זה שוב קרה אני בהלם-בשוק

זה שוב קרה אני בהלם-בשוק

אני רוצה לשתף אותכם במשהו שקרה לי היום. נכנסתי לצט של וואלה לכמה דקות,אני כבר שלוש שנים מכירה את האנשים שם, ברחתי מהר, אבל היה שם מישהו שנכנס לצט בד``כ 5-10 דקות פעם בכמה זמן לא יותר, ולפני כשנה רצה לבוא לראות את רחל-נשמה סירבתי(גבר לא דורך בביתי לבד, רק מפגשון של כמה אנשים).היום באופן ספונטני, לא אמר לי מילה בצט, הייתי בקו השני, הוא התקשר לטלפון של הבית ואמר שלום זה אני, אפשר עוד עשר דקות להיות אצלך בבית? לא קלטתי אפילו מה קורה ובטבעיות אמרתי כן, אמא פה בוא, והוא בא. האיש הנחמד הזה, ישב פה לביקור אולי חצי שעה-ואמר לי באתי לראות אותך כדי לאמר לך, תתחילי לחיות, תפסיקי לרחם על עצמך, תצאי מהרשת ותחזרי לחיים האמיתיים, את מתה, הוא בחר מילים אחרות מעודנות יותר. תתחילי לעשות משהו עם החיים שלך-אמרתי אבל אני רוצה בעל וילדים, סיפרתי לו על ארגון סהר וכו, ועל הרצון העז שלי לעזור לזולת-הוא הגיב חריף: תצילי קודם כל את עצמך לפני שתנסי להציל את העולם, תשקיעי את הכוחות שלך קודם כל בעצמך. שלוש שנים את ברשת מצאת בעל? לא. שלוש שנים את ברשת ילדת ילד?לא. שלוש שנים את ברשת פיתחת מקצוע?לא. שלוש שנים את ברשת השגת עוד חברים לחייך הריאלים?לא. שלוש שנים את ברשת הוספת בחייך מהחיים חברים?לא-איבדתי התרחקו. מגיע לך רחל, את מספרת שברגעים הקשים בשנה הראשונה של השיקום כולם היו סביבך, תמכו קיבלו ממך כוחות, היום את החלטת למות ושוחקת כל מי שמסביבך, את רוצה לשבת עוד עשרים שנה ברשת, בפורומים, בצטים, להמשיך להתקע בחיים, להמשיך לעצור את השיקום פיזי, נפשי, להגיע ל...., או לעשות משהו עם חייך? מה את רוצה לעשות עם חייך במסגרת מגבלותייך? אמרתי זה ברור להיות ברוקרית, ואני יכולה אבל.....מה עם ילד ובעל, בלעדי זה אין לי למה להשקיע? תתחילי ללמוד, תלכי לצורכי זה, לבנק ,תצאי לדואר ,תתחילי לצאת לחיים את יכולה!!! אני רואה אותך וראיתי בבית לוינשטיין מצבים קשים ממך-ושוחים, והולכים לאולימפיאדה ועובדים, את פשוט אוהבת לרחם על עצמך, מסכנה רוצה שגם אני ארחם, ממש לא תקבלי את זה ממני. אמרתי תראה אני כן יצאתי לקניון , כן ניסיתי, אז שאל מתי פעם אחרונה היית בקניון? לפני שנה, היה מאוד נחמד לא הרגשתי בכלל שאני נכה, אף אחד לא הרגיש, ומה קרה מתת או נשארת בחיים? טוב אבל תראה אני יכולה למות זה מסוכן.....