נכון, ולכן בתי ספר שיש בהם שיעורי
ריתמוסיקה טובים הם ברכה. מוסיקה מתקשרת היטב לחשבון - הבנה של סימבוליקה ושל הרמוניה. חשבון הוא אגב, למרות מה שפופולרי לחשוב, מקצוע אהוב ומובן לרוב המכריע של הילדים בכל הכתות הנמוכות. ולגבי קריאה בגיל 7: בכלל לא מכניסים שם לא' לפני גיל 7. גם לא בבריה"מ (לשעבר). אז מה? תסתכלו כמה שרשורי "מוכנות לכתה א'" ו"האם להשאיר את הילד בגן עוד שנה?" יש בכל פורום שקשור איכשהו לילדים (גם פה ורק התחלנו) ותבינו שזה ממש לא עקרוני... מה שהתכוונתי לומר הוא, שביה"ס אמור לפתוח הזדמנויות, לעודד, לעזור לילד לגלות את הכישורים שלו ולהתחיל לפתח אותם. להתחיל, כי כאמור, בכיתה שלו לא כולם יהיו כמוהו. ילד עם כשרון מיוחד במשהו לא ישגשג רק במסגרת הקבוצתית. אבל אם לא יגלו את הכשרון הזה - הוא לא ישגשג כלל. אפשר להחיל את אותה המשוואה על התעמלות: אם לא היו שיעורי התעמלות בביה"ס, אולי לא הייתם יודעים שהילד שלכם רץ ממש-ממש מהר. כאשר מקצוע מסויים נגיש רק במסגרת וולונטרית, כמו חוג, יהיו המון ילדים שלעולם איש לא ידע שהיו יכולים להיות הגאון של מחר, כי להוריהם לא היתה חשיבה בכיוון או יכולת כלכלית, למשל. אני חושבת על בנזוגי: שני הוריו היו אנשים "הומאניים" והוא יצא מהנדס. כשהיה ילד הם לא הבינו לחלוטין מה הוא עושה עם לגו וממה הוא נהנה (זה בכלל היה חדש פה) ולמה הוא בונה את הרדיו מחדש ומפרק שעונים. אבל הוא יכול היה ללמוד חשבון ופיזיקה וכימיה (ולפוצץ מעבדות) במערכת החינוך - דברים שהם לא ידעו לתת לו בבית.