"יוצאים לפרסומת אחת וחזרנו ... למוטב" - "השיפוצניק

בעיית השיחות בטלפונים הניידים

היא שם כללי לבעיות ספציפיות שעולות מהשיחות האלה למשל הקולניות.

לגבי האדיבות אפשר להיות לא אדיבים ביותר מצורה אחת. למעשה יש דרכים רבות להיות לא אדיבים והדבר לא בהכרח מתבטא ב- "עזוב אין לי כוח" או באי השבת אבדה. הטענה המקורית הייתה על פניות ומענים בשיחה בדיבור ולא על השבת אבדה. השבת אבדה לדעתי לא שייכת לתחום של נימוס ואדיבות, אלא לתחום של עזרה וסיוע ובזה אולי יש יתרון לישראל.

בחו"ל נסיעות ברכבת הן ארוכות לפעמים בגלל המרחקים אבל מהתרשמות ששמעתי אין שיחות טלפון קולניות מתמשכות. ממה ששמעתי השימוש בטלפונים ניידים הוא יותר מצומצם מאשר בישראל והשיחות הן יותר קצרות וענייניות. בכל זאת נוסעים ברכבת מסתדרים בלי להעביר את הזמן בשיחה ארוכה בטלפון.
 

evanescent

New member
השאלה אם נסיעות

ארוכות זה דבר שרגילים לעשות שם כל יום בדרך לעבודה או לימודים או מפגשים חברתיים ובחזרה או פעם בהרבה זמן כשנוסעים למקום מרוחק למטרה לא תדירה במיוחד? מכיוון שהתחבורה הציבורית באירופה הרבה יותר יעילה אני מניחה שאנשים שמשתמשים בה שם מבלים הרבה פחות זמן בנסיעות למטרות יומיומיות. וחוץ מזה אני לא טענתי שלא יסתדרו אלא שזה יקשה על החיים יותר ולכן איסור יהיה אקט לא נחמד.

אני חושבת שאם בעזרה וסיוע יש יותר יתרון לישראל זה הרבה יותר שווה מנימוס ☺. לא אכפת לי שהדיבור יהיה יותר מעשי ולא ישקיעו במילות טקסיות שממילא הרבה פעמים לא מבטאות משהו אמיתי, אם יש יותר מוכנות לעזור לזולת ואכפתיות חברתית.

אלו עוד בעיות עולות בשיחות בטלפונים נידים מעבר לקולניות שלא עולות בשיחה בין שני אנשים שנוכחים במקום במרחב ציבורי?
 
לגבי הפרסומת המדוברת

בינתיים קיבלתי דיווח מאישה שצפתה בפרסומת שהתנהגות הילדה שם נראית לא הכי מנומסת בעולם. התנהגות מתנשאת. אמנם היא לא חושבת שזו אלימות אבל זאת התנשאות. לדעתה הדבר מקבל רושם מהאינטונציה. ההתנשאות היא משהו שלא נובע מתוכן הדברים לכן קשה באמצעות מלל להבהיר מה לא בסדר שם אלא צריך לצפות ולשמוע איך היא מדברת כדי להבין את הבעייתיות בהתנהגות שלה. הטון והמוסיקה של הדברים לא נעימים לאוזן.

לפחות ככל שמדובר ברכבת בישראל מניסיוני זו תחבורה יעילה. הדיוק בלוח הזמנים הוא טוב.

לא לדבר שיחות ארוכות בטלפון נייד יקשה רק אם אלטרנטיביות של פעילות אינן בעלות ערך עבורה. למשל, אפשר לנהל תקשורת כתובה, במיילים למשל. אפשר לקרוא. אפשר לשחק במשחקי מחשב, אפשר לגלוש באינטרנט. היות וקיימות חלופות לשיחה ארוכה וקולנית בטלפון נייד הדבר לא בהכרח יקשה עם מוצאים ערך בפעילות החלופית.

אני לא מבין למה צריך להכריע בין עזרה וסיוע לבין נימוס כאשר אפשר ורצוי להשיג את שניהם. זהו לא משחק שסכומו אפס [zero sum game] שצריך לבחור רק באחד מהם. זהו משחק שסכומו חיובי [positive sum game] של win-win אפשר שגם תהיה עזרה הדדית וגם יהיה נימוס ואחד לא סותר את השני.

