חברים, אפשר גם אחרת
קראתי את הדיון כאן למטה, ולמען אלה שאיבדו תקווה, ולמען המהרהרים עדיין, ולמען אלה שבהליכים - אני חייבת לשתף בסיפור שלי. אני הייתי נשואה 7 שנים. לאורך השנים האלה החיבור ביני ובין בעלי הלך ודעך עד שבאמת לא נותר ממנו הרבה. התיסכולים, הכעסים, תחושת התקיעות - כל אלה חגגו ואני רציתי החוצה. לא יכולתי יותר. הוא לא רצה לשמוע על זה. אז לאט לאט, בעדינות בעדינות, לאורך שנתיים, עשינו עבודה קסומה של פירוק החבילה עם הכי מעט פגיעה שאפשר, כדי שהילד לא ייפגע, כדי שאנחנו לא ניפגע. קשה לתאר את זה, אבל זה תהליך מה זה חשוב. אל תשכחו שפעם אהבתם והייתם כל כך חשובים זה לזה. אנחנו אפילו לקחנו הלוואה כדי שכל אחד מאיתנו יישאר עם בית מלא - מקרר, תנור וכו`. הלכנו לייעוץ, ניסינו לגשר, ניסינו להידבר. זו הייתה קריעת ים סוף, אבל התוצאה מצדיקה את זה. היום אנחנו חברים טובים, מגדלים את הילד שלנו בצורה מאוד משותפת - יש לנו ימים קבועים אבל כשהוא נוסע לחו``ל מהעבודה, ברור שהילד אצלי, וגם אני מצאתי בעצמי את העוז לנסוע לחודש להודו! כי ידעתי שהילד בידיים בטוחות אצל אביו. אני היום חיה עם מישהו אחר ונהנית מזוגיות חדשה, שונה לגמרי, שבנויה על לקחי העבר. הילד שלי מסתדר עם בן זוגי ואוהב אותו, אבל לעולם לא מבלבל בינו לבין אביו, וזה על דעת כולנו. זהו. בקיצור, אני אומרת שאפשר גם אחרת, וכדאי להשקיע בפרידה כמו במערכת היחסים (לפחות בתחילתה...). מאחלת לכולכם פרידות כמה שיותר קלות... אילה
קראתי את הדיון כאן למטה, ולמען אלה שאיבדו תקווה, ולמען המהרהרים עדיין, ולמען אלה שבהליכים - אני חייבת לשתף בסיפור שלי. אני הייתי נשואה 7 שנים. לאורך השנים האלה החיבור ביני ובין בעלי הלך ודעך עד שבאמת לא נותר ממנו הרבה. התיסכולים, הכעסים, תחושת התקיעות - כל אלה חגגו ואני רציתי החוצה. לא יכולתי יותר. הוא לא רצה לשמוע על זה. אז לאט לאט, בעדינות בעדינות, לאורך שנתיים, עשינו עבודה קסומה של פירוק החבילה עם הכי מעט פגיעה שאפשר, כדי שהילד לא ייפגע, כדי שאנחנו לא ניפגע. קשה לתאר את זה, אבל זה תהליך מה זה חשוב. אל תשכחו שפעם אהבתם והייתם כל כך חשובים זה לזה. אנחנו אפילו לקחנו הלוואה כדי שכל אחד מאיתנו יישאר עם בית מלא - מקרר, תנור וכו`. הלכנו לייעוץ, ניסינו לגשר, ניסינו להידבר. זו הייתה קריעת ים סוף, אבל התוצאה מצדיקה את זה. היום אנחנו חברים טובים, מגדלים את הילד שלנו בצורה מאוד משותפת - יש לנו ימים קבועים אבל כשהוא נוסע לחו``ל מהעבודה, ברור שהילד אצלי, וגם אני מצאתי בעצמי את העוז לנסוע לחודש להודו! כי ידעתי שהילד בידיים בטוחות אצל אביו. אני היום חיה עם מישהו אחר ונהנית מזוגיות חדשה, שונה לגמרי, שבנויה על לקחי העבר. הילד שלי מסתדר עם בן זוגי ואוהב אותו, אבל לעולם לא מבלבל בינו לבין אביו, וזה על דעת כולנו. זהו. בקיצור, אני אומרת שאפשר גם אחרת, וכדאי להשקיע בפרידה כמו במערכת היחסים (לפחות בתחילתה...). מאחלת לכולכם פרידות כמה שיותר קלות... אילה