טיפול בחרדות בילדה בת 3
שלום, בתי בת 3 עוד מעט. מגיל קטן מאוד שמנו לב שהיא מתנהגת בקיצוניות, אם אפשר להגיד, במצבים מסויימים. יש לה פחדים מחיות, מהמולת אנשים, מרעשים גבוהים. היא די סגורה עם אנשים שהיא לא מכירה. מה שכן מדאיג אותי הוא שהגננת בגן מספרת לי שלמרות שההתנהגות שלה בגיל הזה אופיינית לגילאים אלה, היא עדיין מוקצנת בסיטואציות מסויימות. כמו למשל: כשיוצאים לטיול בטבע ליד חיות היא מאוד מאוד חרדה, כשמגיעים קבוצת אנשים שהיא לא מכירה, היא מאוד נלחצת, השבוע למשל הגננת הוציאה 2 בובות ציפור דרור כדי להמחיש סיפור והילדה שלי מאוד נלחצה. אני מנסה להזכר בכל מיני מקרים שגורמים לה לחרדות, ולפעמים אפילו לזיעה קרה עם בכי חזק. אני כמובן מנסה להכניס בה בטחון, לא מכריחה אותה להמצא במקום שלא נוח לה, לא טוב לה, אך מצד שני, אני לא בטוחה שאני עושה מספיק או חוקרת מאיפה החרדות האלה נובעות. אני ובעלי מדברים על זה כל הזמן ומנסים לחשוב/להזכר אם עברה עליה טראומה או חוויה לא נעימה בעבר, אך אני לא זוכרת שום מקרה כזה שהיה בנוכחותי. באופן כללי, בתי היא ילדה מאוד פעילה, שובבה, חכמה, קליטה מהירה, חייכנית, מפותחת מאוד יפה לגילה, מכל הבחינות, אך במצבים האלה אני לא יודעת איך להגיב ואיך לטפל, אם בכלל. אני מתארת לעצמי שכאשר היא נמצאת בחרדות זה מאוד מתסכל ואולי גם יכול להשפיע לטווח הרחוק. אני יודעת שבתקופה האחרונה (בחודשים האחרונים) יש שיפור משמעותי בהתנהגות שלה. היום היא כבר מוכנה לשמוע הופעות בווליום גבוה, מוכנה להכנס לגני חיות, נפתחת טיפה יותר בפני אנשים. הרבה פעמים היא אומרת בקול רם "אני גיבורה, אני לא מפחדת". היא חוזרת על זה שוב ושוב. רציתי בבקשה לשאול/לקבל עצה מה אפשר לעשות כדי לעזור לה. בתודה מראש!
שלום, בתי בת 3 עוד מעט. מגיל קטן מאוד שמנו לב שהיא מתנהגת בקיצוניות, אם אפשר להגיד, במצבים מסויימים. יש לה פחדים מחיות, מהמולת אנשים, מרעשים גבוהים. היא די סגורה עם אנשים שהיא לא מכירה. מה שכן מדאיג אותי הוא שהגננת בגן מספרת לי שלמרות שההתנהגות שלה בגיל הזה אופיינית לגילאים אלה, היא עדיין מוקצנת בסיטואציות מסויימות. כמו למשל: כשיוצאים לטיול בטבע ליד חיות היא מאוד מאוד חרדה, כשמגיעים קבוצת אנשים שהיא לא מכירה, היא מאוד נלחצת, השבוע למשל הגננת הוציאה 2 בובות ציפור דרור כדי להמחיש סיפור והילדה שלי מאוד נלחצה. אני מנסה להזכר בכל מיני מקרים שגורמים לה לחרדות, ולפעמים אפילו לזיעה קרה עם בכי חזק. אני כמובן מנסה להכניס בה בטחון, לא מכריחה אותה להמצא במקום שלא נוח לה, לא טוב לה, אך מצד שני, אני לא בטוחה שאני עושה מספיק או חוקרת מאיפה החרדות האלה נובעות. אני ובעלי מדברים על זה כל הזמן ומנסים לחשוב/להזכר אם עברה עליה טראומה או חוויה לא נעימה בעבר, אך אני לא זוכרת שום מקרה כזה שהיה בנוכחותי. באופן כללי, בתי היא ילדה מאוד פעילה, שובבה, חכמה, קליטה מהירה, חייכנית, מפותחת מאוד יפה לגילה, מכל הבחינות, אך במצבים האלה אני לא יודעת איך להגיב ואיך לטפל, אם בכלל. אני מתארת לעצמי שכאשר היא נמצאת בחרדות זה מאוד מתסכל ואולי גם יכול להשפיע לטווח הרחוק. אני יודעת שבתקופה האחרונה (בחודשים האחרונים) יש שיפור משמעותי בהתנהגות שלה. היום היא כבר מוכנה לשמוע הופעות בווליום גבוה, מוכנה להכנס לגני חיות, נפתחת טיפה יותר בפני אנשים. הרבה פעמים היא אומרת בקול רם "אני גיבורה, אני לא מפחדת". היא חוזרת על זה שוב ושוב. רציתי בבקשה לשאול/לקבל עצה מה אפשר לעשות כדי לעזור לה. בתודה מראש!