חוסר נימוס, השאלה לאיזו דרגה הוא מגיע אבל הוא פוגע באיכות הסביבה האנושית. הדבר משפיע על איכות החיים. כפי שטוב שתהיה איכות סביבה פיזית במובן של סביבה נקייה כי יותר נעים להתקיים ולפעול בסביבה כזאת כך יש תועלת באיכות חיים עקב סביבה אנושית, נעימה, מכבדת. חוסר נימוס יכול להיות גם פוגעני מבחינת פגיעה בכבוד האדם אם מתייחסים למישהו בגסות בחוסר טקט.
האם תגידי לא אכפת לי לחיות בסביבה מלוכלכת העיקר שתהיה עזרה הדדית? למה אחד קשור לשני?

מניסיוני לא התרשמתי שאת אדישה לחוסר נימוס בפורום

מה פירוש לא אמיתי? האם כל איפוק הוא לא אמיתי? אם למישהו יש חשק להכניס למישהו סטירה והוא מתאפק האם הוא לא אמיתי כי הוא לא ביטא את האמת הייצרית שלו? כנ"ל אם למישהו יש חשק להגיד דברים מגעילים והוא מתאפק האם הוא לא אמיתי כי הוא לא אמר את מה שהוא חושב? לדעתי הנימוס פירושו איפוק והאידיאולוגיה העומדת מאחוריו היא שאדם לא צריך לבטא את כל מה שהוא מרגיש כאשר הדבר נעשה בדרכים פוגעניות.

מניסיון אנשים שמדברים על אמיתיות מדברים על כך פעמים רבות כאשר הם נמצאים בצד הלא מנומס מצידם. אבל אם חלילה לא מנומסים כלפיהם אז הם הרבה פעמים מראים סימני אי שביעות רצון ופגיעה.

לך לא אכפת שלא ישקיעו באדיבות אבל לבני אדם אחרים החיים כן יותר נעימים כשהם באינטראקציה אדיבה.

האם לא אכפת לך שיחתכו אותך בנהיגה?

האם לא אכפת לך שאם את רוצה לקרוא ברכבת ומישהו מדבר בקול רם בטלפון [או לא בטלפון] ומפריע לך להתרכז?

האם לא אכפת לך שמוכר בחנות יגיד לך שאת צריכה לרדת במשקל? אני נתקלתי בהערה כזאת. לא כלפי אבל ללקוח שהיה איתי בחנות.
 

evanescent

New member
סליחה אבל מה שאתה מציג כאן

כאילו זו העמדה שלי לא מיצג את עמדתי בדיון, נראה שאתה מתעלם מחלק מהדברים שנכתבו. אני כתבתי בפירוש שנימוס לדעתי יותר נחמד אז למה אתה מתעלם וכותב שאני אדישה לחוסר נימוס? מי שאדיש ירגיש יותר נחמד כשמנומסים? זה לא מתאים להגדרה של אדישות. אני כתבתי שזה לא העיקר ושבמקרה הזה מפריזים בחשיבות של הנימוס (אם נסחפים ממה שהיה בפרסומת המדוברת ספציפית לסיבה שיש אלימות בבתי ספר וכו'). אז למה לא להתיחס לזה כפי שנכתב?

הדוגמאות שאתה נותן כאן לא מתאימות למה שדיברתי עליו כחוסר נימוס. בפרסומת אין מילות גנאי ואין המלצות שחודרות לתחום הפרט ואין הפרעה לא לגיטימית לעיסוק כלשהו ואין סיכון חיים וגם אין אלימות כלשהי. אני מתכוונת שלא אכפת לי שלא יטרחו להוסיף מילות נימוס כדי לעדן במיוחד אם יש עזרה הדדית וכו', לזה התכוונתי בכך שהדיבור יהיה מעשי יותר. נניח אם אני שואלת מישהו אם הוא יודע איפה זה מקום מסוים אז לא אכפת לי שהוא יגיד לי פשוט "לא" במקום "אני מצטער אבל אני לא יודע, היתי רוצה לעזור לך אבל אני לא יכול." או שאנשים זרים שחולפים על פני יגידו לי שלום ובוקר טוב...ואם מישהו אומר "אצלי בבית רק...משהו" אני אפילו לא רואה בזה התנשאות אלא משפט לגיטימי לגמרי.

