זקוקה לרעיונות לפינוקים
- פותח הנושא עלמה עלמה
- פורסם בתאריך
שנפרד מחברה (ביוזמתו אבל מאד קשה לו) אחרי 3 וחצי שנים , שנמצא בבית רק מדי שבועיים (כי הוא עוד חייל קרבי בסדיר) , בלי לצאת אמא פולניה וקרציה למהדרין
עלמה את הכי מכירה את הבן שלך
תחשבי מה הוא אוהב מה הרגיע אותו תמיד? האם זה מאכל מסויים שהכנת לו? או בגד שהוא אוהב? או כרטיסים להופעה שהוא אוהב? אולי תקני לו משהו שהוא נורא רצה ואין לו שיכול להפתיע ולשמח אותו. אבל הכי חשוב שתאמיני שיש לו את הכוחות להתמודד, יש לו חברים תומכים אני מניחה, הוא יצא לבלות עם החברים, או יזמין אותם אליו, או ירצה להיות עם עצמו, הכי חשוב שתדברי איתו לא רעות על החברה כי הם יכולים לחזור, אלא עליו, איך עוברת עליך התקופה בצבא ועם הפרידה מהחברה, אם הוא רוצה לשתף ואם לא תכבדי. את גם יכולה לשאול אותו למה הוא זקוק כרגע ממך?
תחשבי מה הוא אוהב מה הרגיע אותו תמיד? האם זה מאכל מסויים שהכנת לו? או בגד שהוא אוהב? או כרטיסים להופעה שהוא אוהב? אולי תקני לו משהו שהוא נורא רצה ואין לו שיכול להפתיע ולשמח אותו. אבל הכי חשוב שתאמיני שיש לו את הכוחות להתמודד, יש לו חברים תומכים אני מניחה, הוא יצא לבלות עם החברים, או יזמין אותם אליו, או ירצה להיות עם עצמו, הכי חשוב שתדברי איתו לא רעות על החברה כי הם יכולים לחזור, אלא עליו, איך עוברת עליך התקופה בצבא ועם הפרידה מהחברה, אם הוא רוצה לשתף ואם לא תכבדי. את גם יכולה לשאול אותו למה הוא זקוק כרגע ממך?
אחותו של שקספיר
New member
בלי להיות פולניה?
אבל זה בגנטיקה של אימא
אני מאמינה שלעזוב אותו לנפשו.
בהנחה שיש לו חברים, שיותר קרובים אליו בגיל מאימא,
לאפשר לו לבלות איתם כמה שיכול בחופשות הקצרות שלו
ולהיות עבורו אוזן, כתף -- אם הוא רוצה לשמוע או להשמיע.
יכולת ההחלמה שלהם ,לעיתים קרובות, יותר מהירה ויעילה ממה שמדמיינים.
אם הוא פחות נמצא עם חברים (כי התנתק במהלך השירות, כי הם לא יוצאים אותן שבתות)- ליצור עבורו "הוויה" של פעילות משפחתית קצרה ולא מעיקה
לא טיול וסופשבוע שלם, אבל לקפוץ לים או לאכול חומוס (לדוגמה בלבד) בהתאם להעדפות שלו ולאפשרויות שלכם, בלי להפוך את הבילוי לפסטיבל הפרידה מהחברה,
פשוט להיות עבורו שם.
אני מאמינה שלעזוב אותו לנפשו.
בהנחה שיש לו חברים, שיותר קרובים אליו בגיל מאימא,
לאפשר לו לבלות איתם כמה שיכול בחופשות הקצרות שלו
ולהיות עבורו אוזן, כתף -- אם הוא רוצה לשמוע או להשמיע.
יכולת ההחלמה שלהם ,לעיתים קרובות, יותר מהירה ויעילה ממה שמדמיינים.
אם הוא פחות נמצא עם חברים (כי התנתק במהלך השירות, כי הם לא יוצאים אותן שבתות)- ליצור עבורו "הוויה" של פעילות משפחתית קצרה ולא מעיקה
לא טיול וסופשבוע שלם, אבל לקפוץ לים או לאכול חומוס (לדוגמה בלבד) בהתאם להעדפות שלו ולאפשרויות שלכם, בלי להפוך את הבילוי לפסטיבל הפרידה מהחברה,
פשוט להיות עבורו שם.
יש חברים לרוב
שגם זמינים לו כולם במקרה בסופ"ש הזה, ולשמחתי (תמיד קיטרתי שאני לא רואה אותו מספיק
) הוא מסתובב ומבלה אתם המון (אחרי כמה שעות ראשונות בבית כשהכל קרה, ואח"כ ביקש אותי קצת לחפירות ותובנות).
