NewHere2017
New member
חדשה ולא יודעת איך ממשיכים מכאן...
הי,
זה קצת ארוך אבל אשמח אם תקדישו דקותיים
אני בת 28, ואובחנתי לאחרונה כסובלת מפיברו...כנראה שאני סובלת מזה כבר כמה שנים אבל כל פעם יחסו את התלונות לעומס החיים, תחילה כי הייתי סטודנטית עם תינוקת, אח"כ עבדתי עם תינוק קטן וילדה בת 4, אח"כ ייחסו את זה לעומס נפשי מהעבודה (עבדתי עם מטופלים אונקולוגים סופניים)
קלטתי שמשהו לא בסדר כשעזבתי את העבודה ההיא כי הרגשתי שזה מתיש אותי והמשפחה משלמת מחיר כבד מידי, והחלטתי בין העזיבה להתחלת העבודה הבאה אקח חודש לנוח בבית. את החודש הזה ביליתי בעיקר בשינה.
ולקראת סוף החופשה הלכתי לרופא ואמרתי לו שאני כואבת כבר שנים ושעייפה נורא ולא משנה כמה אני ישנה שום דבר לא משתפר ומרב עייפות אני מעופפת כזו וסוף היום יש לי כאב ראש מעייפות.
בקיצור לאחר כל הבדיקות שיצאו תקינות וביקור אצל ראומטולוג – שלום פיברומיאלגיה.
האמת שלמרות שאמרו לי את זה ועדכנתי את בעלי המשכתי בחיי בהתעלמות טוטאלית, לא רוצה להאמין שאני חולה במשהו. אני תמיד הייתי היפראקטיבית קצת עם חשיבה חדה מאד ומרגישה בהכל נלקח ממני.
כרגע עובדת בעבודה שכנראה ממש לא מתאימה לחולי מסוגינו- 9 שעות עבודה + שעתיים נסיעה ביום.....
השאלה העיקרית שלי- איך ממשיכים מכאן?
- אני רוצה ללכת לדבר עם רופא ממוחה להבין יותר על המחלה וההתמודדות (הייתי אצל ראומטולוג של הקופה),
יש המלצות? (אור המרכז,השפלה ,ירושלים)
- האם זה יהיה ככה כל החיים? יש תקוה אופטימית יותר?
- מה אני יכולה לעשות ע"מ להקל עלי ולהצליח לתפקד יותר? נמאס לי להיות סמרטוט...
אני יודעת שאני צריכה לחשוב על עבודה רגועה יותר, רק שעכשיו זה זמן לא טוב( יחד עם האבחנה, גילינו שאני בהריון) אז אני חייבת לנסות לשרוד את ה5 חודשים הבאים... המצלות איך? חושבים שזה אפשרי? אולי זה מזיק להתאמץ כל כך?
- שאלה אחרונה- חוששת שכאבי הצירים ועומס הלידה יחמירו את המחלה.. יכול להיות? או בכלל לא קשור?
סליחה על החפירה אני פשוט מרגישה שנפל עלי סלע ואני לא יודעת מה עושים....
תודה מראש לעונים
הי,
זה קצת ארוך אבל אשמח אם תקדישו דקותיים
אני בת 28, ואובחנתי לאחרונה כסובלת מפיברו...כנראה שאני סובלת מזה כבר כמה שנים אבל כל פעם יחסו את התלונות לעומס החיים, תחילה כי הייתי סטודנטית עם תינוקת, אח"כ עבדתי עם תינוק קטן וילדה בת 4, אח"כ ייחסו את זה לעומס נפשי מהעבודה (עבדתי עם מטופלים אונקולוגים סופניים)
קלטתי שמשהו לא בסדר כשעזבתי את העבודה ההיא כי הרגשתי שזה מתיש אותי והמשפחה משלמת מחיר כבד מידי, והחלטתי בין העזיבה להתחלת העבודה הבאה אקח חודש לנוח בבית. את החודש הזה ביליתי בעיקר בשינה.
ולקראת סוף החופשה הלכתי לרופא ואמרתי לו שאני כואבת כבר שנים ושעייפה נורא ולא משנה כמה אני ישנה שום דבר לא משתפר ומרב עייפות אני מעופפת כזו וסוף היום יש לי כאב ראש מעייפות.
בקיצור לאחר כל הבדיקות שיצאו תקינות וביקור אצל ראומטולוג – שלום פיברומיאלגיה.
האמת שלמרות שאמרו לי את זה ועדכנתי את בעלי המשכתי בחיי בהתעלמות טוטאלית, לא רוצה להאמין שאני חולה במשהו. אני תמיד הייתי היפראקטיבית קצת עם חשיבה חדה מאד ומרגישה בהכל נלקח ממני.
כרגע עובדת בעבודה שכנראה ממש לא מתאימה לחולי מסוגינו- 9 שעות עבודה + שעתיים נסיעה ביום.....
השאלה העיקרית שלי- איך ממשיכים מכאן?
- אני רוצה ללכת לדבר עם רופא ממוחה להבין יותר על המחלה וההתמודדות (הייתי אצל ראומטולוג של הקופה),
יש המלצות? (אור המרכז,השפלה ,ירושלים)
- האם זה יהיה ככה כל החיים? יש תקוה אופטימית יותר?
- מה אני יכולה לעשות ע"מ להקל עלי ולהצליח לתפקד יותר? נמאס לי להיות סמרטוט...
אני יודעת שאני צריכה לחשוב על עבודה רגועה יותר, רק שעכשיו זה זמן לא טוב( יחד עם האבחנה, גילינו שאני בהריון) אז אני חייבת לנסות לשרוד את ה5 חודשים הבאים... המצלות איך? חושבים שזה אפשרי? אולי זה מזיק להתאמץ כל כך?
- שאלה אחרונה- חוששת שכאבי הצירים ועומס הלידה יחמירו את המחלה.. יכול להיות? או בכלל לא קשור?
סליחה על החפירה אני פשוט מרגישה שנפל עלי סלע ואני לא יודעת מה עושים....
תודה מראש לעונים