ילדי העולים מהגרים? וצברנו המתוקים והעוקצניים?

[אחותו של שקספיר]

ילדי העולים מהגרים? וצברנו המתוקים והעוקצניים?

קראתי את הכתבה על ילדי העולים שיורדים
אמש היינו באירוע (מהסוג שקשה לשמוע ולנהל שיחה ),סביב השולחן 6 זוגות בני 55+ ,כולם הורים לילדים מבושלים או מבושלים חלקית. כמות ההורים שכל הילדים בארץ? - 2 מתוך ה6 שישבו לשולחן.
חלק כי קיבלו הצעה מקצועית מפתה לרה לוקשיין ונשארו "שם", חלק כי המשיכו אחרי פוסט דוקטורט, וחלק באופן מודע ומכוון היגרו.
הנושא עלה בהקשר של הקושי לקיים קשר עם הנכדים והילדים במרחקי הזמן והמקום, אבל כשנתקלתי בכתבה הזו קצת הופתעתי, ההגירה לארצות השמנת לא מאפיינת דווקא את אוכלוסיית העולים , או שאני טועה?

 

[נושיתי האחת]

לפני כעשר שנים, כבר שמעתי שאין הורים לילדים בוגרים

החיים בארץ ,ללא ילד שחי בחו״ל. את הכתבה שהבאת קראתי והתפלאתי שרוצים לחזור לחיות ברוסיה ובמדינות בריה״מ לשעבר. וכן, אני חושבת שילידי הארץ והעולים מהגרים לאותם מקומות.

 

[רזאי]

צודקת.

מכירה הרבה משפחות שלפחות ילד אחד עבר לחו"ל.
מכירה משפחה אחת שכל ילדיהם עזבו את הארץ. צריכים לטוס יותר מ12 שעות כדי לפגוש את הנכדים.

 

[mykal]

אני רואה את הבעיה

מזוית אחרת, לא רק המרחק המשפחתי, שללא ספק בעייתי,
העובדה שאנשים מחפשים את התנאים הטובים בחוץ,
זה אני מבינה, מה שאני לא מסכימה, זו העובדה שאני מהוה
השומרת על המקום עבורם,
כשהיה רע ברוסיה,באו לכאן בהמוניהם והמדינה השקיעה הרבה,
(למרות זאת היו טענות) כששוב יהיה לא טוב, אנחנו ניתן ונחבק?
אז ברור שכאן לא יכולים מבחינה כלכלית,
כי מי שהגר לארצות שמנת לא קיבל ממדינת השמנת כלום.
בין השאר בגלל זה הם מדינות שמנת.

 

[iris mom of two]

נקודת מבט אחרת

זה לא רק מעבר למדינות שמנת. בעקר לילדים של עולים קשה להתערות בישראל, ישראל מדינה שאולי תמכה כלכלית בהמון עולים, אבל מעבר לזה מקשה על הקליטה. אפילו בשרשור פה, יש כעס על הרוסים למשל. נתנו לכם המון איך אתם מעיזים לעזוב.
&nbsp
גלוי נאות, אני בת של עולים, לא כאלו שקבלו משהו, אלא כאלו שהגיעו ממדינות שמנת להקים את המדינה.
&nbsp
בעבודה של בעלי יש המון אירים. המון, לפחות ארבעה שהוא עובד איתם ישירות. שלא נדבר על הודים, סינים, אירנים, טורקים, פלשטיני... כך שההגירה לארה"ב היא לא רק מישראל, אלא מכל העולם. אני נתקלת בעבודתי עם גרמנים, בלגים, המון אלבנים, רוסים, אוקראינים, פולנים... כולם מהגרים טריים.
&nbsp
שלא נדבר על זה שארה"ב מדינה גדולה. יש לי חברה שהבת שלה גרה בפריס, אחרת שהבת שלה גרה ברוטרדם, וחלק נכבד מהשאר עם ילדים בכל רחבי ארה"ב, לאו דווקא באזורנו. אפילו האחיינית שלי גרה חמש שעות טיסה מההורים שלה שגרים 20 דקות מאיתנו.
&nbsp
חלק מזה זה באמת בעיות קיומיות בישראל, אבל מטבע הדברים ישראל מדינה קטנטונת, ויש בה רק ממקצת ההזדמנויות שיש בשאר העולם.
&nbsp
דרך אגב, לבת יש לא מעט חברים שבתהליך הגירה..... לישראל.

