טרגר קשה מזהיר

טרגר קשה מזהיר

סבא עשה איתי אהבה שהייתי ילד או שזו לא אהבה ובעצם פשע ? הוא אהב אותי ? או שהוא ראה בי רק כלי ? או שהוא פשוט כל כך אהב עד שהוא לא יכל להתאפק ? סלחתי לו מזמן ואני גם לא מזכיר את זה אף אחד לא יאמין לי אבל זה בא בסיוטים אני רואה אותו חצי מפלצת תופס לי את הידים נושף עלי ועולה עלי זה חוזר שוב ושוב לא ידעתי לדבר אז הייתי אוטיסט שלא יודע לדבר והוא עשה ככה למה ? אולי הוא פשוט היה חולה אולי זו מחלה שאין לה רסן הוא קבור 11 שנה מתחת לאדמה ואני עוד אכול רגשות אשם שלא יכולתי לראות אותו באפיסות כוחו בבית אבות נכה ולא מדבר כמוני אני כועס על עצמי שלא הייתי שם בשבילו כי באמת אהבתי אותו גם ללא מילים הוא לא אשם הוא השתגע חטף אירוע מוחי וזהו אין מה להאשים אדם כזה הוא לא שלט בעצמו ולי אין זכות לשפוט ולדבר הוא לא אשם
 

אופירA

New member
מנהל
זכותך וחובתך להגן על נשמתך

גם אם אף אחד לא אשם.
אתה לא יכול לראות את הסבא בבית אבות, בגלל הטראומה מהילדות - אז אתה לא יכול, ואין לך חובות כלפיו.
יש לך חובה כלפי עצמך וכלפי נפשך, לשמור עליה שפויה ובריאה. לרפא את סבלה.
אין שום סיבה לרגשות אשם.
הוא לא אשם. ואתה בוודאי ובוודאי שלא אשם.
אין פה אשמים. יש פה תפקידים. תפקידך להגן על נפשך.

אם מישהו טובע שלא באשמתו, ואינך יכול להצילו - אינך יכול להצילו ואינך יכול לסכן את חייך כדי לנסות לעשות מה שאתה לא יכול.
זה בכלל לא קשור לכך שהוא אשם או לא בטביעתו.
 
נכון אני מבין את זה

שכלית אבל רגשית זה עדיין מציק לי קיצור מקווה שאם הזמן הרגש הזה יתקהה תודה לך על התגובה והעזרה
 
למעלה