חורף באמצע הקיץ..

saribon

New member
חורף באמצע הקיץ..

איך פתאום נפל עלינו השבוע החורפי הזה כשכבר נראה היה שהקיץ כאן...
בעיני זה נחמד שיש עוד קצת הזדמנות לחורפיות קלילה (ואפילו בלי צורך לחמם את הבית..) רגע לפני השרב הגדול.
הגשם הזה מרווה את האדמה בעוד מים אחרי תקופת עצירת גשמים ארוכה למדי וזה נותן לכל הפרחים עוד קצת חיים, עוד קצת פריחה.
ככה זה - הפתעות קטנות פתאום באמצע החיים - רוצה להזכיר לכולם שגם בתוך הכאב והמחלה, בתוך הקושי והעצב - אפשר למצוא רגעים קטנים של שמחה, של יופי, של אושר.
לעתים דווקא בתוך החושך שאופף - לומדים להעריך טוב יותר כל אור -קטן ככל שיהיה, זמני ככל שיהיה.
למדתי בחיי שדווקא בתך הקושי אני מוצאת כח, דווקא בתוך הכאב אני לומדת לגדול. כן - היה נחמד לו החיים היו מזמנים לנו רק הפתעות טובות ולא מכים בנו בעוז בזמנים מסוימים. אבל כשאני חושבת על הגשם שהפתיע השבוע (ואפילו התחשב ביום העצמאות) אני מוצאת הרבה תקווה. כי זה מזכיר לי שבכל מצב - יכול להיות הפתעה לטובה. תמיד יכולה להפציע קרן אור .

שיהיה לכולם שבוע טוב.
 

saribon

New member
ועכשיו חזר לו האביב

בתוך הסיטואציה של התמודדות עם מחלה - אישית או של קרוב - בעיקר כשהמצב נהיה אקוטי, אנחנו לעתים "מאבדים קשר" עם המציאות. עם חגים, סופי שבוע, עונות השנה. בתוך סביבת בית חולים מבודדת או בחדר החולה בבית - לא שמים לב לעולם שבחוץ. ואז פתאום מגיע מישהו מהעולם הזה ומאלץ אותנו לזכור שיש עוד משהו בחוץ.
לפעמים זה מעצבן - יופי, את מי מענין האביב כשאמא חולה? מי מרגיש חג בבית חולים? לפעמים זה נותן תקווה - כי העולם ממשיך להסתובב ויש עוד דברים מלבד המחלה והעיסוק בה.
איפה זה פוגש אותכם? המפגש עם "החוץ" כשאתם עמוק בתוך המשבר?
 
למעלה