מה תראה?. לא תמותי כל כך מהר, תכניסי לך לראש, יש לך בלון איתך ואם תצטרכי יותר יצילו אותך, תשארי ברשת תמותי בטוח, אז כשמתת היית במצב קשה, את לא במצב הזה כבר. רחל מה זה השם הזה מונשמת, נשמה, תמשיכי להקרין הנשמה ומוות ותמשיכי לקבל בומרנג מהחברה, החברה לא רוצה אנשים מתים, החברה לא רוצה אנשים שמחפשים רחמים. תראי יש הרבה נשים בנות 40, גם רווקות ללא ילדים ועובדות וחיות,תפסיקי לנגן את מנגינת אני בת 32, אז קחי שנה מהחיים, לא צריך יותר, צאי מהרשת כדרך חיים, תחליטי ממילא ביזבזת שלוש שנים מהחיים ברשת סתם לא התקדמת בכלום, קחי שנה אחת רק ללימודים, רק ללמידת מקצוע, רק להשקיע בעצמך, תסגרי את המחשב , יש לך אורגן התחלת ללמוד, מוזיקה, ספרים הפסקת לקרוא, לצאת לרחוב הפסקת, להתעמל הפסקת, לצאת לחברות המעט שעשית הפסקת-תתחילי לחיות. אמרתי תראה לא פעם ניסיתי להתחיל ללמוד משהו, אבל כשקמים בבוקר אחרי לילה עם מכונות, רע בלב, פיצוץ בנשמה, איך ללמוד, מקצוע, עבודה בשביל מה? שוב את רוצה שארחם עלייך? אז מקלחת בגדים תלכי לשתות את הקפה של הבוקר בקניון-לא בצט!!!!!, תראי אנשים, תראי חיים, תחזרי עם חיוך ותתחילי ללמוד-תפסיקי לצאת רק לרופאים, תתחילי לצאת גם בשביל החיים. רגע לפני שיצא, אמרתי לו יש לי בעיה במחשב-אתה מבין בזה נכון, תוכל לסדר לי? אמר לי כן אני מבין אבל לא אסדר לך את המחשב, והלוואי וישרף לך-אני מאוד רוצה עכשיו לחסום לך אותו, שלא תוכלי להכנס אליו יותר מדקות ביום, תתחילי לחיות, חיבוק נשיקה והלך-אני לא מכירה את האדם הזה מעבר לכמה שיחות צט קצרות, אבל הרבה מכירים אותי יותר ממה שאני יודעת. כמה אנשים במילים שונות, חלקן מעודנות, חלקן חריפות אמרו לי לאחרונה את אותם דברים, אוף כמה זה נכון וכמה זה קשה, אני כל כך רוצה ממחר בבוקר, לא להדליק איסיקיו, לא להכנס לפורומים, לא להכנס לשום מקום חוץ משוק ההון. אני כל כך רוצה מחר בבוקר להתחיל ללמוד , לקחת דף לרשום תאריך ולהציב אתגר. אני רוצה, אני מפחדת, אני לרגע מאמינה, לרגע לא. אני לא יודעת איך להפסיק את הרשת , כדרך חיים לחלוטין, כי אין ברירה אחרת לא אצא לחיים אני מכירה את עצמי, אלוהים תן לי את הכח. אני לא יודעת אם הבנתם או לא, אני בעצם מנסה לכתוב מכתב פרידה, פרידה מסהר פרידה מוואלה פרידה מרחל-נשמה אני בעצם רוצה ,להחזיר את רחל ..., אני יושבת מול השורה אחרונה הרבה מאוד זמן, לא רוצה לשלוח את ההודעה, כי זו התחיבות מבחינתי לפחות לנסות , והבטחות מקימים בחיים, זה כמו להגמל מסם, טוב שלחתי, נראה כמה זמן אחזיק מעמד, להיות מחוץ לרשת, מלבד לצרכים מקצועיים, וכמה דקות פנאי. תזכרו כולם באמת, שלהיות פה היתה תקופה נפלאה בחיי, אני מנסה-לא יודעת אם אצליח, לעשות משהו בחיי-החלטתי כמה פעמים ולא הלך, אני אוהבת את כולכם. אתם אנשים מקסימים, כל אחד והיחודיות שלו, תחזיקו לי אצבעות שאצליח , פעם ראשונה בחיי שככה אני בספק. (((((((((אוהבת את משפחת סהר)))))))))
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
רחל

