ילד שלא רוצה לשחק בחוץ

יעל9

New member
ילד שלא רוצה לשחק בחוץ

ילדי בן שנתיים,ילד יחיד. הוא ילד נמרץ ואנרגטי. בבית הוא משתולל ומטפס על דברים ללא חשש. בגן הוא פעיל,חברותי ושובב גדול. הוא מאוד אוהב לבלות מחוץ לבית ורצוי שיהיו עוד ילדים בסביבה. אבל כשאנחנו הולכים למגרש משחקים הוא לא רוצה לטפס על אף אחד מהמתקנים. הוא מאוד נהנה אבל מלשחק בחול או להסתובב מסביב ולהביט בכולם. בבריכה אותו הדבר-הוא לא רוצה להיכנס למים. לפעמים קצת איתי ומיד יוצא. אבל הוא מאוד נהנה מלהסתובב מסביב לבריכה ולרוץ על הדשא. מקסימום הוא משחק בקצת מים בדלי. אין לי מושג מאיפה ההבדל בין ההתנהגות שלו בבית ובגן לבין ההתנהגות במגרש משחקים ובריכה. אולי יש לכם רעיונות איך אפשר לשנות את ההתנהגות הזאת? או בעצם-האם זה בכלל צריך להטריד אותי וצריך לשנות?
 

לאה_מ

New member
למה לשנות?

למה לא פשוט לקבל אותו כמו שהוא? אני יכולה לומר לך מדוע אני חושבת שהוא מתנהג שונה בבית ובחוץ, אבל הסיבה לא חשובה - יותר הפריע לי שאת רוצה לשנות את ההתנהגות שלו. למה זה מפריע לך שהוא לא משתולל בחוץ? הרי הוא לא מסרב לצאת החוצה, פשוט מתנהג באופן שונה מאשר בבית. אם תקבלי אותו כמו שהוא, ותתני לו להרגיש שאת שם בשבילו (מכל הבחינות), הוא יתנהג כמו שמתאים לו, ומאד יתכן שעם הבטחון הזה יבוא גם שינוי בהתנהגות (ואם לא יבוא -זה הבן המתוק שלך!).
 

לאה_מ

New member
כמובן שזו רק השערה שלי

אבל יתכן שבמקומות שהוא מרגיש בהם ``בבית``, כלומר בבית ובגן, יתכן גם שאצל סבתא או אצל חבר שמרבים לבקר אצלו, הוא חש בנוח ומוגן ומרגיש חופשי להשתולל. יתכן שבגן המשחקים או בבריכה הוא מרגיש ``חשוף`` יותר, זקוק יותר לקרבה שלך, לנוכחות שלך, לתמיכה שלך, ולכן נוטה פחות להשתולל ו``להתרחק``. זה בסדר גמור. פשוט תזרמי איתו.
 
על איזה מתקנים הוא לא רוצה לעלות?

מה יש אצלכם? כי עם יובל (כמעט בן שנתיים) היה לי קטע דומה. יובל ילד מאד (מאד!) אנרגטי ופעלתן. לא מפחד (כמעט) מכלום. איך שהוא רואה מרחבים הוא מתחיל לרוץ. וגם בבית בתזוזה מהירה. בחוץ? נדנדות הוא מעולם לא אהב!!! אני לא יודעת למה. לגבי מגלשות - היתה תקופה שבה הוא אהב לגלוש, ואחר כך מאד מאד פחד.(בדיעבד קשרתי את זה לנפילה ממגלשה). ואז הוא רק טיפס על הסולם ובקש שאוריד אותו, לעומת זאת הוא גלש על דבר שלא היה מגלשה.(אבן שפה משופעת, כריות וכו`) לאחרונה הוא גילה מחדש את המגלשה ולא מפסיק לגלוש. על נדנדה הוא הסכים לעלות רק השבוע. מתקנים שהוא כן אהב: קרוסלה, נדנדות זוגיות רק לרדת ולעלות, ``בתים`` עליות וירידות, מדרגות. והרבה חול. מה שדאגתי זה לגרום לו לעשות את הפעילות שלא במתקן. למשל לנדנד אותו בידיים שלי. (שילמד לאזן את עצמו) ולאפשר לו לגלוש בכל מי מקומות שוהא מצא. כל הספור בא להגיד שזה יכול לבוא מעצמו, ושתבדקי על אלו מתקנים הוא לא אוהב. אולי תנסי גינה אחרת...
 
זה באמת מטריד (אבל רק לרגע)

יום אחד ראיתי ילדה שמתגלשת לבד במגלשה, היא הייתה בערך בגיל של קשת, ובאותו זמן קשת לא הייתה מוכנה להתגלש, מקסימום לנסות לטפס על המגלשה וכמובל לא להצליח... אני ראיתי את זה וחשבתי, אוי הילדה הזאת יודעת להתגלש ושלי עדיין לא, מה אני אעשה? והילדה הזאת אפילו לא יודעת ללכת. (קשת התחילה ללכת מאוד מוקדם). במקום להיזכר בזה ולהבין שלכל אחד יש קצב משלו וכל אחד טוב ואוהב דברים אחרים הייתי שקועה בהשוואה סתמית. בקיצור אנחנו נוטים להשוואת (אין מה לעשות בנדון, אנחנו חיות כאלה) ושוכחים להסתכל באוביקטיביות. אני כמובן לא עשיתי כלום כדי לשפר את יכולת ההתגלשות של קשת, והיא הגיעה לזה לבד. בעיקר אם את מספרת שהוא פעיל ונמרץ ואין איתו שום בעיות, אני לא הייתי מטרידה את עצמי בעניין. לכל אחד יש את ´טיק´ שלו, וזה ה´טיק´ של הבן שלך...
 

רותי&ע

New member
כל כך מסכימה איתך בנושא ההשוואות

צריך לזכור שלכל ילד הקצב שלו. ולכל ילד יש תחומים בהם הוא פורח לעומת תחומים בהם הוא חלש. וצריך לקבל אותו כמות שהוא. (בעצם זה נכון לכל אדם).
 
למעלה