 

[BrightEye]

דווקא לגבי ילדי עולים זה הגיוני

מי שלא נולד כאן בארץ, וזה לא ה"מקום הטבעי" שלו, כבר עבר ממדינה אחת, יהיה לו קל לעשות שוב את המעבר.
אצלנו לפחות הילדים גדלו על (אני לא שמה מרכאות בכוונה...) - ציונות ואהבת המולדת, ועם ששורד ונאבק על קיומו. זה משהו שנכנס לך לדם. לפעמים זה אומר שאתה לא יכול לעזוב, ולפעמים יש כאלו שלא יכולים לסבול את זה ועוזבים.
ואני בטוחה שהקושי לקיים קשר עם הנכדים גדול, למרות שמה שאיריס כתבה על ארה"ב ומעבר למרחק של 5 שעות בקלות בגלל הארץ הענקית הזו, מראה שרק אצלנו רואים את זה כל כך קשה.
כי הרי אם הילד עבר מישראל לאירופה, במרחק של 5 שעות אפשר לבקר אותם באותה קלות כמו אלו שגרים בארה"ב ועברו להם הילדים בתוך ארה"ב.

 

[talitush2]

בתור ישראלים זו נקודה מאד כואבת עבורנו

כישראלים משמעות המשפחה הקרובה חזקה פי כמה מאשר בחו"ל. לכן כל כך כואב לנו כשאנו מתבשרים על ילד שעוזב לחיות בחו"ל.
המשפחתיות בישראל היא קרובה, חמה, דביקה לעיתים - אבל כך אנחנו. רובנו לפחות.
בארה"ב אין שום בעיה להתראות עם הילדים פעמיים בשנה - בכריסטמס ופסחא. כך הם רגילים, וכנראה שחיים עם זה בשלום.
מובן שיש לכך השפעות על היחסים עם הילדים והנכדים. זו לא אותה קרבה וחום כמו עם נכדים שמתראים איתם כל שבוע, אם לא כמה פעמים בשבוע.

בנוסף, רובנו גם מאד לוקל פטריוטים ולכן מרגישים פגיעה מצד כל אחד שמחליט לעזוב. לתקופה או לתמיד.
גם אני מרגישה תסכול כאשר קיבלנו עולים בזרועות פתוחות, השקענו בהם כספים, אולפן וסיוע, ולאחר כמה שנים הם מחליטים שזה לא מתאים להם. אני רואה בכך בהחלט כפיות טובה. אולי זה לא הגיוני, אך זה מה שאני מרגישה. ורבים גם מרגישים כמוני.

וגילוי נאות - בעלי הוא גם אזרח אמריקאי. חי בזמנו כילד עם משפחתו בארה"ב.
עם יד על הלב, מעולם מעולם לא עלתה על הפרק האפשרות לנסוע לחיות שם. גם לא כאשר הוא התקשה למצוא תעסוקה עם סיום לימודיו. זו פשוט לא היתה כלל אופציה.
אני מציינת את זה כעובדה. אנחנו מודעים בהחלט לכך שיכולנו לחיות שם פי אלף טוב ונוח יותר מבחינה כלכלית. אבל אנחנו לא מתלוננים וטוב לנו פה.
חשוב לנו שכל המשפחה כאן מסביבנו. בזמנו ההורים היו קרובים. היום הילדים והנכדים קרובים אלינו.

תמיד הוא אומר שבתור מי שגדל שם, הוא בהחלט מכיר גם את החסרונות. מכאן הכל נראה יפה וורוד שם, אבל זה בהחלט לא כך.
אני יודעת שאם מי מילדי יחליט לחיות בחו"ל אני אקבל את זה מאד קשה. כמובן שלא אעמוד בדרכו, אבל לי אישית יהיה מאד קשה עם ההחלטה הזו.
לשמחתי הרבה, נכון להיום זה לא נראה שעומד על הפרק ומקווה מאד שימשיך כך.

ו.... אני בהחלט מבינה ושמחה לראות צעירים יהודיים שעושים עליה לארץ. וכולם אומרים שמה שחסר להם זו הציונות, הרגשת השייכות, החום, הידיעה שזה המקום שלנו ואף אחד לא יגרש אותנו מכאן. גם אם החיים שם הרבה יותר קלים.

ועוד משהו - אני מזדהה עם מיקל שאומרת שמתסכל לדעת שאנחנו משמשים כ"שומרים" על הארץ עבור כל היהודים בתפוצות שיחליטו מתישהו, כשהזמנים יורעו, שהם בכל זאת רוצים לעלות ארצה (ראו את יהדות צרפת ושאר אירופה היום, בזמנו ברה"מ וכו').

 

[אחותו של שקספיר]

האם השיקולים הם ציונים? או משפחתיים?

כשאדם בוחר (ובימינו זו בחירה) להישאר בארץ ולא להגר- האם מה שמוביל אותו אהבת המולדת, ערכים לאומיים או הקרבה להורים-חברים-תרבות שמכיר?

עם יד על הלב- אם אחד מילדיי יבחר להתגורר בחו"ל- התסכול שלי לא יהיה מזה שהוא בחר בדרך לא פטריוטית ,העדיף את הרווחה שלו על הלכידות הלאומית- אלא על המרחק הפיזי .