ככל שהוא דיבר דברים נבונים, אפשר, במקביל, ללכת בשני ערוצים, כמו שעושים רבים וטובים, כמו בשילוב של: משפחה וקריירה, נאמנות להורים ולבן/בת זוג, חברות עם מספר חברים/ות טובים, אהבה לכמה ילדים, ועוד ועוד... החיים הם לא בחירה של או-או, אלא שילוב, מיזוג, הרמוניה של גם וגם... אז אולי לא תחפזי עם החלטות קיצוניות? בכל מקרה, אם תחליטי כך או כך (או כך וגם כך), ב ה צ ל ח ה
 
סהר-תמיכה(סהרון אם אינני טועה)

חשבתי הרבה על הדברים, המון, ממש המון ואתה פשוט צודק, שוב חוזרים למשהו חריג מאוד באישיות שלי,שמלהיב-ומשגע כאחד מטפלים פסיכולוגים שלי. אפס או עשר, שחור או לבן, יאוש טוטאלי או שמחה אדירה, לתת את הנשמה או להתאדות מהסביבה. להיות מומחית, פרפקיוניסטית, מצטיינת או לעשות כלום אפס מוחלט. כשלמדתי נתתי את החיים שלי ללימודים, להצלחה, להצטיינות, וזה היה נורא. כשעבדתי השקעתי בעבודה מעבר לנדרש, המעסיק אפילו כעס. כשהתנדבתי בעבר נתתי את הנשמה מעבר למה שהתחיבתי. ואחרי התאונה, כל מה שעשיתי אחרי השיקום הפיזי זה אפס מוחלט. חייתי ארבע וחצי שנים חיים וירטואלים, ``באישפוז בבית חולים``. עכשיו אני צריכה לבנות עולם של שילוב. עולם שיש בו חיים ריאלים וחיים וירטואלים. חיים של אמת, של מציאות, וחיים של בריחה מהמציאות. יומיים אני מחוץ לבית הרבה, טלפונים, שכנים, צחוקים, אפילו התחלתי לקרוא חומר,סגרתי מחשב הרבה שעות, אבל דבר אחד לא הצלחתי באמת, ובלילה בשקט זה היה מדהים-למחוק את משפחת סהר מהלב, מהנשמה, לאמר לעצמי תחיי למען עצמך, תמשיכי הלאה. ניסיתי להפרד בין היתר, כי לא אוכל להשקיע מעצמי, ולתת למענם מה שהייתי רוצה. עכשיו כשחזרתי להשקיע בלקרוא חומר, בלעשות קצת דברים אחרים מחוץ לרשת, כאילו מה שאתן מעצמי יהיה ממילא כל כך מעט מבחינתי, שלא יועיל בכלום, אז אולי עדיף כלום. מהצטים הרגילים כדרך חיים, באמת התעיפתי, או יותר נכון נואשתי, לשוטט ברשת באמת נראה לי בזבוז זמן מהחיים-והזמן שלי מוקצב, והולך ואוזל, אז חשבתי שהוא צודק כמו אחרים לפניו, אבל זה לא הולך. בקיצור נזכרתי במשפט שאמרתי לסהרה, ולמדתי מהפסיכולוגית שלי, פרידה היא לא מוות, פרידה היא לא ניתוק, פרידה אמיתית ובריאה, משאירה אפשרות לקשר, אז אני קטן במינון מצומצם אבל כאן. רחל
 
איכשהוא היתה לי הרגשה..

רחל-נשמה, איכשהוא היתה לי הרגשה שתחזרי, וזה אכן קרה ומהר מאוד. קראתי כבר הרבה הודעות שלך שבהם הצהרת שאת הולכת ותמיד חזרת, ולא היה לי ספק שזה יקרה גם הפעם. תנסי לחשוב מה את מנסה להשיג בכל הודעות העזיבה הללו. אולי את צריכה שאנשים יבקשו ממך להישאר כדי שתרגישי חשובה ותורמת ? את יודעת את זה בפנים עמוק, אבל כנראה זה לא מספיק, וזה באמת לא משנה סיבת העזיבה, כל פעם צץ משהו אחר. וסתם, אולי כבר לא כדאי לך להצהיר כל כך מהר שאת עוזבת, עד שלא תהיי בטוחה באמת, בסוף כבר לא תהיה לזה השפעה. בדיוק כמו לילד שצעק זאב.. זאב.. עד שלא האמינו לו יותר. אני לא האמנתי שתלכי ואני בטח לא היחידה. יש החלטות שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בהם, אז עדיף לא להחליט אותן ולא להצהיר עליהן, כי זה ממילא לא אפשרי וסתם.. אילונה.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
מינונים

טוב, האיזון המתאים הוא שלך, בשיקול שלך, לפי הצרכים והרצונות שלך. העיקר שתמצאי הרמוניה ושיווי-משקל, בלי להיסחף לשום קיצוניות... ואנחנו כאן, כמו תמיד, בשבילך באהבה.
 

egozi

New member
רחל נשמה בהצלחה!

ואני יודע שאת תחזרי מהר לחיים שם בחוץ כי את חכמה ואת תצליחי לאגור כוחות ולא להתפרק מהדברים הקטנים אל תסתכלי על עצמך כנכה שקצת יותר קשה לה כי לכולם שם בחוץ יש מגבלויות אני מקנא בך אבל בבקשה תישארי איתנו בקשר עדיין... אל תשכחי אותי
 
אגוזי יקר תודה נשמה

אגלה לך סוד, בחיים הריאלים, אני בכלל לא אומרת לאנשים שאני נכה, אלא אם זה נדרש, כי כשאני אומרת ישר מנפחים לי את האגו , ומלא הערצה, והערכה, ותחקירים, איך קרה?למה? בת כמה את? מה את גרה לבד? יווו ועוד ואני שונאת את זה. מה חשבת שגם אם אנסה אצליח כל כך מהר לנתק מהמשפחה הנפלאה כאן קשר? או בטעות העלת במחשבה שאשכח אותך? אין סיכוי!!!! אני פה, עם המשפחה , ככה קבלתי הערב החלטה, אבל הרבה פחות, לפחות לתקופה הקרובה, שבה אני מנסה לעשות משהו. אוהבת אותך רחל
 

יולי_ה

New member
רחל-נשמה - כל שתבקשי לו יהי.