אולי אתה לא יודע אבל רכבת ישראל לא מגיעה לרוב המקומות בתוך הערים והרבה מהנידות היומיומית בישראל מתקים באוטובוסים, שם הענינים לא כ"כ יעילים ולא רק מבחינת זמנים.
 
לא זכרתי שכתבת שנימוס יותר נחמד

אני מתנצל כתבת את זה באחת ההודעות הראשונות ולא באחרונות ולא זכרתי.

יש שתי טענות בקשר לנימוס. טענה אחת היא שבחו"ל יש יותר נימוס ויותר אדיבות מאשר בישראל. הטענה הזאת לא גוררת שבישראל המצב הוא בלתי נסבל, אלא שהוא פחות טוב מאשר בחו"ל.

טענה שנייה של הסוציולוג עוז אלמוג שהמצב בישראל בלתי נסבל. לא רק שאין שימוש בקודים ואדיבות שהיא יותר נחמדה, אלא יש ממש פוגענות ולדעתו הדברים הולכים לקראת נקודת רתיחה ואפילו אנשים עוזבים ויעזבו את הארץ בגלל מצב הנימוס בישראל. לכך מתווספת טענה שהמצב הוא לא בלתי נסבל במערב. אני מבין שמניסיונך זה לא המצב, אבל יש כאן התרשמויות מנוגדות. ההתנסות שלו גם כחוקר היא שמצב הנימוס בישראל נורא ואיום.

אני לא חושב שנימוס דורש השקעה מרובה ברמת הפרט, כך שהוא לא יכול להתווסף לעזרה הדדית. נימוס דורש שינוי גישה לכיוון של הכרה בחשיבותו. ברגע שמכירים בחשיבותו אז מתנהגים בהתאם.

שאלת ההשקעה בנימוס תלויה בדיאגנוזה עד כמה חושבים שהמצב הנוכחי רע. אלמוג טוען שהמצב הנוכחי גרוע לכן לדעתו צריך להיות פרויקט לאומי להגברת הנימוס באופן דומה לפרויקט למען הגנת הסביבה. כאן מדובר בהגנת הסביבה האנושית-חברתית ולא הגיאוגרפית.
 

evanescent

New member
אתה גם כותב שאתה לא מבין

למה צריך להכריע...אבל מי כתב שיש צורך להכריע? אני לא כתבתי את זה. אני הוספתי דעה שמתקשרת לנושא שאם המצב הוא בישראל ככה ובמקום אחר ככה אז בישראל יותר "שווה" מהבחינה החברתית.

אני לא קובעת אם יש צורך לבחור או או אבל אם כבר הגעת לזה אולי ישנה אפשרות שמהבחינה הפרקטית לחברות אנושיות יש צורך לבחור. למשל אין סיבה שתהיה הנחיה שחיבים להתמקד בידיעת שפה אחת או שתיים ולא מעבר אבל מהבחינה הפרקטית זה מה שרוב האנשים יכולים ופנויים אליו אז מעשית יש צורך לבחור. מה שקובע את האופי של חברה שלמה מבחינה חברתית אלו היכולות החברתיות של רוב האנשים בה או הממוצע ואולי יש מגבלות ליכולת האנושית גם מהבחינה הזאת כך שמעשית יש צורך לבחור בין נכונות רבה יחסית לעזרה לבין השקעה בהרבה גינוני נימוס (ושים לב שאני מעלה את זה כאפשרות ולא טוענת שזה המצב).
 
לא כתבתי שכתבת שצריך להכריע

כתבתי שלא צריך להכריע. אם את מסכימה איתי אז למה שלא תכתבי "נכון, באמת לא צריך להכריע"? גם אני רק הוספתי דעה שלא צריך להכריע ולא שמישהו כתב את זה.
 

evanescent

New member
כתבת אני לא מבין למה צריך להכריע...

אם אתה אומר שאתה לא מבין זה כאילו מישהו העלה רעיון כזה אחרת למה שיתעורר לך צורך להבין דבר כזה?
 
