כמו שאמרתי, זה הסיפור שאת מספרת לעצמך
בהחלט יכול להיות שהוא מתבסס על כמה עובדות נכונות.
אולי, למשל, בחרת בגבר לא נכון לך, בזמנו.
ומצד שני, אולי הביטחון שהוא נתן לך היה הדבר הכי חיוני באותו זמן?
זאת רק דוגמה אחת קטנה.
את מאוד צעירה, ומאמינה עדיין בכל מיני אגדות שסיפרו לך.
למשל, האגדה על אנשים טובים שעושים הכל נכון, לעומת הדפוקים שעושים טעות גורלית ונוראה ומשלמים עליה כל החיים. גם אני כשהייתי ילד לימדו אותי את האגדה הזאת. מטרתה היא לשמור אותנו צייתנים ולסרס התנגדות. אבל זה בולשיט. בחיי כל אדם יש כמות אדירה של טעויות, שגיאות, כשלונות, פשלות, ובזיונות. כל אדם. את מבינה?
אנשים בגיל מסוים לומדים שהחיים זה לא פירסומת לסופר פארם, או לקורנפלייקס, אלא מסכת ארוכה של ניווט בין שגיאות, כשלונות, פשלות, שזרועים פה ושם, מדי פעם, באיזו הצלחה. האופטימיים יגידו שאנחנו בוחרים בחירה טובה אחת לעשר גרועות, אחרים יגידו אחת למאה. זה בערך היחס. הטעויות שולטות אצל כולם. לא כולם מודים בזה, ובחלק מהמקרים עושים טעות גדולה יותר כשמנסים להסוות בשקרים טעויות עבר, ובמקרים אחרים - כמוך - עושים טעות גדולה יותר כשנופלים ליאוש ונתקעים שם בסרטים אפלוליים על רגשי אשמה, כשלון ויאוש.
הכל סרטים, מותק.
את אומרת שהלכת לטיפול. אוקיי. עשית וי.
הרבה אנשים בורחים מהטיפול בדיוק כשהוא מגיע לנקודה הקשה. יש מצב שזה מה שקרה לך?
וחוץ מזה אני שואל אותך: מה התוכנית שלך?
להתבכיין לנצח על הטעות הענקית והנוראית והבור שחפרת לעצמך והקבר שאת חיה בו והכלא שבו את נתונה והכל יהיה שחור ואבוד וחסר תקווה?
אם כן, זו תוכנית מצוינת בהחלט.
אני רק טוען שיש עוד כמה תוכניות אחרות. ולדעתי הן מתחילות בשלב הראשון בטיפול אמיץ וארוך, ולא בלעשות וי על חמש פגישות או חמש עשרה פגישות. הייתי אומר בשלוף שלמישהי במצב היאוש שלך, רק אחרי שנה של טיפול יש סיכוי שמשהו קטן יזוז.
כן, לפעמים טיפול קצר מספיק בהחלט, ולפעמים צריך תהליך ארוך וקשה.
וזה שוב חוזר לשאלה: אם לא טיפול, אז מה התוכנית שלך?
נ.ב. יכול גם להיות שאת בדיכאון קליני, קל או פחות קל, ואפשר לעזור גם בזה. אני לא אשלח אותך כרגע לפסיכיאטר, למרות שעניינית וטכנית, זה שלב איבחוני חשוב. תתחילי בלחזור לשיחות עם איש מקצוע. משם כעבר תראו.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
