעיות הקשב ריכוז וההיפרקטיביות היו הרבה יותר קטנות. אני חייב לציין שוב שאני לא בטוח אם זאת הבעיה כי אני מצליח לעבוד בסביבה רועשת בכוחות עצמי ואולי גם התרגלתי למסגרת עבודה הזאת .אגב סופר לי שבמהלך מכירה שאני מנסה לבצע , אני לא מקשיב למה שאומרים לי הסובבים אותי כמו המנהל או עובדים אחרים , אני פשוט לא שומע אותם , אני שומע רק את הלקוחה שלי אולי כי אני לא יכול לעשות שני דברים בו זמנית אבל מנגד לזה אני יכול להתכתב באס אמ אסים ולסוע ברכב .
בכל אופן אני יודע שהעבר שלי השפיע עליי רבות ופגע רבות בתפקוד העצבי שלי : הייתי שחיין 8 שנים ( מגיל 4 עד 12 ) ילד מאוד רגוע ושקט , לא מדבר הרבה . גדלתי בסביבה מאוד שקטה ואיזורים רועשים היו מלחיצים אותי . הייתי ילד מאוד רזה ונאלצתי לשחות כמעט כל יום במשך שעתיים בתקופה המקצועית ( מגיל 8 עד 12 התקבלתי לנבחרת מכבי תל אביב והתמודדתי עם אימונים אינטנסיביים על בסיס יום יומי ) אני זוכר שהקור של המים היה גורם לי לסבול , הייתי רועד בכל שלב שאני לא בתנועה וצריך להקשיב למאמן. בנוסף לשחייה הייתי גר עם הסבתא והייתי צריך להתמודד עם מריבות , עצבים כעסים בלתי נסבלים של ממש על בסיס יום יומי בתקופת התיכון : מגיל 15-18 . מה שגרם לי לחשוב שהתפקוד העצבי שלי נפגע ובגלל זה אני לא מצליח לתת לאחרים לסיים משפט אני מאוד פזיז , קופצני אנרגטי אימופלסיבי אבל ממש ממש ממש לא יכול להקשיב לאחרים , לא כי אני לא רוצה , כי אני פשוט לא נותן להם לדבר. ואני מדבר המווווןןןן בלי הפסקה . אני גם מאוד רגיש מבחינת מגע : אני נהיה מאוד עצבני כשנוגעים בי עם ידיים קרות בצוואר , אני מאוד כועס כשאני רטוב מהגשם , כשאני מעשן גראס אני צוחק בלי הפסקה ומרגיש כמעט כל דבר שיש בצורה מטורפת .בנוסף לכל מאז תקופת התיכון אני יודע שיש דרך לבדוק את פעילות העצבים בגוף והיא על ידי נקישה באיזור הברך של הרגל , הרגל שלי קופצת רחוק .מי שמתאר אותי דבר ראשון אם שואלים מי אני באופן חד משמעי מדבר המון . אני מבין שיש קשר בין המצב הקיים לעבר באופן חד משמעי אך לפני כמה ימים התגלתי להשפעה ראשונה מסוגה ומאוד מעניינת. בפעם הראשונה בחיי הסנפתי קוקאין : שני שורות . ובמקום להיות היפר ואפילו יותר אקטיבי הסם עשה את ההפוך המוחלט . הסובבים אותי היו מופתעים ואפילו אני . מדבר לאט , שקט, רגוע ואפילו עייף . נרדמתי במועדון כי הרגשתי מאוד מותש וגם באוטו בדרך חזור הביתה מה שלא קורה בדרך כלל. ולאחר מכן הבנתי ממש שיש קשר בין הפעילות העצבית שלי להתנהלות היום יומית שלי עם אנשים.
אני מקווה שאוכל למצוא כאן את הפתרון אני ממש אהיה אסיר תודה שאין לתאר . זה רודף אותי שנים ואני מאוד רוצה לפתור את זה.
תודה לכם.
קוראים לי יוני, אני בן 23 וגר בארהב.
עובד כ3 שנים בעגלות ומדי יום מתמודד עם תנועה מתמדת בקניונים כמו גם רעשים מכל הסוגים וכל זה באמצע הקניון בביצוע מכירה אימפולסיבית ( לא תמיד) אני מודע לבעיה מסויימת שקיימת רק אצלי ולא אצל אחרים אך לא יודע איך להתמודד , גם לא יודע בדיוק מה הבעיה .
