ילד גועלי דחף את יערה בגינה!!!

ילד גועלי דחף את יערה בגינה!!! ../images/Emo122.gif

אני באמת לא בן-אדם אלים, אבל את הדברים שזממתי לעשות לילד הזה ואת מה שאיחלתי לו, לא כדאי להעלות על הכתב או על מסך. היינו בגינה, יערה שוטטה לה בין המתקנים, הילדים האחרים, והבינבות של הילדים האחרים. אני תמיד שני צעדים מאחוריה באבטחה אישית צמודה. היא התעניינה בשני ילדים גדולים, בני 4 להערכתי, ששיחקו על הדשא. יערה בת שנה ו-3 לא מתוקן, 72 סנטימטר בגובה. היא התקרבה להסתכל, פתאום אחד הילדים הסתובב כך שהיא היתה בדיוק מולו, וטראח, דחף את הגוזל שלי אחורה על המדרכה. ראיתי אותה נופלת. שמעתי את הראש שלה פוגע במדרכה. הייתי חצי מטר ממנה ולא הספקתי לבלום את הנפילה. היא התחילה לצרוח, אני הרמתי אותה ולכמה שניות לא שמתי לב לעולם החיצון. המנוול הקטן ברח בינתיים. זו שהשגיחה עליו (לא אמא שלו, מסתבר), הלכה אחריו ואמרה לו בקול אדיש לגמרי "צח, עשית משהו מאוד לא יפה!". התחלתי לבכות בהיסטריה. כל הסיוט של ההריון, הלידה והפגייה עבר לי בראש, ולחשוב שהייתי יכולה לאבד הכל בגלל איזה בן 4 שהבת שלי במקרה עמדה לו בדרך. (אפילו לא קיבלתי התנצלות מזו שהשגיחה על הילד, שלא לדבר על הילד עצמו). אני מגזימה, בטח שאני מגזימה. הייתי צריכה להרגיש אותה ופשוט להמשיך הלאה, ובטח לא לבכות כמו שבכיתי איתה על הידיים. יערה, אגב, נרגעה אחרי כמה דקות והלכה לבדוק האם פרחים שתולשים אותם מהשיח יכולים להתחבר חזרה אם רק מחזירים אותם לענף שמהם נקטפו. אני עד עכשיו לא ממש נרגעתי. מה יהיה איתי? היא עוד תספוג הרבה דברים בחיים, ומפני רובם אני לא אוכל להגן עליה. אני צריכה לתת לה כוחות ובמקום זה התפרקתי לגמרי. אני לא רוצה שהיא תרגיש שונה או מיוחדת או אקסטרא-שברירית, אבל כשמישהו מכאיב לתינוקת שלי ואני לא יכולה להכאיב לו חזרה, אין חוסר אונים גדול מזה. מצטערת על הקיטור ותודה על ההקשבה. אינה
 
באמת גועלי , אבל לא צריך להתרגש

אני מבינה שזה כואב (בטח שיותר משכאב ליערה), אבל זה יקרה עוד הרבה פעמים. אני בטוחה שבעתיד גם היא תדחוף ילדים ועוד ידחפו אותה. אין מה לעשות, ככה גדלים.
 

שרה נ

New member
אני ממש מבינה אותך ../images/Emo24.gif

מצד שני את עשית את המקסימום ליערה !! את חייבת להיות בטוחה בזה... מה שהולך היום בגינות זה ממש נוראי אני רואה ילדים רצים ומשתוללים והאמא מדברת עם חברה שלה בלי לשים לב מה הילד עושה... לעתים אני מרגישה שאני ממש "מוזרה" כי אני האמא היחידה שכל הזמן קרובה לילדה שלה.. (בתקופה האחרונה אולי קצת פחות כי הודיה הרבה יותר עצמאית ממה שהיא היתה.. אבל היא תמיד מול העין שלי...)
 

שרה נ

New member
זאת אני שרהודיה ../images/Emo8.gif

כתבתי משהו בפורום אחר... ושכחתי שאני לא עם הניק המתאים
שבת שלום לכולם
 
הבעיה היא אצלי ולא אצל אף אחד אחר..

קשה, קשה לראות אותם יום אחד גוזלים עירומים שתלויים בך במאתיים אחוז, ושנה וקצת אחרי כן מתחילים בקונפליקטים בגינה. אני יודעת שמכות, דחיםות וביסים הם חלק מתהליך ההתבגרות. אני אאלץ לקבל את זה, וכמה שיותר מהר יותר טוב. זה נפלא שהם גדלים, אבל אפשר בבקשה קצת יותר לאט?!
 

שרה נ

New member
אני לא יודעת למה אבל אני עדיין

נמצאת קרוב אליה בגינה.. אולי אני ה"משוגעת" אבל מצד שני אי אפשר לדעת מה הם יכולים לעשות פתאם.. היום למשל היא רצתה להחזיק פתאם בסולם התלוי, (ה"סולם" שמחזיקים בו בידיים ועוברים משלב לשלב כשתלויים באוויר..) לא נתתי לה היום כי נראה לי שהיא עדיין לא יציבה, ועדיף לי שתתאמן במקום או בשעה פחות הומים..) מה היה קורה אם לא היתי שם והיא היתה עושה זאת..
אני בטוחה שהיא היתה אולי נופלת והמחשבה שאולי לא היתי קרובה לשם.. גורמת לי להרגיש שטוב שאני קרובה אליה.
 
למעלה