חשבתי שאולי את חושבת שצריך להכריע ואולי לא

למקרה שאת חושבת שצריך להכריע כתבתי את זה. אבל למקרה שאת לא חושבת שצריך להכריע אז את מסכימה איתי. מכך שלא כתבת משהו לא נובע שאת לא חושבת אותו, שהרי לא כתבת את היפוכו, שאת חושבת שלא צריך להכריע. בסופו של דבר את עשית הנגדה בין מקום שבו יש עזרה הדדית ונימוס בעייתי למקום עם נימוס טוב ועזרה הדדית בעייתית ומההנגדה כתבת מה את מעדיפה מבין השניים. מכאן יכולה להשתמע מסקנה שצריך להכריע גם אם הדבר לא נובע בהכרח. לכן, על מנת להסיר ספק הבהרתי שאני לא חושב שצריך להכריע וזאת בלי להתחייב שאת חושבת ההיפך.
 

evanescent

New member
אני לא מבין למה זה ניסוח

שלהבנתי מרמז שמישהו העלה רעיון שלא מבינים או שנתקלו ברעיון שלא מבינים. כי אז מה, אנחנו מציינים שאנחנו לא מבינים משהו שהמצאנו בעצמנו? ☺. אם הית פשוט כותב שאין צורך להכריע היתי מסכימה שזו יכולה להיות הוספת דעה שלא מרמזת שמישהו אמר שיש צורך.
 
הייתי צריך להוסיף

משפט "בהנחה שאת מתכוונת לכך שצריך להכריע" זו הייתה הנחה מובלעת בדברים שלי.
 

KallaGLP

New member
גם כאן כולם עם טלפונים בכל מקום.

זה אחד ממאפייני התקופה.
 

evanescent

New member
כי הפנו לכיוון הפוך בביטחון

ולא כאילו לא בטוחים ומשערים...איך מישהו יכול להגיע לביטחון שמקום נמצא איפשהו כשהמקום לא באמת נמצא שם? אם מישהו אף פעם לא היה באותו מקום אבל למרות זאת מגיע לביטחון לגבי המקום בתום לב זה כנראה כי הרבה אחרים הטעו אותו בתיאום מושלם של כיוון ההטעיה והסיכוי לזה נמוך ☺
 
להטעות בכוונה יכול להתפרש כשקר בכוונה להוליך שולל

אבל אם מישהו בטוח בכיוון ואינו צודק, אז הוא לא בהכרח משקר, או לא בהכרח רוצה שתגיעי למקום אחר, אלא ייתכן שהוא טועה בתום לב ויש לו ביטחון יתר בהיסק. אדם יכול להיות בטוח במשהו ולטעות. פעם אנשים היו בטוחים שהארץ היא שטוחה וכשהם טענו את זה הם לא ניסו להוליך שולל, אלא שגו בקביעה שלהם. ב- 1895 קבע לורד קווין נשיא האקדמיה המלכותית הבריטית למדעים שמכונות טיסה כבדות מהאוויר הם דבר בלתי אפשרי.

ביטחון יתר [overconfidence] זו הטיה ידועה בפסיכולוגיה. אנשים בטוחים בהערכותיהם, שיפוטיהם ובהיסקים יותר ממה שראוי לפי חישוב אובייקטיבי.

בניסוי של ברוך פישהוף ושות' נתנו לנבדקים לענות על שאלות בידע כללי ואחרי שבחרו בתשובה הם התבקשו להעריך את ההסתברות שהם צדקו בתשובה. זהו מדד הביטחון בהיסק. נמצא ששיעור התשובות הנכונות קטן יותר ממידת הביטחון והפער הזה הלך וגדל ככל שהביטחון רב יותר. כלומר ככל שאדם בטוח יותר כך גדל הסיכוי שהביטחון שלו מופרז.

בניסוי אחר התבקשו הנבדקים לראיין אדם ולנבא איך הוא יתנהג במצבים חברתיים שונים ונמצא אפקט של עודף ביטחון. התוצאות חזרו על עצמם כאשר התבקשו לנבא התנהגות של בני אדם מוכרים ולא רק זרים.

הסיבה שלאנשים יש עודף ביטחון בהיסק הוא בגלל שהם בונים סכימות. אחרי שהם הסיקו מסקנה הם בונים סכימות שיצדיקו את המסקנה והסכימה מגבירה את הביטחון שלהם.

אם זאת הסיבה לביטחון יתר נראה שהדבר לא מבטא חוסר נימוס אלא הטיה קוגניטיבית.

