חלום חיי,שהתנפץ לרסיסים............
שלום לכם חברים/ות יקרים/ות. בשבוע האחרון,אני נמצאת במועקה נפשית,ובדיכאון נפשי חמור, לכן הרגשתי צורך עז,לשתף את כולם בסיפורי,למרות שהרוב יודעים את סיפורי,ויודעים על מה אני מדברת. לפני 5 וחצי חודשים,עברתי את הניתוח המפורסם בקרב האנשים השמנים, והוא קיצור קיבה. הניתוח שאני עברתי אותו נקרא גסטרופלסטיה לפרוסקופיה. זה ניתוח בהחדרת טבעת לשוער הקיבה בקשירת הקיבה,על ידי עשיית מעבר צר לכניסת האוכל לקיבה.הטבעת עצמה מונחת כמגבלה בהכנסת האוכל,על מנת שהאוכל ייכנס בכמויות קטנות לקיבה. ההיתי חייבת לפרט,על מנת שאלו שלא יודעים,שידעו על מה אני מדברת בדיוק. וזה הסיפור,אחרי הניתוח בחודש הראשון,הכל היה אחלה,הורדתי 10 קילו, ההיתי על כלכלת בלנדר,וכמובן כפי שאתם מתארים לעצמכם,התחלה לא קלה. אוקיי,אז עברתי את השלב הראשון.ואחר כך,התחלתי עם כלכלה רכה,כגון: גבינות רכות,פתית,מרקים,הכל רך מאוד. ואז,התחילו התופעות:הקאות,בחילות,כאבים,התכווצויות,וחולשה, שנמשכו במשך חודשיים. אז נגשתי לרופאים,והם אמרו לי שהכל בסדר,ואלו תופעות נורמליות, שצריכות להיות אחרי ניתוח כזה,והסבירו לי את העניין. ובנתיים הורדתי אחריי חודשיים,עוד 12 קילו,עם כל הסבל. אז סחבתי,את הזמן,אכשהוא,ונזהרתי,והגעתי למצב שאפילו שרציתי לשתות כוס מים,ההיתי מקיאה. אחרי 3 חודשים בערך,ההקאות נרגעו,וגם הכאבים,ואמרתי לעצמי,איזה יופי זה רק שלב בהסתגלות הגוף,ובהתרפאות. והתחלתי לאכול דברים יותר קשים,על ידי לעיסה מרובה,כפי שצריך, והורדתי אחרי כל החודשים האלו,33 קילו,עד היום. ואז לפני שבוע בדיוק,התחילו הכאבים,החנק בלילה,ההקאות,הבחילות, הגעתי למצב שלא יכולתי לאכול כלום,ולא יכולתי לישון בלילות. היום אחרי שהורדתי 33 קילו,וזה מצוין בשבילי. הרי בשביל זה עשיתי את הניתוח,להגשים את חלומי בתור שמנה, ולהפוך לבחורה חטובה,ויותר יפה,וגם מבחינה בריאותית יותר בריאה. אך,כל הסבל הזה לא שווה כלום בעיניי. הגעתי למצב דיכאוני,עזבתי עבודה,בגלל כל התופעות, קשה לי לתפקד,אני חלשה,קשה לי לאכול,כל הזמן אני פוחדת, מסיבוכים בגלל הטבעת,וכל פעם שיש לי כאב,אני דואגת. ולכן החלטתי מתוך בחירה,להפסיק את סבלי המיותר, ולהוציא את הטבעת,שזה כרוך בניתוח נוסף. ביום ראשון הקרוב,אני אדע מה קורה איתי,בעזרת השם. פתאום,החלום שלהיות יפה יותר,מבחינה בריאותית,ואסטטית, כבר לא חשוב לי. לפחות שההיתי שמנה ההיתי מאושרת,והיום אני עצובה,מדוכאת,ורע לי מאוד. אתם מבינים,פתאום כבר לא חשוב לי להרזות, פתאום חשוב לי להרגיש טוב, כמו שהרגשתי לפני הניתוח. היום הטבעת בתוכי,הפכה כנטל בריאותי,וכנטל נפשי וריגשי. היא הפכה אצלי כמו לאבן שאני רוצה שיסירו אותה כבר. חשוב לי היום להתפטר ממנה,וואלה ממש צחוק הגורל, לפני הניתוח חיכיתי בנירות שיכניסו לי אותה,ושיאשרו לי את הניתוח, והיום אני מחכה בנירות לאישור שיוציאו לי אותה,אפילו שזה כרוך בעוד ניתוח נוסף,כבר לא איכפת לי,לעבור עוד סבל של תפרים אחרי הניתוח, אך לפחות אני יודעת שאחרי שאני אחלים,אני יותר לא אסבול את ההקאות,הבחילות,המחנק,הכאבים,וההתכווציות,ואת הדיכאון הנפשי. ההיתי חייבת לשתף אותכם,בסיפורי,ובהרגשתי, ההיתי זקוקה לפורקן הזה,להפתח בפניכם ריגשית ונפשית. כי רע לי מאוד,וקשה לי,חברים יקרים שלי. צחוק הגורל-חלום חיי-שהתנפץ לרסיסים...... יכול להיות שזה לקח בחיים-קבלי את עצמך כמו שאת,ועל תשחקי בחוקי הטבע. בשבילי אישית,זה לקח גדול,לקח שלמדתי על בשרי,ומי כמוני יודעת זאת.... שלכם באהבה שירז...............
