חטא העגל

shukfr

New member
יש לי קושי מסויים

התאוריה בדבר עורכים יהודאים היא רק תאוריה. הבעיה שלי היא לא איתה (שכן כמאמין היא לא מפריעה לי בפרטיה) אלא עם העיוורון של נושאיה לטקסט. זה מזכיר לי את הבדיחה על המדען שמגיע למסקנה שזבוב בלי כנפיים לא שומע. דווקא העובדה שאין ביקורת קשה בתנ"ך על עבודת העגלים של ממלכת ישראל - לא מסתדרת כל כך עם העריכה היהודאית שלו (לכאורה) שהיתה צריכה לצאת נגד חטא זה (שלתאוריה זו הודבק לה כחטא) בשצף קצף - זה לא נעשה. (להבנתי הסיבה שונה לחלוטין אבל לא אאריך בזאת כעת). עובדה נוספת היא שהתנ"ך מתייחס בביקורת קשה יותר למלכות יהודה, לא רק בתחום הפולחני, אלא גם, ובעיקר - בתחום החברתי. הביטויים שהתנ"ך מתייחס בהם ליהודה קשים הרבה יותר. איפא היו העורכים ה"יהודאים"? היכן היו העורכים היהודאים/מלוכנים כאשר נערך ספר שמואל המתנגד למלוכה? למה הביקורת הקשה כנגדה לא צונזרה? איך איפשרו סופרי שלמה לכתוב ששלמה עבד עבודה זרה?
 
אני מחשיב את עצמי די פתוח...

ומשום מה לא פגשתי בעובדה או הוכחה הסותרת את "התפישה הדתית", כדבריך... לעומת זאת מצאתי על כל צעד ושעל ראיות לסתור את הדעות האומרות כי דברים בתנ"ך לא היו כהווייתן... ובקשר לארכיאולוגיה - הארכיאולוגיה לא יכולה לומר לנו כלום על תארוך תקופות בשל המחלוקות בתארוך התקופות, מחלוקות שהפער ביניהן הוא מאות שנים ויותר - ישנם פפירוסים מסוימים שהדעות החולקות מתארכות אותם לתקופות שונות שהפער ביניהן הוא כ- 1400 שנה. הארכיאולוגיה משתנה כל הזמן וכל פעם מוצאים ראיות לכאן או לכאן. מכיון שכך אין כמעט ממצא ארכיאולוגי שיוכל להעיד על תקופתו (וזאת לפעמים גם אם כתוב עליו שנת כתיבתו או ייצורו...). אז הוכחות ארכיאולוגיות לא שוות הרבה בדיון "האם התנ"ך היה או לא"...
 

פלגיה

New member
יש סמל שהוא מותר, וסמל אסור

משכן (עם הכרובים שבתוכו)- היה סמל מותר. עגל - היה סמל אסור. לעשות משהו שלא הצטווית עליו (אלא להיפך)- זה חטא. ואני לא מקבלת את "עורכיו היהודאים של החומש". אמונתי היא שכותב חמישה חומשי תורה הוא משה רבינו, מפי אלוקים.
 
נקודת מבט שונה על חטא העגל

חטאם של בני ישראל מעורר תמיהה. העם שזכה לראות את נפלאות ה' בעת שהיכה במצרים, זכה לקריעת הים, הסכים לקבל עליו את אמונת היחוד וזכה לגילוי של שכינה עושה פסל וסוגד לו דבר שהוא בניגוד חמור "להגיון הבריא". לא זו בלבד אלא שהקולות " קול ענות" מין התפרקות מוסרית טוטאלית הם בניגוד חמור להיטהרות ולהכנות שקדמו לעלייתו של משה אל ההר. הטענה כי האיחור לכאורה של משה הוא הגורם לוקה במעט שטחיות מכיוון שאיחור של יום אף אם משה ואכן היה דמות משמעותית ביותר בעם אינה מספקת. טענתי היא שמעשה העגל הוא תוצאה של עודף אמונה ולא של חוסר אמונה . העם שבא מעולם של אלילים היה חייב להביע את אמונתו בה'. באין תפילה מסודרת ודרכי פולחן פנה העם אל הדרך המוכרת היא עבודת האלילים. דומה הדבר לאדם החש אהבה ומפגין את חיבתו בחיבוק ליטוף וכד'..... כך העם מצא נתיב לתעל את רגשותיו כלפי ה' ודרך מוחשית להביע אותם. תגובתו של העם פרצי השמחה ההתדרדרות המוסרית עליה עמדתי קודם דומים במידת מה לתופעה לא אהודה שאנו כאזרחי המדינה עדים לה מפעם לפעם. משלחות של בני נוער לפולין שפורקות כל עול ומתנהגות בצורה לא מצופה. יש בכך איזה פריקת מתח שלילית כמובן אך "טבעית" בני הנוער שחזו בעיניהם בזוועות השואה מוציאים את המתח בצורה לא מתקבלת. לסיכוםקולות השמחה היו התפרקות של המתח הרב והחטא הוא למעשה הפגנת אמונה .
 

