חדשה פה...

חדשה פה...

ולכן מחפשת פה (ללא הצלחה )את הכפתור של ה"LIKE"...


כבר 7 חודשים , 18 יום וכמה שעות במגורים משותפים...אבל מי סופר...?

"חבילה" שכוללת שניים שלו (20,17.5) , שכרגע לא בקשר עם אימם...ושלשה שלי (19,17.5,13). מי אגיד ומה אומר?

בשתי מילים: קן הקוקיה.

יאללה אני ממשיכה בנחמת הטיפשים שלי.

ערב טוב.
 
ברוכה הבאה


זה נשמע שאצלכם זה כמה פרקים בבת אחת :)))
נראה לי שאת יכולה לענות בול לשאלות של דרור מהיום כאן למטה, יש לך ניסיון טרי טרי בענין.
שיהיה המון בהצלחה כאן וגם שם
 
תודה.


התשובה שלי לדרור/ה(?) היא: ראי/ה את התשובה של "והלאה וכאן".

זוהי התשובה האולטימטיבית.

הבעיה היא שכל קשר בינה ובין המציאות היומיומית הוא כמעט בלתי אפשרי/קיים. ואם קיים אז מצריך עבודה קשה מאוד מאוד מאוד.

בפרק ב' כל כך חשוב שה"הורים" (בני הזוג) יהיו מאוחדים ויציגו אג'נדה חינוכית/התנהגותית איתנה וברורה מול הילדים. (שאם היינו מצליחים בזה בפרק א' אז כנראה לא היינו כאן...).

דבר נוסף,מנסיוני ,בכל פעם שמי מילדי איים שילך לאבא ,מיד שאלתי אם צריך עזרה באריזה...?
המסר הוא ברור: לחיות איתי זו פריבילגיה ובחירה. אני לא מכריחה אף אחד. וכן, היה מקרה ששניים מתוך השלושה עברו לאבא שלהם. לחודש. ולא. לא נעלבתי/נפגעתי. היה לי קשה והתגעגעתי.
אבל אחרי חודש לאבא שלהם נמאס. היה לו קשה. אז הוא החזיר אותם....
ואפילו שביקשו לשנות הסדרי ראייה ולהוסיף עוד יום אצלו ,הוא סירב.

מה יצא? חזרו הביתה, לאמא , מעריכים יותר , נוהגים על פי חוקי הבית...וב י נ ת י י ם....(עד המשבר הבא) ,בא לציון גואל.

איפה חותמים על העניין ההוא של פנימיה צבאית מגיל 15?
 


כנסי אלינו ונוחי עימנו

רע - בטוח לא יהיה לך
טוב - תלוי בך,כמה ואת מה תקחי

אז
השארי עימנו הנעימי זמנינו ונענג את שלך
 
למעלה