[על ביטחון יתר בהיסק, נירה ליברמן, קוגניציה חברתית, בתוך פסיכולוגיה חברתית: הפרט בעולם החברתי, כרך א', חלק ראשון, יחידה 2, עמ' 142-144]
 

evanescent

New member
אתה נותן דוגמאות

לדברים שהיה קשה לדעת, אבל לא ברור לי איזו סיבה יכולה להיות שאדם מקומי יפתח ביטחון כוזב לגבי מיקום של איזשהו אתר במרחק הליכה ממקום השאלה?
 
איזו סיבה יש לאדם שלא מכיר אותך

ולכן לא פיתח עוינות כלפייך, לרצות שתגיעי למקום הלא נכון ולרצות שלא תגיעי למקום הנכון, או לרצות שתבצעי מאמצי שווא בהארכת הדרך?
 
בינתיים שאלתי אדם

והוא גם אמר שבחוויה שלו הנימוס בישראל הוא בלתי נסבל. ברוב הפעמים שהוא עומד בתור למשל בבנק, בדואר יש מישהו שמנסה "לגנוב את התור"

כלומר תרבות כיבוד התור להתרשמותו היא נוראה

השאלה של מצב הנימוס בישראל היא גם שאלה שהיא תלוית תכונות האינדיבידואל המתרשם. שני בני אדם יכולים להיות באותה סיטואציה ואחד יאמר שהוא לא רואה מה לא מנומס כאן, או שחוסר הנימוס הוא לא כזה נורא והשני יאמר שזה בלתי נסבל.

שאלה נוספת היא איך מגדירים את תחום הנימוס וקטגוריית הנימוס. לא כל מה שרע הוא חוסר נימוס ויש דברים שהם רעים ולא שייכים לנימוס. מהדוגמאות שלך נראה שאת מגדירה את תחום הנימוס בצורה רחבה ולא כולם מגדירים אותו כך. אני אציג כאן הגדרה והמשגה יותר צרה לנימוס מזו שאת הצגת.

למשל, פנייה לאדם ברחוב בבקשת הכוונה מרחבית ומענה לבבי לא ברור שלבביות שייכת לתחום הנימוס. לבביות ונימוס הם שני דברים שונים. אדם יכול לענות בפנים חמוצות ללא לבביות אבל הוא יענה באופן מנומס לעילא.

אותו אדם שאמר שמצב הנימוס בישראל נורא ואיום אמר שמצב הלבביות בישראל טוב מאוד ואפילו עדיף על אירופה. הוא רק מפריד בין לבביות ונימוס.

סיטואציה של פנייה ברחוב בבקשת עזרה בהכוונה היא סיטואציה בה אדם מופיע בפני הזולת ומראה לו שהוא צריך עזרה. אבל שאלת הנימוס היא שאלה עד כמה בני אדם מתחשבים בזולת בעצם קיומם. לא רק כאשר הזולת מבקש עזרה, אלא מעצם העובדה שיש בכלל זולת במרחב הציבורי. הנימוס דורש התחשבות בזולת גם כאשר הזולת לא מבקש ולא פונה בכלל, אלא פשוט הוא נוכח בסביבה.

הדבר מתקשר לדיווח שלך שאף פעם לא שאלת מישהו שענה "אין לי כח עכשיו". לא ציינת האם את מתכוונת לפנייה לאדם ברחוב או פנייה לבעל תפקיד. מבחינת הנימוס יש חשיבות קריטית לבעלי תפקידים. מבחינת פניה לאדם ברחוב יש נכונות טובה לעזרה לבבית והיא אולי עדיפה על חו"ל אבל ספק אם היא שייכת לקטגוריית הנימוס.

אם מדובר בשירות הציבורי אז ודאי שלא צפויים לקבל תשובה "אין לי כח עכשיו" כי זו עילה להגשת תלונה. אבל אני שמעתי התרשמות שהשירות הציבורי בכי רע בהיבטים אחרים של נימוס.

מבחינה זאת יש הבדל בין שירות בחנויות לשירות במשרדים. השירות בחנויות בישראל הוא סביר מבחינת אדיבות. אבל השירות במשרדים לפי דווחים הוא גרוע. כאן יש עדיפות לחו"ל. אמנם לא אומרים "אין לי כח עכשיו", אבל יש הרבה חוסר סבלנות, נותנים הרגשה למקבל השירות שהוא מטרד. לעומת זאת בחו"ל מנסים לתת הרגשה למקבל השירות שהבעיה שלו חשובה להם.

