הרכב חדש-דבקה רפיח
דבקה רפיח Debka Rafah دبكة رفح songs by Emanuel Zamir הרכב בינלאמי חדש המציג פרשנות בת זמננו לשירי המלחין הישראלי עמנואל זמיר, אחד מאבות הזמר העברי מימי קום המדינה להאזנה:
http://www.myspace.com/debkarafiah דבקה רפיח הם: רפאל רוגינסקי (פולין/ישראל) - גיטרה טליה אליאב - שירה בוריס מרצינובסקי - אקורדיון קרן פנפימון - תופים ************************************************************** העם היהודי שכח את מסורת הנדודים השבטית שלו, את הכמיהה ... כמיהה לארץ, כמיהה למקום טוב יותר, את הכמיהה לכמיהה עצמה. במקום הזה - ארץ ישראל – נטועים שורשים עמוקים של סגנון חיים נוודי, של תרבות רועי צאן, מאברהם אבינו ועד הבדואים. כמו רועה המחפש עם עדרו חלקה טובה יותר, כך גם אנחנו מנסים ליצור מוזיקה מנקודת מבט נוודית, לא חקלאית וממוסדת. עמנואל זמיר, כמלחין ישראלי מראשית ימי המדינה היהודית, ידע זאת היטב. הוא חיפש אחר שורשי המוזיקה הישראלית באורח החיים של קהילות הנוודים ורועי הצאן: בדואים, יהודי תימן, פלסטינים - כל יושבי המדבר בין תימן לסיני. נדמה שעמנואל זמיר הרגיש כמונו, כי ישראל אינה אי, אלא צומת דרכים לרוחות רבות הנושבות מכיוונים שונים – רוח הסהרה, רוח תימן, הרוח מחולות סיני. ההרכב "דבקה רפיח" הוא תוצאה של מפגש בין אנשים ששורשיהם בפולין, ישראל, מצרים, מולדובה, הולנד ותאילנד אשר עבדו יחד בעבר כמוזיקאים עצמאיים. זהו לא מקרה שנפגשנו בישראל, מקום בו אנשים מסוגים שונים ותרבויות מגוונות מפרים זה את זו. אנחנו לא שואפים להיות כתמונה במוזיאון. מטרתנו היא למצוא את עצמנו בתוך המוזיקה של זמיר בעזרת השפעות הבאות מהאזור שלנו, להתחבר אל רוח הנדודים של המדבר. איכות חשובה בישראל היא היכולת וההכרח של אנשים מרקעים תרבותיים שונים והיסטוריה משפחתית שונה, לחיות כאן יחד. המוזיקה של עמנואל זמיר היא הפסקול הטוב ביותר עבור החוויה הזו. *************************************************************** על עמנואל זמיר עמנואל זמיר (1925 בפתח-תקוה - 9 ביולי 1962) נחשב לאחד היוצרים החשובים בזמר העברי, בעיקר נודע כמחבר שירי רועים. כשרונותיו של זמיר התגלו כבר בהיותו ילד, ואהבתו לזמר העברי התגבשה עוד בעת למודיו בבית הספר. הוא למד הוראה ב"בית המדרש למורים העברי" (היום המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין) בירושלים. אחרי סיום לימודיו התגייס לצה"ל ב-1948 ומילא תפקידי פיקוד שונים בתחומי החינוך והתרבות בצבא. לאחר שחרורו מצה"ל ב-1950 ראה לעצמו ייעוד להפיץ את הזמר העברי בכל רחבי הארץ. אחת מתלמידיו באותם ימים הייתה הזמרת מרים אביגל. הוא היה מחלוצי היוצרים בזמר העברי אשר כתבו לחנים למלים משלהם. מלות שיריו התאפיינו בנמלצות שלעתים לא הייתה נהירה לאלה ששרו אותם, בעוד שלחניו התבססו הרבה על לחנים עממיים של רועים בדווים (למשל דבקות שהוא כתב, "דבקה החמור" ו"דבקה רפיח") אצלם הרבה לבקר. המוטיבים של שיריו מבוססים ברובם על התנ"ך וכן גם שפתו המליצית. שפה מליצית במיוחד קיימת בשיר "מגדים לרעי", סגנון שאינו מאפיין כלל וכלל אפילו את תמלילני הזמר העברי הקלאסי, ומתאים יותר לשירת תור הזהב של יהדות ספרד. את השיר "דבקה החמור" ("ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו") קיבל בהשראת ביקור באחד הכפרים הערביים, כשאוזניו קלטו לחן עממי עם מלים של משפט ערבי שאומר, "שאלו חמור "לאן אתה הולך"? ובתשובה הוא עונה: "לחטוב עצים ולהביא מים מן המעיין". השיר זכה בשנות ה-60 להצלחה הודות לביצוע הצמד רן ונמה הלא הם נחמה הנדל ורן אלירן. בנוסף לרדיו שהשמיע את שיריו, זמיר היה מפיצם באמצעות רשת מועדוני זמר שהקים בכל רחבי הארץ. עמנואל זמיר נחשב גם לנגן חלילית טוב. עם הקמת אולפן הטלוויזיה הראשון בארץ ב"גני התערוכה" בתל אביב במסגרת תערוכת היובל לעיר העברית הראשונה, יכלו המבקרים לצפות בהופעתו על מסכים ברחבי התערוכה בשידור חי. בין שיריו החשובים שהספיק לחבר בימי חייו הקצרים: "מגדים לרעי", "בערבות לכיש". כן כתב שיר שהפך בן לילה לריקוד עם, "מחול דייגים" המוכר במלים "רוח ים והוד גלים", את הלחן כתב גיל אלדמע.שיריו מושמעים דרך קבע ברדיו והוא נחשב בין הקלסיקאנים של הזמר העברי. ביוני 1962 נפגע בתאונת דרכים ליד כפר ויתקין, וכעבור שלושה שבועות, ב-9 ביולי 1962, נפטר מפצעיו. ***************************************************************
