החוויה שלי
בעשר חיכיתי בפתח "קומיקס וירקות" עם תוכנית מגובשת אלו חוברות להשיג. כבר שהגעתי הבנתי שזה היה רעיון של יותר מאדם אחד. ההמון שצבא על קינג ג`ורג` גדש את הכניסה לחנות (כמובן, חשבתי. וכשאני מגיע לדואר או לקופת חולים פותחים שם בזמן? הם צריכים להתארגן) כדי לא להדרס בידי ההמון שהלך והצטבר עזבתי את המקום וחיכיתי שהמעריצים האמיתים ילכ ו והתחרות תהיה קטנה יותר. יצאתי לסבוב של שעה וחצי במהלכו גם נדדתי לחפש את הקומיקאזה -שפתחה דוכן חד פעמי בסנטר, אבל שם זה כבר היה מאוחר מידי. כשהגעתי חילקו 2 חוברות מתוך המלאי כי הכל כבר אזל.
אחרי שעה וחצי התבדיתי.קהל הקומיקס שילש, ריבע והחמיש (אם יש מלה כזו) את עצמו. הצובאים על שולחן-קומיקס-חינם הלכו והתרבו ואני נאלצתי להתפתל כאלו הייתי ריד ריצ`רדס בפעולה נועזת רק בשביל להגיע לשולחן. הקהל לא קטן.
הקומה שלהם כן. מצאתי את עצמי בין בני עשרה רבים שהבריזו משעורי טריגונומטריה כדי להגיע ליום הזה . אמנם מדובר בפלח אוכלוסיה שאני לא ממש מסתדר איתו, אך היתרון שלהם הוא שאפשר להושיט יד מעל הראש שלהם כדי להגיע לחוברת הנכספת .
איכשהו המטרה הושגה. את חוברות החינם השגתי. אמנם חוברת החנם של סופרמן נגמרו , אך ממילא החרמתי את סופרמן מאז ששינו את העיצוב שלו ללא שנתתי אישור לכך.
השלב הבא היה להכנס לחנות. אך לא היה ממש לאיפה להכנס, היה תור מיוחד כדי להכנס לחנות המפוצצת, תור שלא זכור לי שראיתי מאז שהגעתי לעשות קניות מזון בערב ראש השנה. ויתרתי על הכבוד. כך אני אחסוך כסף- נחמתי את עצמי. הרי 100 אחוז הנחה זה הרבה יותר מ15 אחוז הנחה.