פלגיה

New member
אני מסכימה מאוד

אבל לא כל התפרקות "טבעית" של רגשות שהם בטבעם חיוביים - היא חיובית. תרבות - משמעה עידון של רגשות טבעיים שהם פראיים מדי (ולרגע אחד לא מצדיקה את התפרעות והתפרקות בני הנוער בפולין. שיפרקו כשיגיעו חזרה הביתה, לא שם)
 

shushu10

New member
הסיבה שהעם מבקש אלוהים כתובה

בתורה, היא פשוטה ומפורשת היטב - "עשה-לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". הדוגמא של אדם החש אהבה אינה מקובלת עלי ואין לה קשר לנושא לדעתי. אני רואה בדמיוני עם מפוחד, שקיבצו אותו לרגלי הר מאיים באש ותמרות עשן, קולות ומראות משונים, מצפה לקבלת התורה ע"י המנהיג אשר מאחר לבוא. עם שהתקדש לכבוד המאורע הגדול, חסר סבלנות לחלוטין, ובעיקר חושש כיצד ממשיכים הלאה ללא הדרכה. אכן צדקת בדבריך - זה עם שזכה לראות נסים, אמר נעשה ונשמע, אולם נכשל כעבור כמה ימים בלבד. נפילה גדולה. משקיעים בו והוא בועט. לא מוכן להאמין ולא מקיים את חלקו בהסכמה שזה עתה התבצעה וכבר מחליק. ואגב הוא עוד יחליק הרבה הרבה זמן . עד לתקופת בית שני נמשכת עבודת האלילים. עם שהולך במדבר בלי לראות את קצהו, לעבר מטרה לא מוכרת, על סמך הבטחה בלבד, סביר שיביע ספיקות, תמיהות ואף יקפוץ למסקנות מוטעות - והן שכנראה משה הלך ללא שוב, ובפרט שאין אפשרות להורידו מההר העשן. אבל לאל היו ציפיות ותכניות אחרות.......
 

shukfr

New member
הטענה

מתחזקת אם מבינים, ואין ספק שזה הפשט ("שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם") שמשה לא ידע שהוא עולה ל 40 יום (שנהיו 40 רק כי העם חטא ("לך רד כי שיחת עמך") אלא חשב שעולה לזמן קצר - וכך גם העם. ואולם משעבר זמן כה רב ומשה שעלה ונכנס לאש ולעשן בראש ההר לא ירד - בודאי שהם חשב שהוא מת.
 

אלי ו.

New member
../images/Emo127.gif יש גמרא מענינת בסנהדרין פרק חלק

שם רב אשי מדבר על המלך מנשה שהיה עובד עבודה זרה. הוא אומר לתלמידיו מחר נדבר על חברינו (חבר= חבר להלכה) מנשה. בלילה בחלום הגיע אליו המלך מנשה ואמר לו "תגיד לי, מי חבר שלך ושל אבש'ך? האם אתה חושב שאתם במדרגה שלי?!" בחלום הוא גם עושה לרב אשי חידון קטן (מאיפה פורסים המוציא) כדי להראות לו שהוא, המלך מנשה יודע תורה טוב מרב אשי. שואל אותו רב אשי, אם היית כ"כ גדול בתורה מדוע עסקת בעבודה זרה? עונה לו המלך מנשה בחלום, אם היית חי בדורי היית מרים את שולי גלימתך ורץ לעשות עבודה זרה. התאווה לכך היתה עצומה וזו היתה האמונה המקובלת. קשה לנו לשפוט את בני ישראל באותה תקופה, כמה נסים שלא ראו עדיין הם גדלו בעולם פגאני והפגאניות היתה מוטמעת בהם עד העצמות.
 
למעלה