החלטתי להעלות כאן נושא שמציק לי.
כשכולם מדברים על קבלת האחר, על שוויון, על הפנמה ...., למה בדיוק מתכוונים?
איפה הגבול, בחיים האישיים שלכם, במשפחה שלכם, בבית שלכם או במיטה שלכם?
לא יתכן זוגיות כשהאחד או האחת נכה והשני/ה לא?
אני קצת מזכירה לעצמי את הרגישות של טיטי המקסימה והיפיפייה (כיום מבית האח הגדול) שכל הערה שנזרקת לאוויר ונראית לה קשורה לאפריקה או לצבע עור או לעבדות, מעוררת אצלה פגיעות.
עד לפני בערך כשנה הייתי בזוגיות ארוכת שנים ( 12 שנה) ומתוך בחירה והחלטה של שנינו, מרבית הזמן גרנו בשני בתים שונים, הוא בשלו ואני בשלי.
יחד עם זאת היינו נפגשים כמה פעמים במהלך השבוע ומדברים בטלפון כמה
פעמים ביום, כלומר היינו ממש ביחד, זוגיות לכל דבר.
למרות היותי רתוקה לכיסא גלגלים, הרגשתי ושמעתי כמה עבורו אני מקור לגאווה, אבל כשהייתי מזכירה אותו למי שלא הכיר, היו שואלים אותי בסקרנות, "גם הוא נכה? כל הכבוד לך ועוד יותר כל הכבוד לו"
אנשים מה קרה לכם, מה אנחנו בתיבת נח, "זוגות זוגות"?
אם אני נכה אז גם הוא חייב להיות נכה?
אני למשל יכולה להחליט שמישהו לא מתאים לי לזוגיות מכל מיני סיבות וכל אחד רשאי כמוני להחליט מי כן ומי לא, אבל אני נגד הכללות ואני בעד שכל אחד יעשה לעצמו את החשבון נפש אם ואיך ועד כמה הוא מקבל את האחר ובבקשה חלאס עם ההתייפייפות.
עבורי (וכך צריך להיות) כל אדם הוא אדם ואם בנוסף הוא גם בן אדם, הוא יקבל ממני את הכבוד הראוי.
הקיצר לקח לי זמן, אבל כיום אני פנויה ומוכנה לחברות/זוגיות (ולא רק לנכים או כאלה שלא)!
כשכולם מדברים על קבלת האחר, על שוויון, על הפנמה ...., למה בדיוק מתכוונים?
איפה הגבול, בחיים האישיים שלכם, במשפחה שלכם, בבית שלכם או במיטה שלכם?
לא יתכן זוגיות כשהאחד או האחת נכה והשני/ה לא?
אני קצת מזכירה לעצמי את הרגישות של טיטי המקסימה והיפיפייה (כיום מבית האח הגדול) שכל הערה שנזרקת לאוויר ונראית לה קשורה לאפריקה או לצבע עור או לעבדות, מעוררת אצלה פגיעות.
עד לפני בערך כשנה הייתי בזוגיות ארוכת שנים ( 12 שנה) ומתוך בחירה והחלטה של שנינו, מרבית הזמן גרנו בשני בתים שונים, הוא בשלו ואני בשלי.
יחד עם זאת היינו נפגשים כמה פעמים במהלך השבוע ומדברים בטלפון כמה
פעמים ביום, כלומר היינו ממש ביחד, זוגיות לכל דבר.
למרות היותי רתוקה לכיסא גלגלים, הרגשתי ושמעתי כמה עבורו אני מקור לגאווה, אבל כשהייתי מזכירה אותו למי שלא הכיר, היו שואלים אותי בסקרנות, "גם הוא נכה? כל הכבוד לך ועוד יותר כל הכבוד לו"
אנשים מה קרה לכם, מה אנחנו בתיבת נח, "זוגות זוגות"?
אם אני נכה אז גם הוא חייב להיות נכה?
אני למשל יכולה להחליט שמישהו לא מתאים לי לזוגיות מכל מיני סיבות וכל אחד רשאי כמוני להחליט מי כן ומי לא, אבל אני נגד הכללות ואני בעד שכל אחד יעשה לעצמו את החשבון נפש אם ואיך ועד כמה הוא מקבל את האחר ובבקשה חלאס עם ההתייפייפות.
עבורי (וכך צריך להיות) כל אדם הוא אדם ואם בנוסף הוא גם בן אדם, הוא יקבל ממני את הכבוד הראוי.
הקיצר לקח לי זמן, אבל כיום אני פנויה ומוכנה לחברות/זוגיות (ולא רק לנכים או כאלה שלא)!