את יודעת, מיקדת במילים נהדר את מה שהרגשתי אתמול בערב כשהוא חזר מחבריו לארוחת ערב חג משפחתית שלנו שהיתה נורא כיפית (לא תמיד זה ככה) כשבמודע עצרתי את עצמי מלהעלות את הענין כדי לאפשר לו להנות מהרגיל בלי להכניס תחושת "פסטיבל פרידה" , כשהוא יודע שאני תמיד עבורו ברגע שנדרש לו.
תודה על השיתופים הנהדרים.
שגם זמינים לו כולם במקרה בסופ"ש הזה, ולשמחתי (תמיד קיטרתי שאני לא רואה אותו מספיק
את יודעת, מיקדת במילים נהדר את מה שהרגשתי אתמול בערב כשהוא חזר מחבריו לארוחת ערב חג משפחתית שלנו שהיתה נורא כיפית (לא תמיד זה ככה) כשבמודע עצרתי את עצמי מלהעלות את הענין כדי לאפשר לו להנות מהרגיל בלי להכניס תחושת "פסטיבל פרידה" , כשהוא יודע שאני תמיד עבורו ברגע שנדרש לו.
תודה על השיתופים הנהדרים.
מנסה לענות לך גם בתור בת
הדבר שהכי קשה לי מול הורי (ואולי זה רק אצלי אבל מכירה עוד חברים במצב דומה) הוא שאני חוששת לחלוק את מלוא המשא, המפגיעות, הכאב עם הורי מהחשש שהם (לא אני) לא יוכלו להכיל ולהתמודד.
הרי הורה , כל הורה, דואג לילדיו ורוצה שיהיה להם טוב ואף לא יום של צער בחיים, המחשבה שהם יהיו עצובים בשבילי די משתקת משום מה.
אם את אשת שיחה טובה עבורו, בלי שהוא יחשוש ממה שזה עושה לך רגשית - זה לא יסולא מפז.
מעבר לכך, לפעמים נחמד שלא "לטחון" את הסיטואציה ורק לבלות ביחד , משהו כיפי, ופה את מכירה אותו יותר טוב: לפנק אותו כשחוזר במשהו שהוא אוהב לאכול, לצאת יחד למסעדה או לבילוי משותף (במשרה שלי סיבוב שופינג ובית קפה תמיד משמח אותי - שטחית כמוני
)
ובעיקר חשוב שיהיה לו מקום לבטא רגשות או להתפרק בלי לחשוב מה זה עושה לאחרים
מקווה שעזרתי
הדבר שהכי קשה לי מול הורי (ואולי זה רק אצלי אבל מכירה עוד חברים במצב דומה) הוא שאני חוששת לחלוק את מלוא המשא, המפגיעות, הכאב עם הורי מהחשש שהם (לא אני) לא יוכלו להכיל ולהתמודד.
הרי הורה , כל הורה, דואג לילדיו ורוצה שיהיה להם טוב ואף לא יום של צער בחיים, המחשבה שהם יהיו עצובים בשבילי די משתקת משום מה.
אם את אשת שיחה טובה עבורו, בלי שהוא יחשוש ממה שזה עושה לך רגשית - זה לא יסולא מפז.
מעבר לכך, לפעמים נחמד שלא "לטחון" את הסיטואציה ורק לבלות ביחד , משהו כיפי, ופה את מכירה אותו יותר טוב: לפנק אותו כשחוזר במשהו שהוא אוהב לאכול, לצאת יחד למסעדה או לבילוי משותף (במשרה שלי סיבוב שופינג ובית קפה תמיד משמח אותי - שטחית כמוני
ובעיקר חשוב שיהיה לו מקום לבטא רגשות או להתפרק בלי לחשוב מה זה עושה לאחרים
מקווה שעזרתי
כשהבן הגדול שלי נראה לי מצוברח
אני בד"כ מזמינה אותו בהזדמנות הראשונה שנקרית על דרכי, לסושי.
אם מתחשק לו לפתוח את ליבו לפני הוא עושה זאת ואני משתדלת בעיקר להקשיב ולהקשיב ולהקשיב
ולא בהכרח לתת עיצות. אם הוא לא פותח ב"שיחת נפש" מיוזמתו אני לא אומרת כלום ואנחנו מעבירים את הזמן בשיחה כללית על הא ודא.
אני בד"כ מזמינה אותו בהזדמנות הראשונה שנקרית על דרכי, לסושי.
אם מתחשק לו לפתוח את ליבו לפני הוא עושה זאת ואני משתדלת בעיקר להקשיב ולהקשיב ולהקשיב
ולא בהכרח לתת עיצות. אם הוא לא פותח ב"שיחת נפש" מיוזמתו אני לא אומרת כלום ואנחנו מעבירים את הזמן בשיחה כללית על הא ודא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.