חפץ מעבר

[מאי ח]

חפץ מעבר

לפי הספרים, שהוא שלב, הילד מאמץ לעצמו חפץ מעבר הילד שלי (מגיל אפס לא מתאים לשום ספר תודה לאל) עוד לא פיתח לעצמו תלות כזו בחפץ מסויים.. האם יש עוד אימהות שאצלם אין חפצי מעבר? האם כדאי לעודד את הילד לאמץ דובי מסויים או ``לוותר`` לו? אין לךי שום בעיה שאין לנו חפץ שצריך להיכנס לפאניקה אם הוא נעלם, אני שואלת בשביל ידע כללי.

 

[לאה_מ]

לנו אין חפצי מעבר

בכל אופן, לשני הגדולים לא היו. אולי אורי יהיה שונה. צריך גם להיות נורא מסודרים כשיש חפץ כזה, לא לאבד אותו, חו``ח, ולא לשכוח לקחת אותו לכל מקום... זה לא ממש מתאים לנו. כנראה שיש סיבה מדוע הילדים שלי לא מצאו להם חפצי מעבר. יש חיים (ואפילו טובים) גם בלי חפצי מעבר.

 

[רותי&ע]

בן כמה הילד ?

הילד שלי רק בגיל של יותר משנה וחצי אימץ לעצמו בצורה מוגבלת חפץ מעבר (שמיכה, אחת מתוך כמה ורק בבית). אז כנראה שיש כאלה שמאמצים מוקדם יותר, מאוחר יותר או בכלל לא. אם זה לא חסר לו אז למה שזה יפריע לך ?

 

[דיקצ shem]

גם אצלינו אין חפץ מעבר (שנתיים + 7)

 

[אפרת_ח]

לנוני אין חפץ מעבר ואני לא חשה בכל

בעיה או חיסרון. לעיתים היא גוררת אתה איזה חפץ למס` שעות/ימים, אבל שום דבר לא ``נתפס``.

 

[לימור אמא של נמרוד]

גם אני חשבתי שפיספסנו את הענין

עד שהעירו את תשומת ליבי שלנמרוד יש את חפץ המעבר האידאלי שלא נעלם או מתבלה וקל לניקוי - תנוך אוזן ימין שלו. תנסי לשים לב האם יש לו איבר או תנועה או תנוחה בה הוא מתמיד בזמנים בהם ילדים אחרים משתמשים בחפץ מעבר, אולי גם הוא מצא תחליף?

 

[עדי של יובל]

ואיך אתם מגדירים חפץ מעבר?

ואני שואלת בעקבות הדברים של לימור של נמרוד... לא שמתי לב שליובל יש איזה חפץ מעבר, אבל כמו שלימור אמרה...זה יכול להיות איבר בגוף שלנו נראה טריוויאלי... אז מתי משתמש הילד בחפץ המעבר? לאיזה צורך?

 

[נעה גל]

הנה כתבה על חפץ מעבר

וגם לאורן אין חפץ כזה.... יש לה אצבע בפה. קישור קבוע לכתבה הזו נמצא באתר של הפורום.

 

[יונת ש.]

גם לבן הקטן שלי לא היה

אבל הוא היה צמוד אלי כשהוא היה קטן. עכשיו בגיל שנתיים וחצי הוא סובל מעודף עצמאות מדאיג.

 

[mom&shaked]

חפץ מעבר

שקד אימץ לעצמו שמיכה וזהו חפץ המעבר שלו מגיל מאוד קטן (היום שנה וחצי), הוא גורר את השמיכה לכל מקום בבית בלבד! והיא עוזרת לו להירדם. יש לו חפץ נוסף וזה האוטו שלו שהוא מקפיד לקחת לכל מקום, אבל באמת לכל מקום : לגן, לאמבטיה, לנסיעה במכונית, למיטה, לכיסא האוכל, לגינה וכו`... על החפץ הזה הוא בהחלט לא מוכן לוותר! ין לי בעיה עם זה ואני מקפידה לקחת את האוטו שלו לכל מקום שיוצאים (שזה לא כל כך קשה כי הוא כל הזמן ביד שלו) ובמידה ושוכחים יש לי מכוניות דומות (פחות או יותר) במקומות שונים, כך שהשד אף פעם לא נורא כל כך. דעתי האישית היא שאם לילד אין חפץ מעבר לא צריך להתרגש מזה.

 

[michal@gal]

חפץ מעבר מאד עוזר

עדי היתה מסתובבת עם חיתול בד כחפץ מעבר, מגיל מאד קטן. זה היה חפץ מעבר מאד נוח כי כל חיתול בד התאים ולא היה חשש שילך לאיבוד. קרן אימצה לעצמה חפץ מעבר יותר פרקטי, מוצץ, והיה לה מוצץ אחד בפה ואחד ביד.

 

[חנה בית הלחמי]

סליחה על הבורות - מה זה חפץ מעבר ?

 

[כרמית מ.]

אם הוא ירצה חפץ מעבר, הוא כבר ימצא.

אני חושבת שזה מאד שונה מאחד לשני. יש ילדים עם ``חפץ מעבר`` קלאסי שצמוד אליהם כל הזמן, בלתי ניתן להחלפה (גם בחפץ זהה), ומיצג עבורם את אמא כשהיא לא נמצאת. יש ילדים שיש להם חפץ שהם רגילים/אוהבים לישון איתו, יש ילדים שמאמצים תנועה מסוימת או ליטוף איבר מסוים (כמו תנוך או שערות) כהרגעה עצמית (שזה בעצם אחד מתפקידי חפץ המעבר) ויש כאלה שאין להם כלום. כל עוד מאפשרים לילד להוביל (ולא ``מעלימים`` לו את החפץ שבחר, למשל) - אז זה בסדר גמור. אצלנו יש ``ספק חפצי מעבר`` - כמה חפצים שאוריין אוהב לישון איתם (חיתול בד, פילי, ``דובי דוב`` (שהוא בכלל בובת חתול)) וגם מוצץ, אבל הם יותר ``חברים אהובים`` מאשר חפץ מעבר קלאסי. כנ``ל גם למיתר (ארנבי בבית, דובי בפעוטון) ואצבעות. בתקופות מסוימות גם מלטפת את עצמה בצורה קבועה (בשיער או בלחי). אני לא לגמרי בטוחה שהם עונים להגדרה חפצי מעבר (אולי למעט החיתול, וגם אותו, אין בעיה להחליף כל שבוע), אבל זה לא ממש משנה - הם אוהבים אותם, וזה העיקר. ההגדרות נועדו לספרים...