שלום לכם חברים/ות יקרים/ות. בשבוע האחרון,אני נמצאת במועקה נפשית,ובדיכאון נפשי חמור, לכן הרגשתי צורך עז,לשתף את כולם בסיפורי,למרות שהרוב יודעים את סיפורי,ויודעים על מה אני מדברת. לפני 5 וחצי חודשים,עברתי את הניתוח המפורסם בקרב האנשים השמנים, והוא קיצור קיבה. הניתוח שאני עברתי אותו נקרא גסטרופלסטיה לפרוסקופיה. זה ניתוח בהחדרת טבעת לשוער הקיבה בקשירת הקיבה,על ידי עשיית מעבר צר לכניסת האוכל לקיבה.הטבעת עצמה מונחת כמגבלה בהכנסת האוכל,על מנת שהאוכל ייכנס בכמויות קטנות לקיבה. ההיתי חייבת לפרט,על מנת שאלו שלא יודעים,שידעו על מה אני מדברת בדיוק. וזה הסיפור,אחרי הניתוח בחודש הראשון,הכל היה אחלה,הורדתי 10 קילו, ההיתי על כלכלת בלנדר,וכמובן כפי שאתם מתארים לעצמכם,התחלה לא קלה. אוקיי,אז עברתי את השלב הראשון.ואחר כך,התחלתי עם כלכלה רכה,כגון: גבינות רכות,פתית,מרקים,הכל רך מאוד. ואז,התחילו התופעות:הקאות,בחילות,כאבים,התכווצויות,וחולשה, שנמשכו במשך חודשיים. אז נגשתי לרופאים,והם אמרו לי שהכל בסדר,ואלו תופעות נורמליות, שצריכות להיות אחרי ניתוח כזה,והסבירו לי את העניין. ובנתיים הורדתי אחריי חודשיים,עוד 12 קילו,עם כל הסבל. אז סחבתי,את הזמן,אכשהוא,ונזהרתי,והגעתי למצב שאפילו שרציתי לשתות כוס מים,ההיתי מקיאה. אחרי 3 חודשים בערך,ההקאות נרגעו,וגם הכאבים,ואמרתי לעצמי,איזה יופי זה רק שלב בהסתגלות הגוף,ובהתרפאות. והתחלתי לאכול דברים יותר קשים,על ידי לעיסה מרובה,כפי שצריך, והורדתי אחרי כל החודשים האלו,33 קילו,עד היום. ואז לפני שבוע בדיוק,התחילו הכאבים,החנק בלילה,ההקאות,הבחילות, הגעתי למצב שלא יכולתי לאכול כלום,ולא יכולתי לישון בלילות. היום אחרי שהורדתי 33 קילו,וזה מצוין בשבילי. הרי בשביל זה עשיתי את הניתוח,להגשים את חלומי בתור שמנה, ולהפוך לבחורה חטובה,ויותר יפה,וגם מבחינה בריאותית יותר בריאה. אך,כל הסבל הזה לא שווה כלום בעיניי. הגעתי למצב דיכאוני,עזבתי עבודה,בגלל כל התופעות, קשה לי לתפקד,אני חלשה,קשה לי לאכול,כל הזמן אני פוחדת, מסיבוכים בגלל הטבעת,וכל פעם שיש לי כאב,אני דואגת. ולכן החלטתי מתוך בחירה,להפסיק את סבלי המיותר, ולהוציא את הטבעת,שזה כרוך בניתוח נוסף. ביום ראשון הקרוב,אני אדע מה קורה איתי,בעזרת השם. פתאום,החלום שלהיות יפה יותר,מבחינה בריאותית,ואסטטית, כבר לא חשוב לי. לפחות שההיתי שמנה ההיתי מאושרת,והיום אני עצובה,מדוכאת,ורע לי מאוד. אתם מבינים,פתאום כבר לא חשוב לי להרזות, פתאום חשוב לי להרגיש טוב, כמו שהרגשתי לפני הניתוח. היום הטבעת בתוכי,הפכה כנטל בריאותי,וכנטל נפשי וריגשי. היא הפכה אצלי כמו לאבן שאני רוצה שיסירו אותה כבר. חשוב לי היום להתפטר ממנה,וואלה ממש צחוק הגורל, לפני הניתוח חיכיתי בנירות שיכניסו לי אותה,ושיאשרו לי את הניתוח, והיום אני מחכה בנירות לאישור שיוציאו לי אותה,אפילו שזה כרוך בעוד ניתוח נוסף,כבר לא איכפת לי,לעבור עוד סבל של תפרים אחרי הניתוח, אך לפחות אני יודעת שאחרי שאני אחלים,אני יותר לא אסבול את ההקאות,הבחילות,המחנק,הכאבים,וההתכווציות,ואת הדיכאון הנפשי. ההיתי חייבת לשתף אותכם,בסיפורי,ובהרגשתי, ההיתי זקוקה לפורקן הזה,להפתח בפניכם ריגשית ונפשית. כי רע לי מאוד,וקשה לי,חברים יקרים שלי. צחוק הגורל-חלום חיי-שהתנפץ לרסיסים...... יכול להיות שזה לקח בחיים-קבלי את עצמך כמו שאת,ועל תשחקי בחוקי הטבע. בשבילי אישית,זה לקח גדול,לקח שלמדתי על בשרי,ומי כמוני יודעת זאת.... שלכם באהבה שירז...............