חייבת לפרוק../images/Emo46.gif
חייבת לפרוק
אין לי אף אחד לפרוק לו את הזעם והעצב חוץ מכם חברים יקרים. בדיוק לפני רבע שעה ברחתי מהבית של חמתי עם גרון חנוק מדמעות, אני כותבת ובוכה לא יכולה להתאפק , אני כבר שונאת את היום הזה שבו מתאספים כולנו אצלה , בכל שבוע אני יושבת ומתאפקת כשכולם מראים את שמחתם בתינוקת החדשה של גיסי, היום היא בת כשלושה חודשים , וכל דקה מעירים כמה שהיא מתוקה,יפה,עושה תנועות , וכו'... ומשחקים איתה ובוהים בתמונות שלה. ואני יושבת ביניהם כאילו שלא יכפת לי , אבל מבפנים הלב שלי נקרע, התפוצץ לרסיסים,ואף אחד לא מתחשב בי ומה שהוסיף גם זה שאחת מבני משפחתו של בעלי הגיעה (בכל שבוע מגיעה) וגם היא בהריון בחודש שביעי (עם בת) וישבה בדיוק לידי. והתחילה לדבר על חדר התינוקת שקנו וכמה שהוא יפה וכולם השתתפו בשיחה,"אפילו אני" שכל כך קשה לי . לא יודעת מה קרה לי דווקא היום, הרי בכל שבוע הצסטנה חוזרת על עצמה,ואני טיפוס ששם בלב, אולי בגלל שגם בעבודה הבחור שעובד איתי התחיל לספר גם הוא על חדר התינוקת החדש ,(שאשתו גם בהריון), ואיזה שם לבחור לה... אני מצטערת אבל הייתי חייבת לפרוק אחרת לא יודעת איך הייתי יכולה להמשיך את הלילה . האם גם אתן מרגישות כך לפעמים ? אולי זאת הצטברות של זעם? כי גם לפני כמה ימים לקחנו את חמתי איתנו לקניון כי ריחמנו עליה שהיא לבד ונמאס לה, וכל הדרך סיפרה על ההרפתקאות של הבנות של אותו גיס (המועדף שלה) וכשהגענו דבר ראשון שעשתה זה שבחרה להן צעצועים ומתנות , והי איתנו אנחנו ולא התחשבה ברגשות שלנו!
חייבת לפרוק