 

[talitush2]

אצלי זה בהחלט משולב

אני יכולה להעיד שאנחנו מאד ציוניים ומאד חשובה לנו המדינה וכל מה שקורה בה. גם אם זה קשה ומתסכל פעמים רבות. עדיין - זה שלנו ואף אחד לא יסתכל עלינו עקום, יגיד לנו להוריד את הכיפ או יגרש אותנו מכאן.
עם כל הרווחה הקיימת בחו"ל, כל מי שחי שם מספר שחווה אנטישמיות במידה כזו או אחרת. ולצערנו, עפ"י המגמות המסתמנות, זה רק ילך ויגבר.
וכמובן שהמרחק הפיזי, אם יהיה, יקרע את המשפחה. אין לזה שם אחר. להיפגש במקרה הטוב פעם בשנה, ולעתים גם זה לא, אלו לא יחסים משפחתיים. בטח ובטח לא במושגים של הישראלי הממוצע.
אז ברור שיש אילוצים בחיים, ולעתים נאלצים לבחור בחירות קשות. אבל להגיד שיהיה לי קל? ממש ממש לא. ושאקבל את זה בהבנה? חושבת שיהיה לי מאד מאד קשה להבין את הצעד ולקבל אותו. אם כי ברור לי שאם יחליטו כך, לא תהיה לי ממש ברירה.

 

[נומלה]

ישנה תופעה לא מהיום

עוד מימי העליה הראשונה (סוף המאה ה-19....), הרבה מהגרים לא מוצאים את מקומם בארץ שהיגרו אליה ואו שחוזרים או שממשיכים לחפש במקומות אחרים.
וזה נכון גם לילידי הארץ, אבל מסיבות אחרות, בעיקר כי זה נובע מציפיות שונות ומתנאים שונים.
בשני המקרים הגירה החוצה לא נראית לי בעייתית. עברו הימים שהתיחסו אל מהגרים החוצה כאל בוגדים.

 

[לאונידס]

מה המדינה היום מציעה ל"ילד" שסיים צבא ונניח גם תואר

ולא תואר ב"מדעי הדשא" אלא נניח בהנדסה כלשהי?
&nbsp
כלכלית:
עבודה קשה עם מחסור כלכלי עד גיל 45 ואז חוסר ביטחון תעסוקתי שיכול לדרדר אותו ואת משפחתו לעוני? תסריט ממש לא בלתי סביר
וכשיגיע לפנסיה גם אם נגד הסיכויים הרוויח יפה וברציפות כנראה שיהיה עני?
הכוונה לא למי שהתקמבן במקומות אליהם צריך בעיקר קשרים ולא כישורים.
&nbsp
מה מדינה אחרת מציעה לצעיר כזה?
לא שהוא לא יעבוד קשה אבל תמורת עבודה קשה הוא יראה אופק כלכלי? יהיה לו זמן פנוי עם המשפחה?
&nbsp
ותרבותית?
מדינה שבה להיות מענטש מתורבת הפך לתואר גנאי?
שהבוחר הישראלי הממוצע חושב שנהדר שסרסורים ומושחתים ינהיגו את המדינה וזו הופכת להיות יותר ויותר דמותה?
&nbsp
למה?
כי למדינה יש מטרות שהאי מקדמת ותומכת בהן.
איך יודעים מה המטרות? לא לפי ברבורים, פשוט FOLLOW THE MONEY. איפה שמושקע הכסף.
באיזו מדינה אתם רוצים שהילד שלכם יחיה?
שחיילים מקבלים קצבה מבישה?
שהחינוך הולך ומתדרדר?
שמערכת הבריאות קורסת?
שנכה צריך להתקיים מקצבה של 2500 שקלים ופחות?
שמוצצת ומייבשת את האזרחים היצרנים שעובדים קשה, אלו שמקבלים ברוטו 20,000 שקלים לחודש ומביאים הביתה 12,000 נטו כי הם עשיירים?
שהסוציאליזם שנותר הוא רק לאלפיון העליון? לפישמן דנקנר בן דב לבייב ודומיהם נגמר הכסף והם בצרות? ניתן הם עוד כמה מאות מליונים. ריקי כהן חדרה פוטרה ועומדת לאבד את הבית כי לא יכולה להחזיר משכנתא? לה אין סוציאליזם - שתסתדר.
&nbsp
אז אני מתרגש כל פעם שמונף דגל כחול לבן. באמת ברמה של דמעה בזווית העין.
אני מודע להיסטוריה הארוכה של העם שלי שחלק כל כך קטן ממנה הוא עצמאי וריבוני.
אני מודע לאחריות שלי האישית לתחזק את המפעל הזה
אבל יש לי אחריות גם מול הילדים שלי, שבינתיים כן בארץ. והייתי מאוד רוצה שישארו, אבל אני בהחלט אבין אם הם לא ירצו להיות חלק מהדור האבוד, הדור של הצעירים שמנסים עכשיו לבנות את חייהם במדינת ישראל והסיכויים שלהם לא משהו.
בטח שאין לי תרעומת על כאלה שהחליטו שהם יחזרו לכאן כשהמדינה הזו תרצה אותם, ובמעשים - לא במילים.