בתקופת התיכון , פגשתי פסיכולוגית כדי שתנתח את התנהגותי ואולי תתאים לי תרופות לחוסר ריכוז כמו רטלין . הפסיכולוגית גילתה בעיות מסויימות אך ראתה שאני מנסה להתמודד כמה שאפשר ולהסתדר עם הבעיות קשב וריכוז בזכות עצמי ולא נתנה לי מרשם לריטלין או כל תרופה אחרת שיכולה לעזור.( אגב בגרות מלאה אין לי , לא הצלחתי להתמודד עם הבעיות בתקופות השיא )
כשגדלתי קצת יותר הבנתי שזאת הייתה טעות . רוב בני גילי היו מתמודדים עם תרופות הרטלין בתקופת התיכון מה שגרם להם להיות פחות חסרי ריכוז או פחות היפרקטיבים אבל אני הבנתי שאי טיפול רק החמיר את המצב . הבנתי שאם הייתי משתמש בתרופות בעבר , בעיות הקשב ריכוז וההיפרקטיביות היו הרבה יותר קטנות. אני חייב לציין שוב שאני לא בטוח אם זאת הבעיה כי אני מצליח לעבוד בסביבה רועשת בכוחות עצמי ואולי גם התרגלתי למסגרת עבודה הזאת .אגב סופר לי שבמהלך מכירה שאני מנסה לבצע , אני לא מקשיב למה שאומרים לי הסובבים אותי כמו המנהל או עובדים אחרים , אני פשוט לא שומע אותם , אני שומע רק את הלקוחה שלי אולי כי אני לא יכול לעשות שני דברים בו זמנית אבל מנגד לזה אני יכול להתכתב באס אמ אסים ולסוע ברכב .
בכל אופן אני יודע שהעבר שלי השפיע עליי רבות ופגע רבות בתפקוד העצבי שלי : הייתי שחיין 8 שנים ( מגיל 4 עד 12 ) ילד מאוד רגוע ושקט , לא מדבר הרבה . גדלתי בסביבה מאוד שקטה ואיזורים רועשים היו מלחיצים אותי . הייתי ילד מאוד רזה ונאלצתי לשחות כמעט כל יום במשך שעתיים בתקופה המקצועית ( מגיל 8 עד 12 התקבלתי לנבחרת מכבי תל אביב והתמודדתי עם אימונים אינטנסיביים על בסיס יום יומי ) אני זוכר שהקור של המים היה גורם לי לסבול , הייתי רועד בכל שלב שאני לא בתנועה וצריך להקשיב למאמן. בנוסף לשחייה הייתי גר עם הסבתא והייתי צריך להתמודד עם מריבות , עצבים כעסים בלתי נסבלים של ממש על בסיס יום יומי בתקופת התיכון : מגיל 15-18 . מה שגרם לי לחשוב שהתפקוד העצבי שלי נפגע ובגלל זה אני לא מצליח לתת לאחרים לסיים משפט אני מאוד פזיז , קופצני אנרגטי אימופלסיבי אבל ממש ממש ממש לא יכול להקשיב לאחרים , לא כי אני לא רוצה , כי אני פשוט לא נותן להם לדבר. ואני מדבר המווווןןןן בלי הפסקה . אני גם מאוד רגיש מבחינת מגע : אני נהיה מאוד עצבני כשנוגעים בי עם ידיים קרות בצוואר , אני מאוד כועס כשאני רטוב מהגשם , כשאני מעשן גראס אני צוחק בלי הפסקה ומרגיש כמעט כל דבר שיש בצורה מטורפת .בנוסף לכל מאז תקופת התיכון אני יודע שיש דרך לבדוק את פעילות העצבים בגוף והיא על ידי נקישה באיזור הברך של הרגל , הרגל שלי קופצת רחוק .מי שמתאר אותי דבר ראשון אם שואלים מי אני באופן חד משמעי מדבר המון . אני מבין שיש קשר בין המצב הקיים לעבר באופן חד משמעי אך לפני כמה ימים התגלתי להשפעה ראשונה מסוגה ומאוד מעניינת. בפעם הראשונה בחיי הסנפתי קוקאין : שני שורות . ובמקום להיות היפר ואפילו יותר אקטיבי הסם עשה את ההפוך המוחלט . הסובבים אותי היו מופתעים ואפילו אני . מדבר לאט , שקט, רגוע ואפילו עייף . נרדמתי במועדון כי הרגשתי מאוד מותש וגם באוטו בדרך חזור הביתה מה שלא קורה בדרך כלל. ולאחר מכן הבנתי ממש שיש קשר בין הפעילות העצבית שלי להתנהלות היום יומית שלי עם אנשים.
אני מקווה שאוכל למצוא כאן את הפתרון אני ממש אהיה אסיר תודה שאין לתאר . זה רודף אותי שנים ואני מאוד רוצה לפתור את זה.
תודה לכם.