אמנם לא אומרים בישראל "אין לי כח עכשיו" אבל הרבה פעמים אומרים "זה לא התפקיד שלי" ואם אחרי בירור מתברר שבכל זאת מדובר בתפקיד שלו, אז המענה לא סבלני. אין בשירות הציבורי אווירה של כבוד למקבל השירות. המצב שונה בחו"ל.

השבת אבידה לא שייכת לקטגוריה של נימוס אלא של הגינות או עזרה. בהשבת אבידה מהסוג שתיארת, בכלל אין אינטראקציה בינך לבין משיב האבדה. אינטראקציה היא תנאי הכרחי לכך שנימוס יהיה רלבנטי.

לגבי הטעיה לכיוון בכוונה בחו"ל:

הפרשנות של סתם רוע או סדיזם היא בעייתית מפני שהיא נדירה. זו תופעה נדירה שלבני אדם יש פסיכולוגיה כזאת של צורך לגרום לבני אדם סבל כי זה מה שנותן להם סיפוק.

שנאת זרים זו פרשנות יותר סבירה, אבל כאן יש הבחנה בין זרים לתיירים. שנאת הזרים מופנית בעיקר למהגרים או פליטים ופחות לתיירים.

אפשרות נוספת שעלתה בהכוונה המוטעית היא שאולי לא הבנת את ההסבר בשל פערי השפה.

בכל מקרה גם אם הייתה הטעיה בכוונה זה אמנם רע אבל זה לא חוסר נימוס.
השאלה היא האם האדם שהטעה אותך הטעה אותך בנימוס. אפשר להטעות בנימוס ואפשר להטעות בגסות. אדם שמטעה יכול להיות מאוד אדיב בהסבר המטעה שלו. למעשה אפילו אמרת את זה בהתחלה. אדם יכול לעשות מעשים רעים בצורה מנומסת. אין כל סתירה בכך שבני אדם משקרים באופן מנומס.
טלפונים ניידים במרחב הציבורי

כתבת שיש בני אדם שנהנים לשמוע שיחות אינטימיות. גם אם זה נכון העובדה הזאת לא שוללת את חוסר הנימוס. מספיק שיש אנשים שסובלים מזה. אם יש אנשים שסובלים מזה למה זה משנה אם רק המשוחח נהנה או עוד נוסע שמאזין נהנה? אם אסור למשוחח להנות על חשבון הסובל, למה לנוסע מאזין שנהנה מותר להנות על חשבון הסובל?

נניח שאדם שומע בעוצמת קול חזקה מוסיקה יוונית. יש שכנים שסובלים מהמטרד הזה. האם העובדה שיש שכנים שנהנים מהמוסיקה מצדיקה לא להתחשב בשכנים שסובלים?

אם הנימוס הוא חוסר הצדקה לגרום סבל ל א' על מנת ש- ב' יהנה אז למה זה משנה אם הנהנה ב' הוא מבצע הפעולה או מישהו שנהנה מהפעולה? גם המבצע וגם הנהנה בסופו של דבר נהנים על חשבון הסובלים.

כאמור, ההבדל בין שיחה פנים אל פנים לשיחה טלפונית הוא הנטייה להגביר את הקול בשיחה טלפונית. אבל, ככל שיש בני אדם שמשוחחים בקולניות ללא מכשיר אלקטרוני, אז גם הם לא מנומסים.

יש בני אדם בבית קפה שמשתדלים לדבר בשקט מתוך התחשבות ביושבי השולחן השכן. אלה בני אדם שמפגינים נימוס.

לגבי יעילות התחבורה הציבורית באירופה אז יש נתון שמתקזז. המרחקים באירופה יותר גדולים מהמרחקים בישראל וכידוע מרחקים גדולים יותר פירושו זמן נסיעה רב יותר [בהנחה שמהירות הנסיעה היא לא וקטור קיזוז נגדי]

כאמור, יש דרכים לאדם להעסיק את עצמו בנסיעה מלבד שיחה טלפונית: קריאה, שיחה כתובה במרחב הקיברנטי, האזנה למוסיקה או לרדיו באוזניות, פתרון תשבצים.

