חלומות

[הדס100]

חלומות ../images/Emo29.gif

שאלה לכל הבנות שגרות עם בן הזוג: - אחרי כמה זמן עברתם לגור יחד? של מי היה הרעיון? - אילו חלומות היו לכם לפני שעברתן לגור ביחד? מה דמיינתם? הא עשיתם תיאום ציפיות לפני? ואין המציאות??

 

[maybesure]

אמנם זה היה מזמן

אי שם בתחילת שנות ה 80 אבל הוא נרשם ללימודים ושכר דירה במרכז עם עוד שותף ואני הצטרפתי כבת זוג, אחרי 10 חודשים כשתם החוזה, שכרנו דירונת חמודה בת חדר וחצי רק לשנינו. הוא למד - אני עבדתי, היינו נפגשים בערב בבית, מתעוררים יחד בבוקר, חלוקת תפקידים בבית (הרבה יותר מאשר כיום). חיינו את המציאות נפלא.

 

[הדס100]

../images/Emo99.gif

 

[פיטפטו]

../images/Emo192.gif

חצי שנה אני הייתי בחיפה והוא היה בתל אביב. אחרי שסיימתי ללמוד התחלתי תואר שני בתל אביב מתוך מטרה ברורה להעתיק את מגוריי לשם (הוא עדיין היה באמצע הלימודים). בהתחלה הייתי ישנה אצלו פעמיים בשבוע כשהיו לי קורסים ובהדרגה התחלתי לחפש דירות. לא כל כך העליתי את עניין המגורים ביחד כי זה נראה לי עדיין מוקדם למרות שבפנים הרגשתי די מוכנה לזה. חשבנו שאחרי חצי שנה-שנה נעבור לגור ביחד. חיפשתי וחיפשתי ולא הצלחתי למצוא משהו שמצא חן בעיניי, כנראה כי לא הייתי שלמה לגמרי בקשר לגור שוב עם שותפים (לא היה לי כוח לזה). אחרי חודשיים של חיפושים הוא סיפר לי בטלפון שהשותף שלו עוזב. כשהגעתי אליו יום אחרי זה אני זוכרת ששכבנו על המיטה ודיברנו, ואז אמרתי לו - אז בוא נעבור לגור ביחד, והוא אמר "טוב ", וחייך. זה לקח עוד איזה חודשיים עד שמצאנו דירה מקסימה שעשינו ממנה ממש בית, ועכשיו הוא אומר שהוא לא יכול לדמיין אותנו אחרת. זה הסתדר ממש טוב כי בדיוק גם התחלתי לעבוד והרגשתי שסוף סוף החיים שלי חוזרים למסלולם. אני ידעתי מההתחלה שהוא יהיה שותף מעולה וזה גם התגלם במבחן המציאות. לא היה תיאום ציפיות, כל הדברים שקשורים בבית נעשים בשיתוף פעולה מלא, אין התחשבנויות בכלל, ומהבחינה הזאת של המגורים ביחד המציאות עולה על כל דמיון. כיף לי לחזור הביתה ולקבל חיבוק

 

[Darth Foofoo]

מההתחלה גרים ביחד

מרוב שזה קרה מהר לא היו לי חלומות על איך זה יהיה. אבל היום שנה ו3 חודשים אחרי אני לא רוצה לשנות כלום . ועוד חודשיים גם מתחתנים אז כרגע אנחנו יותר ישנים ביחד כי כל הזמן אנחנו בריצות לארגונים .

 

[פץ ולולי]

במשך קרוב ל-3 שנים

היינו עושים שבוע שבוע (שבוע אצלי שבוע אצלו פחות או יותר) ויום אחד פשוט נמאס לי לנדוד, מה גם שלא כ"כ הסתדרתי עם בני ביתו, ואצלי גם היה יותר מקום, אז פשוט יום אחד אמרתי שאני מעדיפה שנהפוך את הבית שלי לבסיס הקבע (יחד עם אבא שלי). גרנו שלושתנו תקופה ביחד ואז כשהתחתנו עברנו לגור רק שנינו יחד. לא ממש עשינו תאום ציפיות באף אחד מהשלבים כי הם היו מעין זרימה טבעית כזאת משלב לשלב ופשוט התמודדנו עם המציאות כפי שהיא. בגלל זה גם לא היה שלב של חלומות ודמיונות של איך יהיה.... המציאות- נפלאה

 

[כבשה200]

אנחנו

עברנו לגור אחרי חודש יחד (!) הרעיון היה שלו אבל הזמן היה מתאים - גם הוא וגם אני חיפשנו דירה אחרת (אני גרתי עם שותפים) והוא פשוט הציע ואני הסכמתי היו חששות, בעיקר לאור העובדה שהיינו ממש קצת זמן ביחד אבל שנינו לקחנו את הסיכון וזה השתלם לנו

אין כמו לחזור הביתה לדירה שלנו, ולא מזמן גם עברנו לדירה גדולה יות רועכשיו יש לנו ממש בית

ואין ספק שאין כמו ללכת לישון ביחד כל ערב ולמרות שלא יוצא לנו להתראות במשך היום עד 10 בלילה בערך , השעות של הערב הם השעות הכי טובות של היום.

