חמש תחנות התרבות של אוהד חיטמן

חמש תחנות התרבות של אוהד חיטמן

הזמר הצעיר מונה את הדברים שגורמים לו לבכות: מיוני רכטר ובילי ג'ואל עד סבא אברהם האהוב אוהד חיטמן, 27, אחיינו של עוזי חיטמן ז"ל, הוא גבר רגיש במיוחד שרוצה להגיע רחוק וגם משיק השבוע אלבום חדש "העיקר זה הרומנטיקה", יוני רכטר בשנת 1991 ראיתי בטלוויזיה מופע מתוך "פסטיבל ישראל" משירי יוני רכטר. אני זוכר שהחסרתי פעימה והתמלאתי השראה מכמות ואיכות הכישרון המוסיקלי שהובע במופע הזה. כתלמיד תיכון צעיר וכנער מתבגר חולמני (...עד היום אני כזה...) הבנתי שאני "חייב" שגם לי יהיה ערב מוסיקלי שכזה, שבו "אסכם" את פועלי המוסיקלי עד אז ואכן, כרסיטל סיום במגמת המוסיקה בתיכון "תלמה ילין", הפקתי מופע שכלל 30 נגנים ו- 8 זמרים. מהמופע שלי לא שרד אף שיר... מצד שני, על החוצפה והתעוזה, אני גאה עד עצם היום הזה. יוני רכטר ועוד רבים וטובים ממוסיקאי ארצנו הינם מקור עוצמה תמידי עבורי באפשרות להיות מוסיקאי אמיתי, משפיע ונוגע. "She's always a woman to me", בילי ג'ואל בילי ג'ואל הוא מודל עבורי לרמה המקצועית אליה אני שואף כיוצר, כזמר וכפסנתרן. אין לי ספק שהשיר שציינתי הוא השיר האהוב עלי מכל שיריו. אני זוכר שכשמעתי אותו לראשונה, זלגו דמעות מעיניי (...עניין שעוד ישוב בתחנת התרבות הבאה שלי...). הפשטות והכנות שבלחן, תוך שילוב של כתיבה אסוציאטיבית וקולחת של הטקסט, שירה מרגשת ולא מתלהמת והעיבוד האינטימי והלא מתיימר הן השילוב המנצח עבורי בשאלה "מהו שיר מושלם". אני נפעם בכל פעם כשאני שומע את השיר המושלם הזה ובכלל את בילי ג'ואל. איזה כיף שיש לי לאן לשאוף. "סינמה פרדיסו" אני חושב שצפיתי בסרט המופלא הזה יותר מ-50 פעמים, ושהאזנתי לפס הקול המרגש של המלחין אניו מוריקונה יותר ממאות פעמים (כבר אמרתי שאני רגשן?). כביכול, סיפור די סטנדרטי על אהבה ראשונה, על חברות מיוחדת ועל האהבה האמיתית לאמנות. מבחינתי, כל פעם כשאני צופה בסרט ובמיוחד מקשיב לפס הקול, אני מרגיש כאילו העולם עוצר מלכת ואני נשאב מהמציאות אותה אני חי אל תוך עולם מרגש של פנטזיה וחלומות. חוץ מזה, וידוי אישי, כאדם שרואה בדמעות כמקור עוצמה ושחרור הנפש, לפעמים אני מוצא את עצמי נוסע אל חוף הים (במיוחד בלילה) ובין רחש הגלים ודומיית וחשכת הלילה, אני עוצם את עיניי ומקשיב לפס הקול של הסרט מתוך ידיעה ברורה שאגיע לפורקן רגשי מוחלט ואתמלא בתעצומות נפש חדשות ורעננות. שווה לנסות. מורים למוסיקה ומוסדות מוסיקליים ידע זה כוח. נקודה. אציין במיוחד תחנות כמו תיכון "תלמה ילין", צעירי תל-אביב, להקות צבאיות, ביה"ס למוסיקה "רימון" והאקדמיה למוסיקה בירושלים. הנאתי הגדולה ביותר היא לגלות תוך כדי תהליך הלימוד עד כמה אני לא יודע (ויש הרבה...) ובכך להגדיל את טווח החלומות והאפשרויות אליהן אני שואף. כמו כן, ישנה רשימת מורי דרך מאוד מאוד ארוכה שעיצבה, מעצבת ותעצב אותי כל ימי חיי. הרשימה הארוכה עלולה ליגע אתכם, קוראים יקרים, על כן אחסוך אותה מכם ואשמור אותה לנאום הזכייה בפרס ה"גראמי" (פרסי המוסיקה) בשנת 2020. סבא אברהם חיטמן ז"ל הגיע זמן סיפור: סבא אברהם היה אדם ענו, אמן בנפשו וירא שמיים. הנכד אוהד (שזה אני), בן ה-8 אהב את סבא אברהם בכל ליבו ובמיוחד אהב להתמקח ולהתווכח איתו בכל עניין שבעולם. סבא אברהם הציע לאוהד (שוב אני) עסקה שעתידה להיות עסקת חייו; במשך שנה שלמה עליו היה להגיע בכל שבת לבית הכנסת ולשיר את "שיר הכבוד" (אנעים זמירות) בפני ציבור המתפללים ובתמורה יקנה הסב לנכדו האהוב פסנתר. אוהד הקטן השקים קום במשך 52 שבתות ומילא את חלקו בעסקה, בזמן שמשפחתו בחרה לנפוש את השבת במנוחה ובבטלה גמורה. עברה שנה, אוהד הקטן מילא את חלקו בעסקה וסבא אברהם שהיה איש ישר, עמד בחלקו גם הוא ורכש עבור אוהד הקטן פסנתר. בזכות סבא אברהם, שאליו אני כל-כך מתגעגע, קיבלתי את הכלי איתו אני מוציא מעצמי את האמת הכי אמיתית, החבר הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי לכל חיי ואת המוסיקה שממלאת אותי בכל נים ונים בנשמתי. מאתר NRG
 
למעלה