אני מאוד בעד חוגים ../images/Emo45.gif
התחלנו בגיל מוקדם: אצל שני הבנים בגיל שנתיים - אצל שניהם, החוג הראשון היה חוג ספורטף של יעל לוסטיג בחיפה (מומלץ ביותר) אצל בני הבכור (שש וחצי) התחלנו בגיל כה צעיר, בגלל בעיה מוטורית מסוימת ממנה הוא סבל. "בהתפתחות הילד" המליצו לנו על חוג תנועה. מצאנו את יעל ואת החוג הנפלא שלה וקיבלנו ממנה המון: חיזוק מוטורי (פיזי), חיזוק נפשי (תרם המון לביטחון העצמי) ושעות רבות של הנאה וכייף. התמדנו עם יעל כשנתיים וחצי ואז עברנו לחוג התעמלות אחר (פחות מוצלח - אותו נטשנו). היום הוא בחוג שחיה שהוא מאוד אוהב. ואנחנו כנראה נתחיל קארטה או ג'ודו - לבקשתו. בני הצעיר (שנתיים וחצי) התחיל להשתתף, גם הוא, לא מזמן בחוג של יעל. לא בגלל בעיה של חיזוק מוטורי אלא פשוט בשביל הכייף. וכייף לו. יש לו, פעם בשבוע, זמן איכות נטו איתי - דבר שכמעט לא מתאפשר באטרף של כל השבוע. הוא נהנה מאוד מהחוג עצמו. ומישהו (יותר נכון מישהי = יעל) סוף סוף לימד אותו לעמוד בתור למתקנים....
ולמרות הכל רוצה לסייג את דברי. כמו בהרבה דברים בחיים, חשובה כאן לדעתי האיכות ולא הכמות. אני לא בעד הרבה חוגים. מספיק אחד או שניים. ילד צריך גם את החברים שלו, את גן המשחקים השכונתי ואת הבית. מה שנקרא כל המוסיף גורע. אני גם לא מאלה שישלחו את הילדים בגיל שנתיים-שלוש או ארבע לחוגי מדעים ו/או אנגלית..... לדעתי, יש מספיק זמן לדברים האלה בבית-הספר. בתור ילדים, שישחקו ושיעשו כייף. גם כך התקופה הזו עוברת מהר מדי. אבל זו דעתי האישית, ואני מכבדת החלטה של הורים שכן שולחים לחוגים כאלה.