אני מאמינה שכל אחד יודע בתוך תוכו מה טוב ומתאים לו, ומתי הגיע הרגע הנכון לעשות תפנית בחייו. בכל מיני הזדמנויות, כשמישהו אומר לי (או אני אומרת לעצמי): ``אוף, חבל שלא עשיתי את זה קודם``, או ``למה לא עשיתי את זה קודם?`` אני יודעת את התשובה, והיא פשוטה: קודם עדיין לא הייתי בשלה לצעד זה או אחר, או לקבלת החלטה זו או אחרת. ואני מפרגנת לעצמי ולאחרים את תקופת ``הדגירה``. זה כמו זחל-הפרפר שעוטף את עצמו בקורים, וחי בפנים, בחושך, ``גולם`` מבודד מהעולם. ויום אחד, לאחר שהתפתח והבשיל - הוא מבקיע לעצמו דרך החוצה, והוא פרפר צבעוני הפורש כנפיים אל החיים. זה נשמע שעכשיו הגיע הרגע שלך, ואת עומדת לפתוח לעצמך דלת נוספת, (אבל זה לא בהכרח מחייב לסגור את האחרות...). שמחתי להכיר אותך ואני מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך המון המון הצלחה בכל דרך שתבחרי לעצמך. יולי
 
יולי יקרה -תודה אצלי זה קצת שונה

אצלי בחיים לא יהיה בשלות לכלום עד שלא יהיה משהו שיגרום לי לעשות מעשה. אחד הדברים בחיים שגרמו לי לעשות מעשה. אחד הדברים הכי חזק שגרמו לי לעשות שיקום פיזי אדיר. אחד הדברים שגרמו לי להצליח מבחינת לימודים ומקצועית כמו שהצלחתי. זה פגיעה בכבוד שלי. כשפוגעים בי בחיים ואומרים לי ומשדרים לי שאני אפס, לא יכולה, אין לי סיכוי(ואני מרגישה שזה טעות מוחלטת), וזה חודר לי לתודעה, ופוגע בי חזק, זה גורם לי לעשות דווקא, להוכיח את ההפך, ולרוב לפחות בהתחלה זה מלווה בצעד קיצוני, ואחכ בהצלחה יתרה. את בהחלט צודקת שפתיחת דלת אחת, לא מחייבת לסגור דלת אחרת, אבל הזמן הוא משאב יקר מאוד בחיי, ואני חייבת להספיק הרבה בחיים הקצרים שלי, ורצוי כמה שיותר מהר, כי העתיד לא צופן לי בחובו זרי שושנים, אז קצת בעיה להשאיר הרבה דלתות פתוחות, כשמאגר הזמן לא משתנה בגודלו. גם אני שמחה להכיר אותך, ולא בלשון עבר. רחל
 
יולי יקרה תודה לך

את בהחלט צודקת, כל דבר נעשה בזמן שלו. אני לא בדיוק בטוחה שאצליח לשנות משהו בחיי, ניסיתי כמה פעמים, ונכשלתי כי חשבתי על מה שאיבדתי, אז פשוט עוד נסיון. אומנם אכן פתיחת דלת אחת אינה מחייבת סגירת דלת אחרת, אך הזמן הוא משאב בחיי, אז חלוקת המשאב שבגודלו לא משתנה בהחלט פוגעת בחלק האחד על חשבון האחר. גם אני שמחה (בלשון הווה), להכיר אותך. תודה לך רחל
 

שירז**

New member
את בדרך הנכונה רחל

את יודעת שמחתי לקרוא את השורות האלה,, לא רק אני אמרתי לך את אותם המילים,,עשי זאת ותלחמי יש בך כוחות, אני חושבת שהגיע הזמן שתעברי לפורום של אי מאג`ין שם נעזור לך לצאת ולצמצם את זמן השהות שלך באינטנרט שם נשתדל לתת לך כלים מתאימים, תתחילי לחיות עם הקיים עשי זאת, את בטח יודעת על מה אני מדברת , צרי קשר בפורום יש לך שם גם את האי מייל , בהצלחה!!!!!!!
 
רחלוש מתוקה

מה להגיד בקשר לקטע הזה אין לי מושג מעניין אבל אני לא רואה דבר פסול לכך שתשאירי לך את המקום הזה כשעות פנאי אפילו מעולה במצבך כמובן שאני בעד זה שתהיי פחות למשל רק שעה שעתיים ביום מקסימום שלוש אבל לא יותר כיי רוב הזמן אין לך תעסוקה וחוצמזה נראה לי שאת יודעת בחיים אין רק שחור לבן יש עוד המון באמצע זה אני אמרתי? חחחח נו טוב אשאר מאחוריי המילים שלי :) סתם קטע ציני ואת לא חייבת להעלם לגמריי אלא להפחית למתן את השהות שלך פה תחשבי על זה תשלבי תעשי במקביל טוב אנחנו עוד נדבר אוהבת עדייייייייייייייי
 
למעלה