 

[tuti f]

לגור איתו

עברנו לגור יחד אחרי חצי שנה יחד בדיוק

לא זוכרת של מי היה הרעיון אבל זה היה משהו שדיברנו עליו וידענו שאולי יקרה ביום מן הימים

לפני שעברנו לגור יחד חלמתי שזה יהיה הכי אידיאלי שאפשר שנחייה כמו זוג יונים מההתחלה ושהכל יהיה ורוד

בפועל ...לא הכל היה ורוד ובהתחלה היו ימים שפשוט רציתי הביתה אל ההורים . היה לי קשה לעזוב את הבית ולמען האמת גם לא ערכנו תיאום ציפיות דבר שהביא לכמה פיצוצים וכעסים היום...אחרי תשעה חודשים של מגורים יחד כבר למדנו להכיר את הקריזות אחד של השני ( ופה בעיקר מדובר על מחלת הניקיון שלי) ותכלס ....הכי כיף זה לישון איתו , לקום איתו בבוקר ואם יש זמן אז לשתות איתו כוס קפה אנחנו גרים במקום שהוא מעין צימר ( יחידה נפרדת בשטח של ההורים שלו) והאמת זה סוג של חממה וגן עדן לצערי וגם לשמחתי אנחנו עוזבים בעוד חצי שנה לדירה אחת במרכז העיר ואני בטוחה שיהיה כיף גדול !

 

[אמא בנשמה]

אחרי שלושה חודשים שהיינו יחד ידענו

שאנחנו עוברים לגור יחד, בפועל, זה קרה לאחר 7 חודשים, בגלל מרחק מהעבודה שלי העניין היה מסובך מדי. יש בעיות כגון, הנקיון שידעתי כבר מההתחלה שיהיה באחריותי, למרות שלא רציתי, אבל ראיתי איך הדירה שלו מסודרת וידעתי שאאלץ להיות האחראית. חוץ מזה, לא עבדתי כשעברתי לגור איתו, אז זה לא נורא הפריע לי, בכל מקרה הייתי כל היום בבית. בהמשך צצו בעיות אחרות, אבל לא ממש טראגיות, עיקר הקשיים החלו כשעברנו לאחר מעל חצי שנה למקום מגורים אחר והוא הוריד את מינון ההשתפות בעבודות הבית.

 

[חופשית ומאושרה]

לגור איתו...

בשבועות האחרונים אני כותבת כאן חוויות מהמעבר לגור יחד. עברנו לגור יחד אחרי שנה וקצת של חברות. אם לא היה את העניין הכלכלי - כלומר, אם הייתי יכולה לעבוד במשרה מלאה, אני די בטוחה שזה היה קורה כבר לפני שנה, כשלחבר שלי נגמר החוזה של הדירה הקודמת שלו והוא חיפש דירה חדשה. היו לנו דיבורים על זה באוויר, אבל לא חשבנו על זה בכלל כי מבחינה כלכלית לא חשבתי שאהייה מסוגלת לעמוד בזה. של מי היה הרעיון -> שנינו. איזה חלומות היו לי... שנהנה ביחד כל אחר צהריים בחצר שלנו, נאמץ כלב וכל הזמן נהייה פוצי מוצי. מה שהתנפץ לי בפנים זה שבגלל הצורך בכסף אני עובדת במשרה מלאה + 2-3 ערבים בשבוע, אז כמעט ואין לנו את הזמן הזה ביחד, וגם גיליתי שאחרי שעוברים בידח זה לא רק פוצי מוצי, יש גם מריבות, וזה עוד יותר קשה כי אני לא יכולה לברוח לבית של אמא ולהגיד לו - "אני לא באה לישון אצלך" כדי להירגע לילה אחד. מצד שני, החיובי בזה שזה מכריח אותנו לדבר אחד עם השני ולהוריד את הכעסים לפני השינה, אחרת קשה נורא לישון באותה מיטה עם מישהו שאת כועסת עליו/הוא כועס עלייך.

 

[חופשית ומאושרה]

ואיך המציאות...

המציאות מדהימה, כייפית, אין כמו להסתובב בבית בתחתונים

יש לנו את הפרטיות שלנו, השקט שלנו... היחסים שלי עם ההורים מאוד השתפרו, והיחסים שלנו עוברים עכשיו מגה-שידרוג...