benifurman
New member
אני מודה על הפירגון...
תודה. לאמיתו של עניין, לקח לי פרק זמן קצר להבין שאין מנוס מגירושין ואם כבר אז באופן כזה שלא יפגע בילד ויאשפר את הנוחות וההגשמה של הצרכים של כולם. ההשקפה שלי לאורך הדרך, שככל שאמנע עימותים וקונפליקטים ואעריך את הזירות שבהם אני מוכן להתפשר והזירות שלו, אוכל לנהל את זה באופן מושכל.
את ההסכם גירושין מצאתי באינטרנט וערכתי אותו בארבע פגישות עם גרושתי בשיתוף פעולה מלא, מתוך הבנה שעו"ד עשויים להוביל אותנו לורטיגו לא רצוי ועלויות כספיות מיותרות.
הסכמנו על כל הפרטים- כספיים, רכוש, הורות משותפת (אני רואה את הילד 7 ימים בשבועיים). אפילו על פרטים חשובים אחרים שיש להם ערך גדול (כמו העובדה ששנינו שולחים תמונות מייצגות בוואטסאפ מהשהות של הילד אצלנו, אחד לשני- פועל יוצא של ההבנה שמחצית משגרת חייו לא תהיה לנו הכרות עימה). הרבה מההסכמות הן ערכיות. זה היה מאוד חשוב ואני שמח שכך.
פתחנו תיק לאחר הסכם חתום בפני עו"ד - נקראנו ועשינו את זה.
אני יודע שהיו מי שניסה לגרור אותה למקומות של מלחמה. יחד השכלנו לזכור שבסוף פעם היתה לנו משפחה, פעם. פעם הייתי הדבר הכי חשוב עבורה וכך היא עבורי (אגב גם היום אני נוצר לה פינה חמה). ההחלטה להתגרש איננה החלטה על יצירת קונפליקט. כפי שאהבתי אותה ואוהב אותה בדרכי שלי, כך החלטתי לאהוב אותה כשאני מתגרש. היא האמא של הילד שלי. הבהרתי שוב ושוב את העקרון הזה, הגעתי בגישה פתוחה לכל נושא וממקום של למצוא את עמק השווה וכך ניטרנו את כל "עצות האחיטופל" שקיבלה ברקע.
אני חושב שאחד הדברים החשובים שעשיתי הוא שמירה על מערכת יחסים תקינה עם מי המשפחה שלה, להפרד גם מהם, בכבוד.
בסה"כ הם היו משפחה שלי, הם המשפחה של הילד שלי.
מאוד חשוב לא להקלע למקומות שבהם הנפש מתרגמת את הגירושין לזעם וחוסר אונים.
היום, אני רואה בזה הזדמנות מצוינת לשגרה אחרת. להיות אבא מצויין עבור הילד שלי. להיות בן זוג מדהים למי שתהיה עימדי.
אני ידוע שזה נשמע נאיבי. תמים. אבל אני מאוד מאמין באהבה. מאוד....
מקווה שיהיה לכולנו רק טוב.
תודה. לאמיתו של עניין, לקח לי פרק זמן קצר להבין שאין מנוס מגירושין ואם כבר אז באופן כזה שלא יפגע בילד ויאשפר את הנוחות וההגשמה של הצרכים של כולם. ההשקפה שלי לאורך הדרך, שככל שאמנע עימותים וקונפליקטים ואעריך את הזירות שבהם אני מוכן להתפשר והזירות שלו, אוכל לנהל את זה באופן מושכל.
את ההסכם גירושין מצאתי באינטרנט וערכתי אותו בארבע פגישות עם גרושתי בשיתוף פעולה מלא, מתוך הבנה שעו"ד עשויים להוביל אותנו לורטיגו לא רצוי ועלויות כספיות מיותרות.
הסכמנו על כל הפרטים- כספיים, רכוש, הורות משותפת (אני רואה את הילד 7 ימים בשבועיים). אפילו על פרטים חשובים אחרים שיש להם ערך גדול (כמו העובדה ששנינו שולחים תמונות מייצגות בוואטסאפ מהשהות של הילד אצלנו, אחד לשני- פועל יוצא של ההבנה שמחצית משגרת חייו לא תהיה לנו הכרות עימה). הרבה מההסכמות הן ערכיות. זה היה מאוד חשוב ואני שמח שכך.
פתחנו תיק לאחר הסכם חתום בפני עו"ד - נקראנו ועשינו את זה.
אני יודע שהיו מי שניסה לגרור אותה למקומות של מלחמה. יחד השכלנו לזכור שבסוף פעם היתה לנו משפחה, פעם. פעם הייתי הדבר הכי חשוב עבורה וכך היא עבורי (אגב גם היום אני נוצר לה פינה חמה). ההחלטה להתגרש איננה החלטה על יצירת קונפליקט. כפי שאהבתי אותה ואוהב אותה בדרכי שלי, כך החלטתי לאהוב אותה כשאני מתגרש. היא האמא של הילד שלי. הבהרתי שוב ושוב את העקרון הזה, הגעתי בגישה פתוחה לכל נושא וממקום של למצוא את עמק השווה וכך ניטרנו את כל "עצות האחיטופל" שקיבלה ברקע.
אני חושב שאחד הדברים החשובים שעשיתי הוא שמירה על מערכת יחסים תקינה עם מי המשפחה שלה, להפרד גם מהם, בכבוד.
בסה"כ הם היו משפחה שלי, הם המשפחה של הילד שלי.
מאוד חשוב לא להקלע למקומות שבהם הנפש מתרגמת את הגירושין לזעם וחוסר אונים.
היום, אני רואה בזה הזדמנות מצוינת לשגרה אחרת. להיות אבא מצויין עבור הילד שלי. להיות בן זוג מדהים למי שתהיה עימדי.
אני ידוע שזה נשמע נאיבי. תמים. אבל אני מאוד מאמין באהבה. מאוד....
מקווה שיהיה לכולנו רק טוב.