עד כמה שקשה להם להעסיק את עצמם בנסיעה ארוכה, אז עוד יותר קשה לאדם שלא רק נמנע מלשוחח אלא הוא סובל בסביבה רועשת ומטרידה.

כתבת שהנימוס מיותר ולא מעשי. לדעתי את מתייחסת לא לנימוס לכשעצמו, אלא לעודף נימוס. עד כמה שנימוס הוא חיובי הוא יכול להיות מוגזם ומופרז. אבל יש גם נימוס שאם הוא לא מתקיים אז הוא יוצר אי נוחות ופגיעה. למשל, אם נותן שירות מתייחס בחוסר סבלנות נראה שזה משהו שסביר שיפריע לבני אדם. לא נראה שבני אדם אדישים ליחס לא סבלני.

סביבה אקוסטית רועשת מפריעה לבני אדם.

כאשר אדם נכנס לחנות הוא נכנס לטריטוריה זרה והוא צריך להתמצא ואם הוא מתקבל בסבר פנים נחמד והוא מרגיש רצוי ושיש נכונות לעזור לו, אז לדעתי יחס כזה משפר את ההרגשה והיעדר יחס כזה מייצר אי נוחות רבה יותר.

לגבי טענת הבחירה שהעלית. הטענה הזאת מניחה שיש ליחידים או חברות קיבולת אנרגיה מוגבלת ואם הם מקצים את האנרגיה לעזרה הדדית אז לא נשאר להם די אנרגיה לנימוס.

אבל אני לא רואה הצדקה לחשוב שיש רלבנטיות למצב של דפיציט באנרגיה בקשר לנימוס. מהי הטענה? שאדם שעסוק בעזרה הדדית יהיה עייף וחסר אנרגיה ולכן לא יהיה לו כוח לנימוס? אם הוא יהיה חסר אנרגיה אז למה שיהיה לו כוח לעזרה נוספת אם זו תתבקש? מעבר לכך, לדעתי זו לא שאלה של אנרגיה, אלא של מודעות. בני אדם לא מנומסים כי אין להם מודעות לחשיבות הנימוס. מודעות לא מצריכה השקעת אנרגיה שתבוא על חשבון עזרה וסיוע.
 

evanescent

New member
לגבי רעש אני מסכימה

אבל אם אדם מדבר בעוצמת קול סבירה שהוא היה מדבר בה עם אדם נוכח אז אני לא רואה בעיה בדיבור בטלפונים נידים במרחב ציבורי. דיבור צעקני יפריע גם עם שני אנשים נוכחים אז אם הבעיה היא הרעש אני לא רואה סיבה לדבר על הטלפונים הנידים כבעיה ולא על הרעש כבעיה. אני לא יודעת אם יש יותר אנשים בציבור שמפריע להם לשמוע שיחות אישיות מאשר אנשים שלא מפריע להם או אף מתעניינים אז כרגע אני לא רואה סיבה לחשוב שעצם החשיפה לשיחות אישיות היא בעיה בנימוס הכללי. בעיקרון אדם שמענינים אותו חיים של אנשים מסביב לעומת אדם שלא מענינים אותו חיים של אנשים בדרך שלו והדבר היחיד שמעניין אותו בדרך זה להגיע בשקט מנקודה א' לנקודה ב', רוב הסיכויים שהאדם הראשון הוא בעל אופי יותר חברותי אז אין כאן בעיה חברתית לדעתי.

כשאמרתי שאיסור יפריע זה לא בגלל בעיה בתעסוקה העצמית במהלך הנסיעה אלא כי יש שיחות שהאדם צריך לעשות ואם כבר הוא חיב לבלות חלק משמעותי מזמנו בנסיעות אז יכול להקל עליו לנצל את הזמן הזה לשיחות שהוא צריך. לפעמים גם לתחזק קשרים אישיים הוא צריך ☺.

אני חושבת שאינטראקציות חברתיות מכל סוג כן צורכות אנרגיה, בין אם חושבים על זה ובין אם לא. נניח אפילו צורך להגיד רק שלום לאנשים מאה פעם ביום גם יכול להיות דבר שמכביד על חלק מהאנשים.

לגבי ההטעיה אני לא אמרתי שזה דבר נפוץ בחו"ל אז גם אם רוע מסוג כזה הוא לדעתך נדיר אין כאן שלילה שאלו היו המקרים.
 
למעלה